השם פראסט לא הוחלף מעולם ע"י רא"ל ונשאר עד נכדו ר' ראובן אליצור ("זיידל") פראסט שבסוף ימיו ממש (תקופת מלחמת העולם הראשונה) החליף לשם ויספיש. השם לעווי כשם משפחה לכאורה לא נמצא בשום מקור בן תקופתו של ר' אשר לעמיל ועל כן אין טעם להדביקו עליו בדיעבד גם אם טעו בדבר כמה מסופרי העלילות ההיסטוריות. מסתבר שהשם לא היה קיים כשם משפחה גם לא בתקופת חיי ר' נחום שאדיקר. אשמח מאד לראות מקור המעיד על כך. ואם היה, היה זה אצל ר' יעקב יהודה ליב שלפעמים מובא כ"ר' יעקב יהודה ליב" ולפעמים "ר' יעקב יהודה לעווי". דוגמא לכך ראה בפתיחת ספרו "בית לאבות" בהסכמת רח"א וואקס, שני האופנים זה בצד זה. רוב ה"לעווי" הם מצאצאיו, אך גם חלק מבני ר' נחום נקראו כן בזמן מהזמנים, ר' שלמה זלמן בהר"ן בפרט.
לא ראיתי את ספרם של גולדברג וסילמן ואיני יודע מנין לקחו את המידע. בכל מקרה הסיפור על התחמקות מהגיוס הטורקי קודם עלייתם אם אינו עורבא פרח לחלוטין בכל אופן הוא בודאי הוצא חוץ לזמנו וחוץ למקומו, שכן חשש לגיוס טורקי כלל לא עמד אז על הפרק, בודאי לא בימיו של רא"ל שעלה בתר"ה ונפטר בתרי"א. צא ולמד, רק בשנת תר"י התקבל אלברט כהן לריאיון אצל עבדול מג'יד שבו כהן העלה לראשונה את עצם הרעיון המופקע הלזה שהיה בגדר בקשת פריבלגיה "מיוחדת" מהסולטן (מקור: באגרות הפקוא"מ רצ"ה לעהרן מצטט עיתונים באמסטרדם, הובא ב"השיבה לירושלים", א. מורגנשטרן), אבל משם ועד מעשה, לא כל שכן איום ממשמש - היתה הדרך רחוקה מאד. מכל שכן שהדבר כלל לא עלה על הדעת בשעה שהתכוננו האחים לעלות לארה"ק בשנים תר"ג-תר"ד. איני בא לפקפק בכך שהיתה תקופה בה יהודים הוכרחו לשרת בצבא התורכי. אלא שזה היה בתקופה מאוחרת בהרבה. לפי מה שאני מוצא כרגע בויקיפדיה בסופו של דבר כלל לא הותר גיוס שאינם מוסלמים לצבא העתומאני עד שנת 1908, ראה: מתגייסי היישוב לצבא העות'מאני
לפי מכתבים שמביא א. מורגנשטרן (השיבה לירושלים ט) האחים ניסו להשיג אזרחות אוסטרית בדווקא. (סתם כך לא ברור מה תועלת יכלה להיות בשינוי שם משפחה למען השגת אזרחות, שנעשתה אז, לפי אותם מקורות, באמצעות שתדלנות דרך צינורות דיפלומטיים גבוהים וישירים כדוגמת מונטיפיורי ורוטשילד, ובודאי לא על ידי "שטיקים" כהתחזות באמצעות שינוי השם). ניתן להעריך כי הדבר לא עלה בידם באותה שעה, שכן רק נכדו של ר' אשר לעמיל (ר' ראובן אליצור) ומשפחתו הצליח לקבל כתב חסות מהקונסול הגרמני בשנת 1917 (התעודה נמצאת אצל צאצאיו) ואילו כבר היתה בידם אזרחות אוסטרית או אחרת מהדור הקודם - לשם מה בקשת חסות גרמנית. יתכן שבאותו זמן כן עמדה על הפרק שאלת גיוס, שמא זו היתה הסיבה לשינוי השם לויספיש גם אצל צאצאי רא"ל. ועדיין היה זה עשרות שנים אחרי פטירת האחים (ר' יעקב יהודה לייב שהאריך ימים מכולם נפטר כבר בשנות התשעים כמדומני).
ההסבר המקובל לשם ויספיש קשור בעקיפין לנסיבות חייו הפלאיות של ר' שלמה זלמן בנו של ר' שלמה זלמן בכור חמשת האחים - שנולד אחרי פטירת אביו ונקרא על שמו ובילדותו נחטף כקנטוניסט. ר' שלמה זלמן זה זכה לברוח, לחזור ליהדותו, ולעלות לירושלים באמצעות דרכון גרמני תחת השם הנכרי ויספיש (יש מדרשי אגדה רבים... ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרה). שנים אחר כך כשנזקקו לניירות רשמיים נספחו בני המשפחה לשם משפחתו כדי לבקש תעודות גרמניות. ניתן לשער כי משפחתו של רבי יעקב יהודה לייב לא נזקקה לכל זה מתוך שהיו כבר ברשות אביהם תעודות תקינות שכן הוא נסע מספר פעמים בחייו לאירופה לפעול למען כולל וורשה - מן הסתם תעודות תחת השם לעווי.
אגב, אשמח אם מישהו יפנה אותי, לא הצלחתי למצוא עיר בגרמניה בעבר או בהווה שנקראת "לעוו". ואם הכוונה לעיר לבוס (שדוקא שוכנת באזור הגבול עם פולין) היחס הפונטי בין לבוס ללעווי אינו קרוב יותר מהיחס שבין ליב ללעווי. בכל מקרה לא ברורה הרלוונטיות של הגבול הגרמני כאשר בזמן שהתקיים גיוס טורקי כבר היו בירושלים מזה עשרות שנים.
(גם אם נניח שחל בלבול ב"מסורת" ובגיוס רוסי היו הדברים אמורים, בפולין (לפי מה שקראתי אצל מורגנשטרן) לא היתה גזירת גיוס עד 1843 - בערך התקופה שהחלו להתכונן לעלות. והאפשרות הזו אמנם טעונה בירור נוסף. מה שכן מאומת ממסמכים שונים (מורגנשטרן מדווח על כך, ואף אני ראיתים במו עיני) הוא שהאחים לא ברחו מפולין בחשאי אלא יצאו בתופים ובמחולות. הם נדדו בין עשרות קהילות באיזורם ודרשו ברבים בשבח העלייה לירושלים, וערכו קמפיין נרחב לגיוס תמיכה פיננסית הן לקיומם האישי (לבלי היות תלויים בחלוקה של כולל פרושים) והן לכולל החדש שתכננו להקים. עשרות אנשים מכל קהילה התחייבו סכומים שנתיים נכבדים ורשמו את שמם בפנקס לתפילה במקומות הקדושים).
לאור כך אני קורא להסיר את התואר המוטעה לעווי שהשתרש ובא לידינו מסופרים שלא לדקדק באו וכותבי קורות שלא חשו לקמחם - ראה סדרת מאמרים בירחון האיחוד אדר אייר ותמוז תשי"ד, שהכביר בדברי הבאי שאין להם שחר (לוריא>לורין>לווין>לעווי...) ואחרי טעותם הלכו הבאים אחריהם.