שברינקה
שַבְרִינְקֶה (סלובנית: Šavrinke, צורת יחיד: Šavrinka; באיטלקית: savrine/saurine) היו נערות ונשים מצפון איסטריה הסלובנית ואיסטריה הקרואטית, שמכרו יבולים וסחורות קלות אחרות בשווקים העירוניים, ובייחוד בטריאסטה, כהשלמת הכנסה לבתיהן. המוצר המרכזי שהן מכרו היו ביצים. על מנת להשיגן, השברינקה לעיתים קרובות היו מביאות חזרה מן העיר מוצרים כמו מחטים, בדים, סיכות ומספריים.
כמו צורות רבות של עבודת נשים מחוץ לבית, רוב הנשים שנודעו כשברינקה עבדו במקצוע כנשים מתבגרות. רובן ליוו את אימן לאחר שהשלימו שש כיתות בבית ספר יסודי והמשיכו לעבוד במקצוע רק עד יום חתונתן. במצבים כלכליים קשים במיוחד היו הנשים ממשיכות לעבוד גם לאחר החתונה, מה שהתאפשר בעיקר אם היישוב העירוני שבו מכרו את מרכולתן היה קרוב יחסית (כשלוש שעות הליכה). במקרים אחרים יכול היה מסען של השברינקה להיארך גם מספר ימים ובמהלכו נהגו גם ללקט פירות ואגוזים בדרך.[1]
השברינקה נהגו להגיע מבתי אב עניים. גברי הבית, בהתאם, חיפשו גם הם עבודה על ידי הליכה ברחבי הכפר עם מעדר על כתפם.[2] כפי שהיה המעדר על הכתף סימן לכך שהגבר הוא זמין לעבוד וגם עני, היה לנשים סימן מקביל: העפר, הבוץ וצואת בעלי החיים שהצטברה על רגליהן מן הדרך. בדיאלקט הסלובני המדובר באזור זה, שנקרא ברז'נייה או קרשקי רוב, לסוג זה של עפר דרכים היו קוראים שַבְרֶה, ומכאן קיבלו נשים אלו את שמן.[3] רוב המילונים, עם זאת, יתרגמו את המילה הסלובנית šavra כאישה "מוזרה" או "שלומיאלית".[4] לא ברור האם גבעות שברין שבסלובניה נקראות על שם הנשים או להפך.
צורת תעסוקה זו התקיימה בעיקר החל מסוף המאה התשע עשרה ונעלמה כמעט לגמרי עד סוף מלחמת העולם השנייה. על אף היותו של סחר זה מוסד כלכלי חשוב בכפר האיסטרי בעתות שלום, עבודתן של השברינקה נקטעה בשל תקנות ממשלה לפיקוח על סחר הביצים באוסטריה של ימי מלחמת העולם הראשונה ובאיטליה הפאשיסטית, שלה השתייכה איסטריה לאחר המלחמה. בתקופת הפאשיזם, סחר בביצים דרש רישיונות יקרים, מה שהפך את רוב הנשים הסוחרות למבירחות בפועל, כאלו שסיכנו את עצמן ולעיתים את (תזונת) ילדיהן.[5] תחת השלטון האיטלקי, הענישה על סחר לא חוקי הייתה לרוב עבודתן של כוחות המשטרה המקומיים, שנהגו להחרים את הביצים ולעיתים לעצור את המבריחה ללילה אחד. הסתגלותן של הנשים לאי-החוקיות של עבודתן הובילה להתווספותם של מוצרים נחשקים אחרים לרפרטואר של השברינקה, במיוחד גראפה וסיגריות. זה היה המצב גם במקרים שבהם הסחר שלהן כבר לא נתפס כפלילי אחרי מלחמת העולם השנייה, כפועל יוצא של אמנת רומא של שנת 1955. נוסח האמנה אפשר עבודה חוצת-גבול בהיקף מסוים.
בסלובניה העכשווית, השברינקה הפכו לחלק מן הפולקלור המקומי של איסטריה. הזיכרון הציבורי תופס אותן כנשים שהוסיפו הכנסה ראויה לקנאה לכפריהן באמצעות עבודה קשה, מה שהפך אותן בשלב מסוים גם לבנות זוג נחשקות למטרות נישואין.[6] כסמל של איסטריה, חייהן של השברינקה הונצחו ברומאנים כמו הרומן שברינקה מאת מריאן טומשיץ' (1986) וכן בשירים כמו במחזור "שירים שבריניים" (Šavrinske pesmi) של אלויז קוציאנצ'יץ' (1962). דרומית לכפר חראסטבוליה שבסלובניה הליטורלית הציב הפסל המפורסם יוז'ה פוהלן בשנת 1990 פסל של שברינקה הנושאת סלסלת לחם על ראשה. אגודות תרבות מקומיות, ובראשן "Šavrini inu anka Šavrinke", מקיימות סצנות תיאטרון המשחזרות את חייהן ובפרט את מסעהן כדרך לשמר את מורשתן. גילויין מחדש של השברינקה בסוף שנות השמונים נתפס על ידי אנתרופולוגים וחוקרי תרבות כחלק מתהליך של פיתוח זהות מקומית איסטרית חוצת גבולות, אך כזו שמדגישה את קיומו, אם לא את עליונותו, של המרכיב הלאומי הסלובני באזור.
הערות שוליים
- ^ Del Bello, Nicoló (1890). La Provincia dell' Istria. Studi economici. Koper: Capodistria. p. 132.
- ^ Ivančič, Miloš (2014). Abitanti so v Istri. Lipa. ISBN 97896193762-0-1.
- ^ Andrejabutolo (2018-07-11). "Šavrinske vasi". skokcezplot. נבדק ב-2021-03-07.
- ^ "šavra". Slovar slovenskega knjižnega jezika (Druga, dopolnjena in deloma prenovljena ed.). Inštitut za slovenski jezik Frana Ramovša ZRC SAZU. 2014.
- ^ Rožac Darovec, Vida (2007). "L'attraversamento del confine nei ricordi delle donne istriane". Qualestoria. XXXV (1): 37–58.
- ^ Ledinek, Špela; Rogelja, Nataša (2000). Potepanja po poteh Šavrinke Marije. Ljubljana: Slovensko etnološko društvo. ISBN 9789619031988.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "שברינקה".