שולמית פיירסטון
שולמית פיירסטון (באנגלית: Shulamith Firestone; 7 בינואר 1945 – 28 באוגוסט 2012) הייתה הוגת דעות יהודיה קנדית-אמריקאית. פיירסטון הייתה דמות משמעותית בעיצוב הפמיניזם הרדיקלי וייסדה מספר ארגונים ותנועות: westside group, רדסטוקינגס, נשים רדיקליות בניו יורק ופמיניסטיות רדיקליות בניו יורק. ב-1970 פורסם ספרה המהווה טקסט פמיניסטי חשוב ורב השפעה[1].
קורות חיים
נולדה בשנת 1945 בשם שולמית בת שמואל בן ארי פוירשטיין, לסול וגיטל (קייט) פוירשטיין, השנייה מבין 6 אחים ואחיות. אמה קייט וייס ברחה מאירופה לפני מלחמת העולם השנייה, ואביה שירת בצבא האמריקאי באירופה בזמן המלחמה והיה ממשחררי מחנה ברגן בלזן כששולמית נולדה[2]. אחותה היא המנהיגה הרפורמית תרצה פיירסטון. היא גדלה בבית יהודי אורתודוקסי, באוטווה קנדה ובקנזס סיטי וסנט לואיס, ארצות הברית. הוריה ביצעו אנגליזציה לשם המשפחה פיירסטון לפני המעבר לסנט לואיס. שולמית פיירסטון למדה בבית ספר התיכון שליד ישיבת טלז שהוקמה מחדש ב-1941 בקליבלנד. את לימודיה האקדמיים היא החלה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס והמשיכה בבית הספר של המכון לאמנות בשיקגו (School of the Art Institute of Chicago)[3]. בשיקגו החלה להיות פעילה בתנועה הפמיניסטית[4].
במהלך לימודיה בשיקגו היא הייתה הנושא של סרט דוקומנטרי שמעולם לא הוצג. הסרט התגלה מחדש ב-1990 על ידי הבמאית הניסיונית אליזבת סוברין (Elisabeth Subrin) והיא צילמה מחדש את הסרט עם רמת דיוק של פריים לפריים בהשתתפות שחקנית שגילמה את פיירסטון. הסרט המחודש נקרא שולי (Shulie), שם החיבה של שולמית פיירסטון וזכה במספר פרסים[2].
במהלך הכינוס הלאומי לפוליטיקה חדשה (National Conference for New Politics) שהתקיים ביום העבודה ב-1967 ביקשו פיירסטון ואחרות להעלות לסדר היום של האספה גם את הנושאים הקשורים לחיי נשים, אולם הן נענו בשלילה בטענה שיש נושאים חשובים יותר על סדר היום. לאחר הכנס פיירסטון ופריימן כינסו את קבוצת הנשים הפמיניסטית הרדיקלית הראשונה בשיקגו - westside group.
באוקטובר 1967 פיירסטון עברה לניו יורק. שם ייסדה יחד עם פמלה אלן (Chude Pamela Allen), את הארגון נשים רדיקליות בניו יורק. הקבוצה נפגשה אחת לשבוע ולמדה ביחד. הקבוצה תכננה את פעולת בריגדת ג'נט רנקין שהובילה 5,000 נשים בצעדה בוושינגטון[5]. פיירסטון הייתה הכח המניע בהוצאה לאור של מנשר הארגון. המנשר הציג, לראשונה, את התפיסה הפמיניסטית הרדיקלית[6]. פיירסטון יזמה וארגנה מגוון רחב של פעולות מחאה עם קבוצות וארגוני נשים שהקימה או הצטרפה אליהם. הביקורת שלה הייתה מופנית גם כלפי ארגוני הנשים הליברליים.
שולמית פיירסטון נפטרה בשנת 2012, בגיל 67, כשהיא סובלת מסכיזופרניה. בגלל מחלתה היא ניתקה קשר עם הסביבה ונמצאה בדירתה בניו יורק כמה ימים לאחר שמתה[7].
כתביה
פיירסטון כתבה שלושה חיבורים ב-1967[8] בהם היא ניתחה את הסיבות לכישלון התנועה לזכויות הנשים, עד כה, וטענה שנשים לא זכו בזכויות עליהן נלחמו. כמו כן, היא הציעה קווים מנחים לשינוי המצב: לא להתפשר על עקרונות יסוד; להעלות מודעות על מנת להכין את השטח לקראת השינוי והאינטרסים של נשים עומדים תמיד לפני כל אינטרס אחר[4].
פיירסטון ידועה במיוחד בזכות סיפרה שיצא לאור בשנת 1970, כשהיא בת 25. בו היא פורשת משנה פמיניסטית רדיקלית.
קישורים חיצוניים
- מרתה אקלסברג, שולמית פיירסטון, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Benewick, Robert and Green, Philip, Shulamith Firestone 1945–, The Routledge dictionary of twentieth-century political thinkers, Routledge, 1998, עמ' 84–86
- ^ 2.0 2.1 Recreating a Feminist Revolutionary, The New Yorker, 2015-04-10
- ^ Shulamith Firestone | Jewish Women's Archive, jwa.org
- ^ 4.0 4.1 "Stella Sandford, 'Shulamith Firestone, 1945–2012' (2012)". Radical Philosophy. נבדק ב-2016-10-11.
- ^ Archival Resources in Wisconsin: Descriptive Finding Aids, digicoll.library.wisc.edu
- ^ Dana R. Shugar, Separatism and Women's Community, University of Nebraska Press, 1995, עמ' 5
- ^ Shulamith Firestone, radical feminist, wrote best-seller, 67 | The Villager Newspaper
- ^ Shulamith Firestone Archive, www.marxists.org
