שיחה:פירוש רש"י לתורה/ארכיון

בפירוש דברי רש"י אלו יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ובשאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו. השוה לרש"י הקדמה לשיר השירים "אחת דיבר אלהים, שתים זו שמעתי" (תהלים סב, יב) – מקרא אחד יוצא לכמה טעמים, וסוף דבר אין לך מקרא יוצא מידי פשוטו ומשמעו. ואף על פי שדיברו הנביאים דבריהם בדוגמא, צריך ליישב הדוגמא על אופניה ועל סדרה, כמו שהמקראות סדורים זה אחר זה. וראיתי לספר הזה כמה מדרשי אגדה: יש סודרים כל הספר הזה במדרש אחד; ויש מפוזרים בכמה מדרשי אגדה מקראות לבדם, ואינם מתיישבים על לשון המקרא וסדר המקראות. ואמרתי בלבי לתפוש משמעות המקרא ליישב ביאורם על סדרם, והמדרשות מרבותינו אקבעם מדרש ומדרש, איש איש במקומו. בפשטות נראה שרש"י הביא מדרשים המתיישבים עם לשון המקרא גם עם אין שאלות על הפסוק עם זאת יש מפרשים שרש"י הביא מדרשים המיישבים את הלשון המקרא היינו רק עם יש שאלות

מפרשי רש"י נחלקו בזה נחמה ליבוביץ 'בדרכו של רש"י בהבאת מדרשים', עיונים חדשים בספר שמות, מציינת שהוא שנוי במחלוקת בין המזרחי והבאר יצחק למשכיל לדוד ועוד כמו כן שרה קמין בספרה על רש"י מביאה את הפירוש של ליבוביץ ומפרשת כפירוש האחר

וכן במבוא לפירוש המהר"ל על התורה בתוך ספר המפתח של מכון ירושלים, גם מביאים את שתי השיטות מתי מביא רשי מדרשים

הרב רפאל הלפרין, רש" חייו ופירושיו כרך ב, בני ברק, תשנ"ז, עמוד 423 (161 באוצר החכמה)

אחרי שהוא מביא רש"י בקדמה לשיר השירים, הוא כותב כדלהלן (ומביא לכך אסתמכתאות בהמשך) "בפירושי רש"י לא ניכר כלל מעבר חד מפשט לדרש וכן לא ניכרים התחומים המבדילים בין מה שהוא מפרש עפ"י פשוטו של מקרא ובין מה שהוא מביא בשם דרשות חז"ל, הכל מתמזג אצלו בד בבד הפשט משולב בתוך הדרש והדרש בתוך הפשט ובאמת אין התורה שבכתב והתורה שבעל פה כשתי תורות אלא תורה אחת היא ללא הפרדה". וראה עוד בדבריו של יהושפט נבו, "דרכו של רש"י בהבאת מדרשים", סיני קכב (ה-ו), עמוד קמ"ה (3 באוצר החכמה). בינתיים ראיתי שם שהרא"ם ובאר יצחק כתבו שלדרכו של רש"י "אע"פ שמשפט הלשון כך, היכא דאיכא למדרש דרשינן".

וכן כותב ישעיהו ליאורי שרש"י לא התכוון בהבאת מדרשים לתרץ קושיות אלא מדרש המתיישב עם הפסוק במאמרו ליחסו של ר' אברהם בקראט בעל "ספר זכרון" לפירוש רש"י וכמסתבר מדבריו: וכבר ידעת שהרב ברוב פסוקי התורה מניח פשט הכתוב ומביא מדרשם זכרונם לברכה, ואף על פי שלפעמים כותב: 'ואני לישב פשוטו של מקרא באתי' – לאותו הפסוק בלבד יכוון, לא לכל התורה, ובעוד מאמרים ג"כ כותב כך

אף ארנד עצמו, תלמידה ושותפה של ליבוביץ לחיבור הספר על רש"י )לעיל הערה 1(, מסתייג במאמרו "פירוש רש"י לתורה" מדעתה הנחרצת של ליבוביץ: "אין להכחיש, שהפירוש מכיל במקומות לא-מועטים דברי-חז"ל, שמצד אחד, ערכם החינוכי ומגמתם החינוכית גלויים לעין ומצד אחר, קשה מאד להצביע על קושי בכתוב, שהם באים לסלקו, וקשה גם להראות, במה הם נחוצים לביאור הכתוב" )מ' ארנד, 'פירוש רש"י לתורה', מ' ארנד, פרשנות המקרא והוראתו, ירושלים תשס"ו, עמ' 46(.

כמו כן ר' אליהו מבראד ר' אליהו מבראד בספרו לב אריה על חולין (קטו. תוס' ד"ה כל) כותב בתו"ד: ואמת מה שפירש רש"י בחומש לא תאכל כל תועבה וכו' לדוגמא בעלמא נקט דרשה דספרי אע"פ שאינו אסמכתא וכן דרכו ברוב המקומות בחומש

כתב בספר בית היין להרב יהודה מאיר דביר פרקי מבוא עמוד 10 נמצא באוצר. ואישר הדברים רבו הגרש"ז ברודא זצ"ל: בעוד פירושו של רש"י מבוסס בעיקרו על מדרשי חז"ל בתלמוד ובמדרשים, פירושו של הרמב"ן מבוסס בעיקרו על פשוטו של מקרא, שוני זה מובלט בפירושו של רבנו בחיי, שלעתים תכופות מעמיד את פירוש רש"י במדור הדרש ואת פירוש הרמב"ן במדור הפשט... וחלוקות שני דרכים הללו חילוק גדול, שבעוד הדרש מתייחס לפרט מסוים, מזוית מסוימת ואינו מחייב התקשרות כל הפרטים, שבפסוק ובענין זה לזה, הפשט חייב להתייחס לכל הפרטים ולהרמוניה ביניהם. עיי"ש באריכות

על כן מתבקש להזכיר את שתי הגישות הרב משתמש: שמש מרפא מה דעתך ?

זה לא פורום, אבל אתה חוזר על כך שוב ושוב, כאילו רבינו בחיי גרס שרש"י מפרש לפי מדרשו.

ובכן, רבינו בחיי בהקדמתו מזכיר את רש"י כמפרשי "דרך הפשט".

הדיאגנוזה שהבאת משובבת נפש, אבל מוכחשת מהקדמתו המפורשת של רבינו בחיי.

 • צונזר • 

הנה שיחת הגראי סולובייצ'יק, שם מקריא במתק את הסיפור עם הגר"א והמשכיל מיימון, שגרס כי רש"י אינו מבעלי הפשט.

https://drive.google.com/file/d/1wyYNV11w1TpKipORiuudkFqJu_ocPRb4/view?usp=drive_web

אין צורך בהיכרות מקצועית עם שפת אידיש . עם האידיש הרצוצה שלי הבנתי מצוין.

מפעילי מערכת‌‌‌‌‏ אשמח למחיקת תגובת בקשת חכמה שאינה קשורה לכאן כלל והוא הודעה פורומית - לא דיברתי כאן בכלל מרבנו בחיי וכו'

הורדתי חלק שנראה פחות ענייני, בקשת חכמה תוכל להחזיר אותו בתורה עניינית. הקניזי - מותר לו לדבר על רבינו בחיי גם אם אתה לא.

לגבי רבנו בחיי אסתפק בציטוט מתוך בית היין להרב יהודה מאיר דביר פרקי מבוא עמוד 10 נמצא באוצר. ואישר הדברים רבו הגרש"ז ברודא זצ"ל: בעוד פירושו של רש"י מבוסס בעיקרו על מדרשי חז"ל בתלמוד ובמדרשים, פירושו של הרמב"ן מבוסס בעיקרו על פשוטו של מקרא, שוני זה מובלט בפירושו של רבנו בחיי, שלעתים תכופות מעמיד את פירוש רש"י במדור הדרש ואת פירוש הרמב"ן במדור הפשט...

לגבי הסיפור של הגראי"ס, פשוט ששם מדובר במשכיל שלעג לרש"י שכביכול לא ידע להבחין בין פשט לדרש, אך משם שום ראיה לגישתך שמדרשי חז"ל המובאים ברש"י נהפכים לפשוטו של מקרא בניגוד למקובל בכל הראשונים, אלא דרש לחוד ופשט לחוד

את הציטוט הזה הבאתי, והכחשתי את תוכנות מהקדמתו המפורשת של רבינו בחיי.

זה אינו סתירה כלל ופשוט שכוונתו שרש"י הוא מפרש פשט כמו שלכה"פ מחצית מפירושיו, ולזה הכונה בהקדמתו מצד שני ברור גם שרש"י מצטט לכה"פ במחצית השני פירושים שהם רק על דרך דרש, ולזה הכונה שרבנו בחיי מביא אותם כדרך דרש. עיין לדוגמא פירושו "וידעו כי עירומים הם" - אף הסומא יודע כשהוא ערום אלא מהו וידעו כי עירומים הם מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה (ב"ר) ובדקתי בחומש מקרא מפורש - שזה לא יצאו הבריסקאים ואנשי הפלג וקנאי סאטאמר נגד על הפסוק הזה והנה הוא מפרש כפשוטו ובהערה אומר שפירוש רש"י שהוא ע"ד הדרש. דוגמא נוספת מפירוש רש"י "ההר הטוב הזה י" - זו ירושלים "והלבנון" - (יומא לט) זה בית המקדש אני באמת לא מבין האם לדעתך זה פשט ? לומר שהלבנון הכונה לבית המקדש והלא זה מוזכר בתנ"ך עשרות פעמים וכי בכולם נפרש שהכונה לבית המקדש

ראה כאן הרשימה 1. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כׇּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת. (דברים א׳:ז׳ / מקראות גדולות) (en) 2. אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן. (דברים ג׳:כ״ה / מקראות גדולות) (en) 3. כׇּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם. (דברים י״א:כ״ד / מקראות גדולות) (en) 4. מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם. (יהושע א׳:ד׳ / מקראות גדולות) (en) 5. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כׇּל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבְכֹל חוֹף הַיָּם הַגָּדוֹל אֶל מוּל הַלְּבָנוֹן הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. (יהושע ט׳:א׳ / מקראות גדולות) (en) 6. מִן הָהָר הֶחָלָק הָעוֹלֶה שֵׂעִיר וְעַד בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן תַּחַת הַר חֶרְמוֹן וְאֵת כׇּל מַלְכֵיהֶם לָכַד וַיַּכֵּם וַיְמִיתֵם. (יהושע י״א:י״ז / מקראות גדולות) (en) 7. וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה מִבַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן וְעַד הָהָר הֶחָלָק הָעֹלֶה שֵׂעִירָה וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יְרֻשָּׁה כְּמַחְלְקֹתָם. (יהושע י״ב:ז׳ / מקראות גדולות) (en) 8. וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי וְכׇל הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ מִבַּעַל גָּד תַּחַת הַר חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת. (יהושע י״ג:ה׳ / מקראות גדולות) (en) 9. כׇּל יֹשְׁבֵי הָהָר מִן0עַד מִשְׂרְפֹת מַיִם כׇּל צִידֹנִים אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק הַפִּלֶהָ לְיִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ. (יהושע י״ג:ו׳ / מקראות גדולות) (en) 10. חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְכׇל הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי וְהַחִוִּי יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת. (שופטים ג׳:ג׳ / מקראות גדולות) (en) 11. וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. (שופטים ט׳:ט״ו / מקראות גדולות) (en) 12. וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הָעוֹף וְעַל הָרֶמֶשׂ וְעַל הַדָּגִים. (מלכים א ה׳:י״ג / מקראות גדולות) (en)

זו הבעיה שלך, שאתה סבור שפשט זה מה שנראה לך.

מהו ההגדרה שלך להבחנה בין פשט לדרש ? אשמח לשמוע

ראשית, לא מה שנראה לך.

פשט זה לא "הקרוב ללב שלי", ודרש זה לא "המחודש בעיניי".

שנית.

ההבדל בין פשט לדרש, הוא איך הוא כתוב, אם במפורש יותר או ברמז יותר.

ובשום פנים זה לא רלוונטי לתוכן, האם המסרהוא כזה או אחר, אלא לצורת הכתיבה.

ועכשיו, מה נקרא מפורש ומה נקרא רמוז זו פרשייה בפני עצמה, וזה "מקצוע", וממש לא תלוי בהסתכלות השטחית.

הגישה של פשטונים למיניהם, שהמדד לעניין זה הוא הסתכלותו של "תינוק דלא חכים ולא טיפש", וזו טעות חמורה.

בהמשך אתעיק לך בלנ"ד את לשונו של הגרעק"א באגרותיו בעניין זה.

הוספתי קצת אספקלריה תורנית, ואולם לא מחקתי מהרוח האקדמאית~~~~

את כל הציטוטים יש לשכתב.

המכלול איננו ויקיציטוט.

אין טעם שאעשה זאת. בלאו הכי אתה מוחק לי הכל.

חבל שזו ההסתכלות.

הא'-ב' של כתיבה שיתופית היא יכולת למידה ושיתוף פעולה.

סליחה. צודק. [רק לכאורה יכולת למידה צריכה להיות הדדית].

ולגופו של עניין.

תסביר יותר, הכוונה להשאיר את תוכן הציטוט, רק לכתוב את זה שלא בציטוט.

כמו שעשית אתה רבות. למשל במקום - "הרב משה שטרנבוך אמר: אני גר בהר נוף". לכתוב - הרב שטרנבוך אמר שהוא גר בהר נוף.

זאת הכוונה?

נכון, ולהעדיף את הקיצור והתמצות.

לפעמים רבנים מכל הדורות חזרו מספר פעמים על אותו רעיון, במספר משפטים.

אז לוקחים את הלוז השייך לעניין, אפילו מכמה משפטים ביחד, ומשאירים את השאר בחוץ.

עשיתי את זה לגבי האלקבץ, הרשב"ם והחזקוני.

לגבי הרמב"ן כל העוצמה זה במליצה, ואי אפשר להעתיק את התוכן בלי להעתיק מילה במילה. תסכים איתי.

אבדוק את זה מאוחר יותר