שיחה:רבינו יעקב בן אשר/ארכיון

מכלולאים פעילים‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‏, מה דעתכם על שם הערך?

לכאורה צריך להוסיף רבי לשם אשר.

בן אשר.

כך מקובל בכל מקום.

רבי משה בן מימון, או אפילו "מיימוני", ועוד.

אתה יכול לכתוב בן רבי, אבל בד"כ זה בדיבור שאינו רשמי. השם הרשמי לא כולל תארים לשם האב

אכן.

אנצל הזדמנות זו כדי לשאול על שני הערכים רבי אלחנן בן רבי שמריה ורבי שמריה בן רבי אלחנן, האם גם שם מקובל לכתוב ללא תואר האב?

רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי, רבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון, רב יהודה בריה דרבי חייא, רבי שמעון בן רבי יצחק, רב יצחק בריה דרב יהודה,

ויש עוד כאן

אבל עדיין ככלל זה נכון, אף שיש שמות שהתקבלו עם תואר. (גם יתכן שבאמת יש לשנות כמה מהנ"ל..).

אכן, פשוט תעבור על הראשונים וכך תראה תמיד.

בסתמא כותבים ב"ר אבל בטור התקבל לקרוא לו כך בלי רבי רק אשר אפשר גם בן הרא"ש

היכן בדיוק ומי בדיוק קוראים לרבינו הרא"ש בלי התואר הבסיסי "רבי"?

לא לראש אלא לבנו כשמוזכר שם אביו צא וראה

תעשה חיפוש במאגרים..

עכ"פ כעת בדקתי ושוב מתלבט, ראה גם הלפרין, יחיאל בן שלמה, -1747, סדר הדורות - חלק א, באתר HebrewBooks,

ואולי יש להשוות לרבי יהודה בן הרא"ש

צודק לחלוטין. להרבה מרבותינו היו שגיאות דקדוקיות, מכיון שלא עסקו בנושא זה, בעוד אצל הספרדים הענין היה מפותח מאוד, וכל גדולי המדקדקים היו משם [לדוג': רד''ק, ן' חיוג', דונש, מנחם], בעוד אצל האשכנזים לא נמצא אף אחד כמעט שעסק בכך [מלבד רש''י ור''ת, שהיו בכלל צרפתים].מסיבה זו גם השירה והרטוריקה היו מפותחות הרבה יותר אצל הספרדים, וכל מי שינסה להשוות בין הראשונים האשכנזים לספרדים בענינים זה יראה זאת בעצמו. וראה בשו''ת רמ''א סי' ו-ז'.

הצעיר הגבת בנושא השני

אכן ומיד כשתפסתי הערתי על כך למעלה

נרשם בערך "בספר ארבעה טורים פעמים רבות הוחלף לשון הרמב"ם בציטוטים מהגהותיו של אביו, הכוללים שגיאות דקדוקיות האופייניות ליהודי אשכנז, אפילו בציטוט מן המשנה. בחיבור שולחן ערוך של רבי יוסף קארו שנכתב כמאתיים שנה מאוחר יותר, תוקן הלשון וקוצר" מי החצוף שהחליט שלטור היו שגיאות היה להם דקדוק אחר לא שגוי עפ"ל

לי דווקא מפריע החלק השני ”"תוך השמטת מרבית המקורות שסירבלו לדעתו את הקריאה"”, זה לא ממש הסיבה, המחבר הביא רק את הדעה שנשארה להלכה כדי להקל על זיכרון ההלכה הפסוקה, זה לא היה "ביקורת" על הטור כמו שמשתמע מהערך, אלא ספר פסיקה ללא מקורות תוך אמירה (בהקדמה) שהמקורות נמצאים בטור ובבית יוסף.

כן אבל כיוון שבעצם יש מן האמת בדבר זה התיחסתי יותר לחוצפה הנוראה של כותב הערך (אלא אם יבוא משיהו ויסביר לי שבאמת יש טעויות דקדוקיות ולא פשוט דקדוק אחר מה שנשמע מוזר מאד אבל בשביל זה פתחתי את הדיון)

מצורף לזה מקור, כנראה מחקר אקדמאי, לא נראה לי כ"כ חוצפה לטעון שהטור נכתב עם שגיאות דקדוקיות.

זה בדיוק העניין בגלל שבדקדוק של הציונים ימ"ש זה לא מסתדר אז לטור היו טעיות זה חוצפה גדולה מאד

היי, בוא נשאיר את הדיון מכובד...

היו מרבותינו שלא החשיבו את הדקדוק (שיסודו בעיקרו במקרא), ונמצאו בדבריהם שגיאות דקדוקיות. לא הבנתי למה זה זלזזול, חוצפה וכל שו"ח דאית לה.

תגובתי נכנסה בטעות בנושא הבא

זכור לי שבנו של בעל הטורים הרג את אמו [=אשתו של הטור] אשתו וילדיו על קידוש ה'. חיפשתי בכמה מקומות ולא מצאתי מקור לדברים, אשמח מישהו יוכל להעיר את עיני בעניין.

תמוה שעשה כן. אין לדבר כל היתר.

בזמן מאורעות תתנ"ו [מסעי הצלב] זה קרה יותר מפעם אחת ואף בקהילות שלמות כגון יהדות וורמייזא קהילת יהודי מיינץ שהרגו אחד את השני כדי לא ליפול בידי האויב.

גם בגמרא איתא מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון והפילו עצמם למים כדי שלא יחוללו [בערך זה גם יש תשובה הלכתית לשאלתך],

יש לאורך ההיסטוריה אינספור דוגמאות אבל לא נראה לי שיש בהם צורך.

כל זה ידוע ומפורסם ואינו נוגע לגופו של עניין. להרוג עצמו יכול להיות מותר, להרוג אחר לא. וכנראה לאורך ההיסטוריה טעו בזה רבים.

יתכן שהשאלה היא שאלה טובה אבל אם תפתח את הקישורים שול ורמיזא ומגנצא [מיינץ] תראה ששם היה התאבדות המונית והרגו זה את זה כדי לא ליפול בידי הצלבנים ימ"ש כמובן מדובר ב"קהילות שו"ם" הקדושות עליהם אנחנו אומרים כמה וכמה קינות בט' אב....

אין כאן תשובה ועדיין תמוה, שכן מסתמא היה בן בעה"ט ת"ח, וצ"ע איך עשה כן.

השאלה היא שאלה טובה, וחבל שאינני מוצא את המקור של הדברים [ייתכן שהמקור אינו אמין כלל] בכל מקרה כמו שכתבתי הדבר כבר קרה בקהילות של ת"ח עליהם אנחנו אומרים בקינות "וְעַל אַדִּירֵי קְהַל מַגֶּנְצָא הַהֲדוּרָה. מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת לְהִתְגַּבְּרָה, הִשְׁלִימוּ נַפְשָׁם עַל יִחוּד שֵׁם הַנּוֹרָא, וַעֲלֵיהֶם זַעֲקַת שֶׁבֶר אֶשְׂעָרָה, עַל שְׁנֵי מִקְדָּשַׁי יְסוֹדָם כְּהַיּוֹם עֻרְעֲרָה, וְעַל חָרְבוֹת מְעַט מִקְדָּשַׁי וּמִדְרְשֵׁי הַתּוֹרָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי בַּשְּׁלִישִׁי נוֹסַף לְדַאֲבוֹן וּמְאִירָה, הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְיָגוֹן וְצָרָה, בְּיוֹם מַתַּן דָּת סָבַרְתִּי לְהִתְאַשְּׁרָה, וּבְיוֹם נְתִינָתָהּ כְּמוֹ כֵּן אָז חָזְרָה, עָלְתָה לָהּ לַמָּרוֹם לִמְקוֹם מְדוֹרָהּ, עִם תִּיקָהּ וְנַרְתִּיקָהּ וְהַדוֹרְשָׁהּ וְחוֹקְרָהּ, לוֹמְדֶיהָ וְשׁוֹנֶיהָ בְּאִישׁוֹן כְּמוֹ בָאוֹרָה, שִׂימוּ נָא עַל לְבַבְכֶם מִסְפֵּד מַר לְקָשְׁרָה, כִּי שְׁקוּלָה הֲרִיגָתָם לְהִתְאַבֵּל וּלְהִתְעַפְרָה, כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹקינוּ האולם וְהַבִּירָה, וְכִי אֵין לְהוֹסִיף מוֹעֵד שֶׁבֶר וְתַבְעֵרָה, וְאֵין לְהַקְדִּים זוּלָתִי לְאַחֲרָהּ, תַּחַת כֵּן הַיּוֹם לִוְיָתִי אֲעוֹרְרָה, וְאֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה וְאֶבְכֶּה בְּנֶפֶשׁ מָרָה, וְאַנְחָתִי כָּבְדָה מִבֹּקֶר עַד עָרֶב"