שיבוט אלבין
 שיבוט אלבין
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | מקריני סנפיר |
| מחלקה: | מקריני סנפיר |
| סדרה: | בקלאים |
| משפחה: | שיבוטיים |
| סוג: | Micromesistius |
| מין: | שיבוט אלבין |
| מינים | |
| |
| שם מדעי | |
 Micromesistius poutassou
| |
שִׁבּוּט אַלְבִּין[1] (Micromesistius poutassou) הוא אחד משני המינים בסוג Micromesistius במשפחת שיבוטיים, המכילה גם בקלה, מרוון (דג), מרלן, ושיבוט אלסקה. הוא נפוץ בצפון מזרח האוקיינוס האטלנטי ממרוקו ועד איסלנד והאי שפיצברגן. הוא מופיע גם בחלקים הצפוניים של הים התיכון ובחלק מן האזורים הוא מצוי בשפע.[2] שיבוט אלבין קיים גם בצפון-מערב האוקיינוס האטלנטי בין קנדה לגרינלנד, אולם שם הוא נדיר. לדג גוף צר וארוך וחלק תחתון כסוף. הוא יכול להגיע לאורך של יותר מ-40 ס"מ. האורך הממוצע של שיבוט אלבין הנידוג בחופים המערביים של בריטניה הוא 31 ס"מ.
מין קרוב הוא שיבוט אלבין דרומי, Micromesistius australis, קיים בחצי הכדור הדרומי.
דיג
ניצול מסחרי של דגי שיבוט אלבין החל רק בשנות ה-70 של המאה ה-20. בעשורים האחרונים, הפך הדג להיות חשוב יותר ויותר לתעשיות הדיג של מדינות צפון אירופה, כולל רוסיה. בין השנים 1998 עד 2008 נידוגו למעלה ממיליון טון שיבוט אלבין בשנה.[3] על פי נתוני ארגון המזון והחקלאות, שיבוט אלבין היה הדג החמישי בחשיבותו בין מיני הדגים בדיג המסחרי בשנת 2006. עם זאת, ריבוי הדיג המסחרי הוריד את תפוצת הדג לרמה נמוכה ב-2006 ומאז לא התאושש מין זה. ירידה חדה זו בתפוצת הדג גרמה לקיצוץ מכסות הדיג. מלוא הגורמים לירידה בתפוצת הדג בעשור השני למאה ה-21, עדיין אינם ידועים.[3] [4] מכסת הדיג הכוללת לשנת 2011 נקבעה ל-40,100 טון, שהם פחות מ-2% משיא של 2.4 מיליון טון ב-2004. שיעור הדיג המסחרי הכולל ב-2011 חרג מהמכסה ביותר מ-100%.
בשנת 2012, המועצה הבינלאומית לחקר הים (ICES) המליצה כי מכסת הדיג לא תעלה על 391,000 טון.[5] מכסה גדולה באופן ניכר ביחס למכסה בשנת 2011 (אך לא למכסות בשנים 1998 – 2008), אשר נקבעה לאחר שינוי בהערכת תפוצת הדג בים; עם זאת, גידול תפוצת הדג הוא עדיין איטי וצפוי להמשיך לרדת. מדינות אירופה לחוף האוקיינוס האטלנטי קבעו את המכסה הכוללת לשנת 2012 ל-391,000 טון.
הדג בדרך כלל אינו משווק כדג טרי, אלא מעובד לקמח דגים ושמן דגים. עם זאת, ברוסיה, בדרום אירופה וביפן, שיבוט אלבין נמכר לעיתים כדג מאכל טרי.
,_capture_production,_million_tonnes,_1950-2022.svg)
ניהול דיג שיבוט אלבין
אוכלוסיית דגי שיבוט אלבין בצפון-מזרח האוקיינוס האטלנטי נמצאת באזור הכלכלי הבלעדי של איי פארו, האיחוד האירופי, איסלנד ונורווגיה, כמו גם במים בין-לאומיים [7] לכן, הסדרה יעילה של מכסות הדיג כרוכה בשיתוף פעולה בינלאומי.
מכסות הדיג לשיבוט אלבין בצפון מזרח האוקיינוס האטלנטי נקבעות על ידי המועצה הבינלאומית לחקר הים. במשך תקופה ארוכה, דיג שיבוט אלבין הוסדר בעיקר באמצעות מכסות שנקבעו ברמה הלאומית, משום שלא היה הסכם בינלאומי לגבי חלוקת המכסה הכוללת;[8] כתוצאה מכך, סך מכסות הדיג חרג במידה ניכרת מהמכסות המומלצות[3] עם זאת, מדינות החוף (איי פארו, האיחוד האירופי, איסלנד ונורווגיה) כרתו הסכם בדצמבר 2005, שסיים את התקופה שכונתה לעיתים "דיג אולימפי". מאז שנת 2006, דיג שיבוט אלבין מוסדר במסגרת הסכם זה, המעניק את חלק הארי לאיחוד האירופי, אך באמצעות חילופי מכסות, נורווגיה מחזיקה במכסות הדיג השנתיות הגדולות ביותר.
.jpg)
הערות שוליים
- ^ שיבוט אלבין, מונחי האקדמיה ללשון העברית
- ^ Bailey, R. S. (1982). "The population biology of blue whiting in the North Atlantic". Advances in Marine Biology. 19: 257–355. doi:10.1016/S0065-2881(08)60089-9. ISBN 9780120261192.
- ^ 3.0 3.1 3.2 ICES Advice 2010: Blue whiting in Subareas I–IX, XII, and XIV (Combined stock) (אורכב 12.08.2011 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Payne, M. R.; Egan, A.; Fässler, S. M. M.; Hátún, H. L.; Holst, J. C.; Jacobsen, J. A.; Slotte, A.; Loeng, H. (2012). "The rise and fall of the NE Atlantic blue whiting (Micromesistius poutassou)" (PDF). Marine Biology Research. 8 (5–6): 475–487. doi:10.1080/17451000.2011.639778.
- ^ ICES Advice September 2011. Blue whiting in Subareas I–IX, XII, and XIV (Combined stock) (אורכב 02.04.2012 בארכיון Wayback Machine)
- ^ "Fisheries and Aquaculture - Global Production". Food and Agriculture Organization of the United Nations (FAO). נבדק ב-2024-05-06.
- ^ "Straddling stocks". אורכב מ-המקור ב-2015-06-03. נבדק ב-2011-08-20.
- ^ Standal, D. (2006). "The rise and decline of blue whiting fisheries—capacity expansion and future regulations". Marine Policy. 30 (4): 315–327. doi:10.1016/j.marpol.2005.03.007.
קישורים חיצוניים
שיבוט אלבין40294638Q743248