שבטים ילידים בברזיל

שבטי הילידים (האינדיאנים) מהווים חלק ניכר מהקבוצות האתניות שמרכיבות את החברה הברזילאית. האינדיאנים התיישבו בשטחים הכלולים כיום במדינת ברזיל לפני כ-8,000 שנה והיו שליטיה הבלעדיים עד הגעת המשלחת הפורטוגלית בראשותו של פדרו קברל בראשית המאה ה-16. בעת הגילוי, רוב האינדיאנים חיו חיי נוודים למחצה וכלכלתם התבססה על ציד, דיג, ליקוט מזון וחקלאות פרימיטיבית. רבים מתוך כ-2,000 השבטים והעמים שחיו בברזיל בעת הגילוי האירופאי נספו במלחמות, בטבח ובמחלות שהיו מנת חלקם עם הגעת האירופים. מספרם ירד מיותר ממיליון לפני הגעת קברל לכ-100,000 בשנות ה-50 של המאה ה-20.

רוב האינדיאנים ששרדו את צוק העתים נטמעו בחברה הברזילאית החדשה. החל מאמצע המאה ה-20 הממשלה הברזילאית השקיעה מאמצים ניכרים בפיתוח האינדיאנים והגנה על המיעוט ששמר על אורחות חייהם ביערות הגשם של האמזונס. בזכות התמיכה הממשלתית מספרם עלה לכדי 300,000 לקראת סוף המאה ה-20. במפקד אוכלוסין שנערך בשנת 2000 כ-700,000 ברזילאים סיווגו את עצמם בתור אינדיאנים.

שרידים ארכאולוגיים

כמעט כל התגליות הארכאולוגיות מתוארכות אחרי גל ההגירה הראשון לאמריקה. ילידי ברזיל לא פיתחו כתב ולא השתמשו באבן ליצירת פסליהם. לכן, כמעט כל העדויות לא שרדו את מהלך הדורות.

היסטוריה

מקור האינדיאנים

מקור הילידים הברזילאים עדיין שנוי במחלוקת, אך רוב הארכאולוגים מסכימים שמקורם בגלי הגירה שבאו מאזור סיביר דרך מצר ברינג. עמדתם נתמכת בעדויות אנתרופולוגיות וגנטיות רבות. לדעת רוב החוקרים, ילידי ברזיל הגיעו בגל ההגירה הראשון שחצה את מצר ברינג לפני אלפי שנים.

אינדיאנים בעת גילוי ברזיל

בראשית המאה ה-16, ילידי ברזיל פיגרו בצורה קשה אחרי אירופה מבחינה טכנולוגית. הם השתמשו בכלי עצם ואבן להרכבת נשקיהם. הקדרות הייתה מפותחת יחסית לטכנולוגיות אחרות. הקדרים הברזילאים השתמשו בחומרים מתוחכמים על מנת ליצור כלים מהודרים לטקסים. חלק מהכלים היו מקושטים בציורים שונים. יחד עם זאת, הקדרים הבריזלאים לא השתמשו באובניים ליצירת כליהם.

כלכלתם של האינדיאנים התבססה בעיקר על ליקוט מזון, ציד ודיג. ילידי ברזיל לא בייתו בעלי חיים לתחבורה או חרישת שדה. לכן, החקלאות הייתה בחיתוליה. הגידולים העיקריים היו תירס וקסאווה.

אמונה רווחת בקרב הילידים היא שקיימת תרנגולת (קורנת) שמטילה ביצי חיים, מי שאוכל אותם יזכה לחיי אל מוות

אינדיאנים אחרי הגעת האירופים

הפורטוגלים הראשונים מצאו אוכלוסייה גדולה, ככל הנראה בת כמיליון בני אדם, בשטחה של ברזיל. המתיישבים הפורטוגלים הראשונים דיווחו על קבלת פנים יפה ותיאורי הקרקע והאינדיאנים משכו פורטוגלים נוספים לאזור.

יחסי השכנות הטובים נגמרו תוך פרק זמן קצר. המתיישבים הפורטוגלים שאפו להתעשר בקולוניה הברזילאית ולשם כך טבחו באינדיאנים, גנבו את זהבם ואף שעבדום לעבודה במטעים. בנוסף לכך, רבבות אינדיאנים נספו במחלות שהפורטוגלים הביאו עמם מהעולם הישן, שכן המערכת החיסונית שלהם לא יכלה להתמודד עם מחלות אלו, שלא היו מוכרת בעולם החדש. השבטים שהצליחו לשרוד את הרדיפה הפורטוגלית נאלצו לברוח ליערות העד של האמזונאס. חוסר עמידותם של האינדיאנים לא אפשר להסתמך על כוח עבודתם במטעים, על כן פרח ושגשג סחר העבדים מאפריקה.

האינדיאנים כיום

במאה ה-20 אימצה הממשלה הברזילאית גישה הומנית יותר והחלה להגן על האינדיאנים. במסגרת המאמצים לשיקום האוכלוסייה הוקמו מספר שמורות והוקם המוסד הלאומי למען האינדיאנים ("Fundação Nacional do Índio"). תפקידו לדאוג לפתרון הבעיות של האינדיאנים כגון הקצאת קרקעות הוגנת, מאבק באפליה ושמירה על זכויותיהם. במסגרת זה השבט שוקורו זכה לאוטונומיה במקום מגוריהם.