שתי נקודות:
קודם כל, ישנה בעיה בעיצוב של הערך, מעל הפיסקה "ספק ספיקא" מופיעה תבנית של "ערך מורחב" שמובילה לאותה פסקה בדיוק. מי שיודע לתקן את זה, אשמח אם הוא יטפל בזה.
ועוד משהו, מוזכר שם בפיסקה שזאב שספק אם נכנס לדיר, וגם אם נכנס ספק אם דרס הוא מקרה הנתון למח' הפוסקים לגבי ס"ס שאינו מתהפך. אם זכרוני אינו מטעה אותי, המקרה הזה מופיע להדיא לכו"ע כס"ס, וזאת משום שזה ס"ס מסודר, שבו חייבים להסתפק קודם האם נכנס, ורק אח"כ האם דרס, (אם אני זוכר נכון, כך כותב הש"ך בכלל ס"ס)., יש מישהו שזוכר אחרת?
כנראה התבנית מופיעה מתוך הבנה שיכתב כזה ערך ביום מן הימים, אני לא בטוח שזאת סיבה מספקת להוסיף, אבל כיון שקיים אולי אפשר להשאיר... לטענותיך, במקום להסתמך על זכרונך, תחפש את המקורות המדוייקים, ציין אותם פה ונתקדם. גוט מועד.
אתה צודק, סליחה.
לענייננו, הש"ך בסימן קי כללי ס"ס כללים יד וטו דן בזה, הוא עצמו נוקט באמת כמו שכתבתי, ומוכיח את זה מדברי הרשב"א בחולין נג: שדן במקרה כזה בדיוק, וקורה לו ס"ס. אבל הוא מביא בתחילת דבריו גם כמה שלמדו אחרת. אולי כדאי רק להכניס שלדעת הש"ך גם ס"ס כזה הוא ס"ס. לשיקולך.
יפה. לא ראיתי שהוא מביא מי שמחמיר בצפורן של ארי, מה שאומר שאין מקור לנכתב בערך והצדק עימך. אתה מוזמן בחום לערוך. ראה: המכלול:היו נועזים בעריכת ערכים.
לפני שאני מנסה לכתוב ערך בעצמי, אסתפק בלהכיר קצת יותר את טוב את סגנון הכתיבה, אבל תודה על ההצעה.
אגב, נראה לי יהיה הכי נכון פשוט להתעלם פה מהנקודה הזו, ולתת דוגמה של ס"ס שאינו מתהפך שמוסכם על כל הדעות. אחרי הכל, זה רק פיסקה בתוך הערך ספק, זה לא הערך ס"ס, לא?
מהישיבה יש לך פה טיוטה:ספק ספיקא אתה מוזמן לערוך ולהרחיב בחופשיות, (יעברו על זה לפני ההעברה למרחב הערכים.)
לדעתי יש ספק שהוא כסטטוס בפני עצמו...
כגון ספק ממזר שמותר לבא בקהל ולא אמרינן ספק דאוריתא לחומרא משום דכתיב 'ממזר - ולא ספק ממזר', הרי שרואים מכאן שיש ממזר, ויש 'ספק ממזר' שזו הגדרה בפני עצמה...
מקוה שהובנתי.
כדי למשוך תשומת לב של משתמשים, יש לתייגם. במקרה זה מומלץ לתייג מכלולאים פעילים
לגוש”ע, איני מבין בסוגיה זו כלל ועיקר, אך שים לב שבמכלול כל טענה חייבת להיות מגובה במקור מוסמך. עצם העובדה שזאת מסקנתך בסוגיה, אף שיתכן והיא נכונה, אינה מספיקה כדי להיכתב במכלול. ראה המכלול:מה המכלול אינו והמכלול:מדריך לכתיבה תורנית . בהצלחה!
אתה אולי מתכוון שיש "איסור ודאי" שהוא מחמת "ספק"?
הדוגמה של ספק ממזר שמותר, (וכן כל ספק דרבנן שמותר), זה הכרעה של הדין. זו לא הגדרה של המצב/החפץ המסופק.
אבל לגבי ספק שדינו לאיסור, כגון ספק דאורייתא (לא ממזר אלא שאר הדברים), אכן האחרונים חקרו אם הדין להחמיר זו "הכרעה של הספק", שזה איסור, או שזה "חיוב חדש בגלל הספק". רעק"א בליקוטים על או"ח קפד הסתפק האם מי שאכל כדי שביעה ומסופק אם בירך ברהמ"ז, יוכל להוציא גדול אחר שאכל כדי שביעה וודאי לא בירך.
כעין זה באתוון דאורייתא הסתפק לגבי דמאי, האם חיובו הוא "חיוב ודאי" מדרבנן, או שרבנן החמירו שצריך "לחוש לספק דאורייתא" של טבל. נפק"מ כמובן אם מפרישים מדמאי על דמאי (כתוב במשנה (ה יא) שתרומה ויחזור ויתרום), מצד שני יש דינים שמראים שזה דין ודאי, ונשאר בצ"ע (ראה שם בסימן ו', ובסימן ב').
אני לא נמצא כרגע בעניינים, אולם כך קיבלתי מרבותי, ונדמה לי, שיש לי גם היכנשהו ראיות לדבר, ואשתדל בעז''ה להביאם בהקדם ובבהירות.
עדיין איני בראיות אולם לצורך הסברה אעוות קצת את המושג של טימטום ואנדרוגינוס, טימטום הינו מצל ספק, כלומר, אין לי מושג מב מינו. אבל אנדרוגינוס הינו כביכול מצב של וודאות, אני יודע שהוא דש מחמת היותו מורכב משניים...
ב"לקריאה נוספת" חייבים לתקן [בפרט שזה 'ערך מומלץ'...], שאת הספר תקפו כהן לא חיבר הרב שך, אלא הש"ך - רבי שבתי הכהן !
