שה"י פה"י
דחה אותו בשה"י פה"י הוא ביטוי יהודי שמקורו בתלמוד שמשמעו דחייה של דבר ללא סיבה אמיתית.
מקור הביטוי
במסכת מגילה נדרשת תלונתו של המן על היהודים:
"ואת דתי המלך אינם עושים" – דמפקי לכולא שתא בשה"י פה"י (תרגום: שמוציאים את כל השנה בשה"י פה"י)
רש"י, בפירושו לתלמוד, פירש את "שה"י פה"י" כראשי תיבות של "שבת היום, פסח היום" – כלומר, על פי המדרש, לדברי המן היהודים כל הזמן מתבטלים מעבודה, כי יש להם ימים רבים האסורים במלאכה, או שהם כל הזמן עסוקים בהכנות לשבת ולחגים[1] ולכן המלך אינו נהנה מתשלומי המסים שלהם, שיוצאים נמוכים. הבן איש חי מסביר את ההתייחסות לפסח דווקא בכך שהיהודים כל השנה עסוקים בהכנות לפסח בדאגה למצות שמורות.[2]
שימושים בעברית וביטויים נגזרים
בכתבה שהופיעה ב"הצופה" על שביתת הרעב של 20 מובטלים, הם טוענים: "ניסו לדחות אותנו בשה"י פה"י רק כדי לדחות את השביתה"[4]
יוסי ביילין כתב על התורמים לישראל שמעכבים מדי פעם את תרומתם, או הבטחתם לתרומה, וכשבאים לבקש מהם מדי פעם, "הם דוחים בשה"י פה"י, וצריך לבוא אליהם שוב ושוב".[5]
ראו גם
לקריאה נוספת
- דב סדן, שהי פהי, בתוך לשוננו לעם (קצ"ח), ירושלים, תשכ"ט.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: שה"י פה"י |
הערות שוליים
- ^ הרב מרדכי אליהו, דרשת פרשת השבוע 161, ראש חודש אדר - פרשת תרומה תשס"ב.
- ^ בן יהוידע, מגליה פרק א', עמוד י'.
- ^ ראו זאב בן חיים, "ערכי מילים", ספר זיכרון לחנוך ילון, ירושלים תשל"ד, עמ' 58-56; וכן M. Sokoloff, Dictionary of Jewish Babylonian Aramaic, Ramat Gan 2002, הערך "שהי".
- ^ "20 מובטלים הכריזו שביתת רעב בת"א", הצופה, 13 בנובמבר 1945
- ^ יוסי ביילין, "חוש הומור והמון אהבת מולדת", דבר, 8 בפברואר 1976
