שאטו
.JPG)
שאטו (בצרפתית: château, ברבים: châteauxׂׂׂׂ) הוא בית אחוזה אשר שימש גם למגוריו של בעל האחוזה שהיה ממשפחות האצולה או ממשפחות מיוחסות אחרות. אחוזות אלו הוקמו בדרך כלל באזורי הפרוורים, עם או ללא ביצורים, ולעיתים קרובות ביותר באזורים דוברי צרפתית.[1]
הגדרה
המילה "שאטו" היא מילה צרפתית אשר נכנסה לשפה האנגלית, כמו מילים אחרות שמשמעותן רחבה מהתרגום המילולי לצרפתית. בצרפתית "שאטו" מייצגת מבנים מגוונים באזורי כפרי מהמאה ה-19, כמו מבצרים מימי הביניים וארמונות בסגנון הרנסאנס. רוב הבניינים המכונים שאטו בצרפתית הם ארמונות או בתי כפר ולא בהכרח טירות במובן המקובל. לרוב המילה "château" באנגלית מתארת "טירה צרפתית", אך לעיתים המילה "ארמון" מתאימה יותר למשל במקרה של שאטו דה ורסאי הידוע כארמונות ורסאי. כאשר נדרשות הבהרות בצרפתית בין טירה לשאטו נעשה השימוש בביטוי château fort כמו במקרה של Château de Roquetaillade.
המקבילה העירונית של שאטו בצרפתית הוא palais, ארמון. גם שימוש זה שונה מן המונח "ארמון" באנגלית, שבו אין דרישה לפיה ארמון חייב להיות בעיר.[2]
המושג "שאטו"
שאטו הוא בית המייצג מעמד בעל השפעה, כמו בתי המידות, stately homes, באנגליה ואירלנד אשר מהווים את המקבילה הארכיטקטונית לשאטו. בעלי השאטו הם בעלי מעמד אישי שבדרך כלל עובר בירושה ומייצג באופן יחסי את השלטון הממלכתי. לפיכך, המילה "שאטו" לעיתים קרובות מתייחסת לבתי המגורים של חברי המלוכה או האצולה הצרפתית, אבל ישנם גם שאטו מפוארים כגון Vaux-le-Vicomte, אשר נבנו מתוך צורכי מגורים למעמד הבורגני הגבוה שקיבלו מעמד אצולה: חקלאים שהוסמכו לגבות מיסים, שרים ויורשים של מלך צרפת, Louis XIII. עם זאת, איכות המגורים יכולה להשתנות במידה ניכרת, בין שאטו מלכותיים של עשירי העילית ליד הערים הגדולות[3] לבין שאטו שאוכלסו על ידי בני אצולה עיניים ופקידי ממשל זוטרים[4] בכפרים מבודדים ופגיעים.[5]
מבחינה היסטורית, בתי האחוזות, ה"שאטו", נתמכו כלכלית על ידי האדמות השייכות להם, הנחלות שהועברו לחברה נוהלו ביעילות ובאופן עצמאי יחסית לתקופה הרומית ותחילת ימי הביניים (cf. מנוריאליזם, אסיינדה). סביב הוילות הפתוחות של רומא בימי פליניוס הזקן, Maecenas והקיסר טיבריוס נבנו חומות ואז בוצרו במאה ה-3 לספירה, מה שהביא להתפתחות הטירות מסוג שאטו.[6] בתקופה המודרנית נשארו כמה סממנים בשאטו שמעידים על הבנייה הממגנת הזו: גדרות, שערים, חצרות סגורים, חדרי מגורים לאורחים ומשרתים ומבני עזר (אורוות, מטבחים, מבשלות, ומאפיות). חוץ מחצר הכניסה המפוארת אפשר שלשאטו הייתה חצר פנימית במגורי הבעלים כאשר עורף הטירה היה פונה אל מול חצר סגורה ופרטית אשר הייתה משתרעת על פני גנים שטחי טבע עצומים.
בעיר פריז, הלובר וגני לוקסמבורג ייצגו את השאטו המקורי אבל הם איבדו את השייכות האטימולוגית שלהם כאשר הפכו ל"ארמונות". בארצות הברית, המילה שאטו נשתרשה באופן סלקטיבי. המשמעות הראשונה נולדה בסוף המאה ה-19 (Gilded Age) בעיר הנופש ניופורט, רוד איילנד, שם קראו ל"קוטג'ים" שאטו. לעומתם, צפונית לבווילמינגטון, דלאוור, באזור הכפרי העשיר, שנשלט על ידי משפחת דו-פונט החזקה, המילה שאטו נמצאה בשימוש עם המשמעות המקורית שלה. בקנדה, במיוחד באנגלית, המילה שאטו בדרך כלל מעידה על המלונות הגדולים והמפוארים ביותר אשר נבנו בתקופת הזהב של קנדה, כגון שאטו לייק לואיז, באגם לואיז, אלברטה, שאטו לוריאר, אוטווה, שאטו מונטבלו במטונבלו, קוויבק ואת המפורסם ביותר שאטו פורטנאק, בקוויבק סיטי.[7] יתר על כן, באזורים אחרים דוברי צרפתית באירופה דוברי כגון ב ולוניה, בלגיה, המילה שאטו משמשת גם היא בהתאם להגדרתה המקורית ואכן בבלגיה, ניכרת השפעה אדריכלית צרפתית חזקה במאה השבע עשרה כמו ב Château des Comtes de Marchine וגם ב Château de Seneffe מהמאה השמונה עשרה.
שאטו בצרפת
עמק הלואר
עמק הלואר (Loire Valley) הוא ביתם של יותר מ - 300 שאטו.[8] הם נבנו בין המאות ה-10 וה-20, ראשית על ידי מלכי צרפת וזמן קצר לאחר מכן על ידי האצולה; לפיכך, העמק כונה "עמק המלכים". לחלופין, בשל אקלים מתון, שטחי גידול ליין וקרקע חקלאית עשירה, עמק הלואר מכונה גם "הגן של צרפת". גודל האחוזות נע בטווח רחב מעצום (בימים אלו לרב בידיים ציבוריות) לקנה מידה יותר אנושי כגון שאטו דה בוליו ב Saumur או השאטו מימי הביניים Château du Rivau קרוב לChinon אשר נבנו באבן המקומית tuffeau.[9]
Vaux-le-Vicomte
שאטו Vaux-le-Vicomte היא טירה צרפתית הבנויה בסגנון בארוק. ממוקמת במנסי (Maincy) ליד מילו (Melun), כ־55 ק"מ מדרום מזרח לפריז. טירה זו נבנתה בין השנים 1658–1661 למען Nicolas Fouquet, המרקיז של בל-איסלה (Belle-Île-en-Mer), המפקח על ענייני הכספים של לואי הארבעה עשר.[10]
Chenonceau
טירת שאנונסו (Château de Chenonceau) היא טירה צרפתית הבנויה בתוך הנהר צ'ר (Cher), ליד הכפר הקטן שנונסו באזור אנדרה-אל-לואר (Indre-et-Loire) בעמק הלואר (Loire Valley) בצרפת. זוהי אחת מהטירות היותר ידועות בעמק הלואר. טירת שאנונסו כמבנה, מוזכרת לראשונה בכתב במאה ה-11. הטירה הנוכחית נבנתה בשנים 1514–1522 על יסודות של טחנה ישנה ולאחר מכן הורחבה בנייתה לאורך הנהר. הגשר מעל הנהר נבנה ב־1556-1559 בעיצוב של ארכיטקט צרפתי בסגנון הרנסאנס, Philibert de l'Orme. הגלריה על הגשר, נבנתה ב־1570-1576 בעיצובו של עוד ארכיטקט צרפתי Jean Bullant.
Dampierre-en-Yvelines
הטירה בסגנון בארוק צרפתי נבנתה על ידי Jules Hardouin-Mansart עבור הדוכס קרוורוס, duc de Cevreuse, אחיינו של איש הממשל קולבר, Colbert. הטירה מוגנת מאחורי שערים כפולים מברזל, המבנה הראשי שלה מקושר אל יתר המבנים באמצעות מעקות המסודרים באופן סימטרי סביב החצר המרכזית המרוצפת חצץ בסגנון סימטרי ותבניתי (parterres)
ורסאי
ארמון ורסאי, או בצרפתית שאטו דה ורסאי, הוא טירה מלכותית ב- Île-de-France, ורסאי. כאשר הטירה נבנתה ורסאי, היה אזור כפרי; היום, לעומת זאת, זהו פרבר עשיר של פריז, כ-20 ק "מ מדרום-מערב הבירה הצרפתית. בית המשפט של ורסאי היה מרכז כוח פוליטי בצרפת מ-1682, זאת כאשר לואי הארבעה עשר עבר מפריס לארמון בורסאי, עד שהמשפחה המלכותית נאלצה לחזור לבירה באוקטובר 1789, לאחר תחילת המהפכה הצרפתית. ולכן טירת ורסאי מפורסמת לא רק כבניין, אלא כסמל של המערכת של מונרכיה מוחלטת במשטר הצרפתי ה-Ancien Régime .
בורדו
בבורדו ישנן הרבה אחוזות בסגנון שאטו היות שזוהי קידומת שמתלווה כמקובל לכל המבנים בהם מייצרים יין, ללא קשר לכמה צנועה האחוזה או ראוותנית ומפוארת. אם היו עקבות של ספק, שהוילות רומיות של אקיטן התפתחו ל châteaux מבוצר ועצמאי, אזי יצרני היין הקנאים למעמדם, ידאגו לפזרו. עם זאת, עדיין ישנם גם châteaux רבים באזור בורדו, המעוצבים בסגנון האדריכלות של הווילה הרומית, דוגמה לכך היא Château Lagorce ב- Haux.[11]
ראו גם
- Châteauesque טירות בסגנון קנדי
- רשימת טירות בצרפת
- רשימת châteaux ב- Languedoc-Roussillon
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Dictionary.com". נבדק ב-13 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Applefield, David (6 באפריל 2010). The Unofficial Guide to Paris. John Wiley & Sons. p. 112. ISBN 978-0-470-63725-8.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Giedion, Sigfried (1982). Space, Time and Architecture: The Growth of a New Tradition. Harvard University Press. p. 134. ISBN 978-0-674-83040-0.
- ^ Anderson, James Maxwell (1 בינואר 2007). Daily Life During the French Revolution. Greenwood Publishing Group. p. 2. ISBN 978-0-313-33683-6.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Richardson, Glenn (1 בינואר 2008). The Contending Kingdoms: France and England, 1420-1700. Ashgate Publishing, Ltd. p. 64. ISBN 978-0-7546-5789-7.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Jordi, Nathalie; Sommer, Lauren; Sussman, Anna (5 ביוני 2007). MTV France. John Wiley & Sons. p. 146. ISBN 978-0-7645-8770-2.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Hempstead, Andrew; Cuthbert, Pamela; Aykroyd, Lucas (12 בנובמבר 2013). Frommer's Far & Wide: A Weekly Guide to Canada's Best Travel Experiences. John Wiley & Sons. p. 149. ISBN 978-1-118-10169-8.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Whittaker, Andrew (2008). France: Be Fluent in French Life and Culture. Thorogood Publishing. p. 25. ISBN 978-1-85418-493-1.
- ^ Ouvert au public (בצרפתית). Editions de la Caisse nationale des monuments historiques et des sites. 1983. p. 111.
- ^ Hanser, David A. (2006). Architecture of France. Greenwood Publishing Group. p. 271. ISBN 978-0-313-31902-0.
- ^ Auzias, Dominique; Labourdette, Jean-Paul (29 באפריל 2014). Gironde 2014 Petit Futé (בצרפתית). Petit Futé. p. 353. ISBN 978-2-7469-7194-3.
{{cite book}}: (עזרה)
25756780שאטו