המנצח אם תביא מקור להגדרת האנינות כאבלות חלקית, תוכל להוסיף זאת.
שיחה:אנינות/ארכיון
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אי אפשר לכתוב על אנינות שזה "אבילות". ראו המחלוקת בפרק אנינות#אבילות. כביטוי בלשוננו של "צער על המת = אבילות", כמובן שאנינות זה חלק מהפרשיה הזו שעניינה היחס של החיים לאחר מות המת.
מה רע בניסוח שהיה עד עתה?
מתנצל שלא תייגתיך. למרות שאיני כדאי לחלוק עמך אמן הניסוח התורני, אציע את דעתי.
- היה כתוב בפתיח שאנינות היא עד הקבורה, כפי המופיע בהמשך לדעת הבבלי זה לא מדויק, לאחר ששיניתי ראיתי צורך להדגיש את הזמן שעד הקבורה שמקובל בעולם לקראו אונן.
- הניסוח נתן פרשנות לאונן בשעה שאין טעם (לדעתי) להגדירו בנפרד מאנינות.
- הנושא אם רשאי או לא שייך לערך עצמו ולא לפתיח.
מסכים. (מוחה בתוקף על המשפט בקטן).
לא הבנתי את עריכתך האחרונה
זה לא עד לקבורת המת אלא רק ביום הראשון ורק עד שנמסר לכתפים
עד שנמסר לכתפים נכון, אבל בד"כ זה עד הקבורה. יום ראשון אתה בטוח?
אתה צודק שזה עד הקבורה, אבל אין ענין לכתוב את זה בפתיח כי זה ממש לא מדויק. זה עד שנמסר לכתפים, ואם יש זמן שא"א לקבור כגון שבת ויו"ט אז אין אנינות. אולי נכתוב "כל זמן שמוטל עליו לקוברו".
אני רואה שאין ענין. כתוב בפתיח שזה זמן בדגש עד שקוברים אותו, ושמהתורה זה וכו' ומדרבנן זה וכו'. לא צריך לכתוב שוב את הזמן עצמו.
את זה שאנינות היא אבילות חלקית, לקחתי מהערך של שבעה קרובים, 'בניתי' על זה.
אתה לא באמת מסתמך על ערך ויקיפדי ברמה של להעתיק את זה לערך תורני אחר.
לא שמתי לב שהוא ייובא מויקיפדיה העברית.
בכ"א בערכים תורניים (לפחות) אנחנו שואפים שהכל יהי' מבוסס ולא הסתמכות על ערכים אחרים (ללא בדיקה במקורות).
מה, בכלל? אם יש דבר מסויים שלמדתי אותו רק מהמכלול, אסור לי לכתוב אותו בעריכות בערכים אחרים? כל דבר אני צריך להתחיל לחפש אחרי המקור שלו?
הכי מהודר שתבדוק במקור (אולי תגלה שצריך לתקן את הערך ההוא), אם לא לפחות לבדוק שמובא מקור, לפי זכרוני כך גם כתוב באחד מדפי ההדרכה. לדעתי, בערכי חול אפשר יותר להתפשר בערכי קודש פחות.
אוקיי, הבנתי. יש לשנות את העריכה שאנינות היא אבילות חלקית בדף הנ''ל.
זה לפי הענין, ובכל מקרה בערכים שיש עליהם ערך באנציקלופדיה תלמודית, בויקישיבה (ראה כאן) או מודפס, זה ודאי מקור טוב.
מישהו גיליתי באונקלוס בפרשה האחרונה, שתרגם לא אכלתי באוני ממנו - לָא אֲכַלִית בְּאֶבְלִי מִנֵּיהּ. סייעתא להגדרה שאנינות היא חלק מהאבלות.
זה כבר סיפור ישן, לכאורה תצטרך לפתוח את הנושא מחדש ולהוסיף את המקור הזה.
מדאורייתא הכל קרוי בשם אחד, ומדרבנן חלוקים בשמותם.
מתוך: ביאור על ספר המצוות לרס"ג (הרב פערלא) לאוין ל"ת רנב רנג רנד :
"... ... אנינות היינו אבלות. וכן תרגם אונקלוס על לא אכלתי באוני ממנו לא אכלית באבלי מיניה וכן בתרגום יונתן לא אכלית ביומי אבלי מיניה. וכ"כ הראב"ע ז"ל וטעם אוני כמו אבלי עיין שם. ואף דאשכחן במתניתין (דפרק נגמר הדין מ"ו ע"ב) ולא היו מתאבלין אלא אוננין. שאין אנינות אלא בלב עיין שם. וכבר הביאו ראיה זו תלמידי רבינו יונה ז"ל (בברכות שם) עיין שם. וכן במס' שמחות (פ"ד) דקתני מתאבל ואונן לא מתאבל ולא אונן עיין שם. וא"כ משמע דאונן לחוד ואבל לחוד. לק"מ דיש דינים באבלות שהם מדאורייתא להסוברים דאבלות דאורייתא. ויש דברים שאינם אסורים לכ"ע אלא מדרבנן. וכמש"כ הרמב"ן ז"ל (בתורת האדם שם) וז"ל נראה עוד שעיקר אבילות מה"ת אינו אלא בעידונין. כגון רחיצה וסיכה ותשהמ"ט ותפילין שהם פאר. ותכבוסת ותספורת דשמחה היא. ואבילות כשמה שלא יתעסק בדברים של שמחה אלא בדברי אבלות. וזהו אנינות שבלב שממנו למדו שלא יתעסק בדברים של שמחה. אבל מנעל וסנדל ועטיפה אינן מה"ת. שלא אמרה תורה לענות ולצער נפשו ממנהג של כל העולם. לפיכך הקילו באלו עד שיקבר וכו' עכ"ל עיין שם בדבריו ז"ל. והובאו בקיצור בטור (יו"ד סי' שמ"א) עיין שם. ולזה אבלות דאורייתא קרו אנינות. משום דלא מיתסר אלא בדברים של שמחה ואין אנינות אלא בלב. כדתנן במתניתין דסנהדרין שם. ואבלות דרבנן דהיינו מה שהוסיפו מדבריהם להחמיר על האבל. קרו אבלות כדי לחלק ביניהם במקום הצורך. כמו גבי הרוגי ב"ד דקתני לא היו מתאבלין אלא אוננין. או במקום שצריך לפרש כדי שלא נטעה לומר דדוקא אבלות דאורייתא נוהגת בו ולא אבלות דרבנן. או להיפוך דוקא אבלות דרבנן אין נוהגת בו. אבל אבלות דאורייתא היה מקום לומר שנוהגת בו. להכי קתני מתאבל ואונן או לא מתאבל ולא אונן. כמו בהנך דבמס' שמחות שם עיין שם. אבל ודאי אנינות ואבלות חד שמא נינהו דאנינות נמי לשון אבלות היא. כן נראה פשוט לדעת הגאונים ז"ל ואכמ"ל בזה יותר. ועי' במו"ק (כ"ג ע"ב) בתוס' ד"ה ואינו אוכל עיין שם היטב: "
(בתורה מופיע הרבה "אבלות", ומתורגם באונקלוס אבלות ג"כ.
המילה אנינות לא מופיעה כמעט בתורה, (שמו של אונן מזכיר את מושג זה), יש "לא אכלתי באוני ממנו", וכן שרחל קראה לבנימין "בן אוני". (ו"כוחי וראשית אוני" לא קשור לזה אלא הוא מלשון חוזק, ומתרגם "ריש תקפי").
אונקלוס תרגם "בן אוני" שקראה לבנימין "בר דוי", מלשון צער, וכ"פ רש"י "בן צערי".
(בתרגום אונקלוס מצינו את המושג "דוי" גם בתרגום של "יגון" - בראשית מב לח, ומד לא; "ביגון שאולה" - "בדוונא").
אבלות, משמעה צער. כמ"ש הרמב"ן כנ"ל. ולכן אונקלוס מתרגם את המילה "אוני" אצל בנימין במשמעות של צער.
ולגבי וידוי מעשרות, תרגם "לא אכלתי באוני" שכוונת התורה בצערו, דהיינו בימי אבלו, וזה כשאר המקומות שכתוב בתורה את המילה "אבלות" והיא מתורגמת ג"כ "אבלות", והתורה כאן כתבה "אוני" כי הרעיון שאסור לאכול אז זה משום הצער. )
מכלולאים פעילים יש קשר בין אנינות דאורייתא (אכילת קדשים וכו') לאנינות דרבנן (פטור מקיום המצוות)?
לא מונח בזה כעת, מתייג את הרב מישהו
"ואונן אינו אסור ביום ראשון מן התורה אלא באכילת קדשים ומעשר שני, ועוד החמירו בו חכמים לאוסרו בדברים המפורשים בפרק מי שמתו". טור יורה דעה שצח
אין נושאים ישנים יותר