רקוויאם (מוצרט)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף רקוויאם (מוצארט))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרקוויאם של וולפגאנג אמאדאוס מוצרט (K.626), הוא יצירה שנכתבה על ידי המלחין בווינה בשנת 1791 בהיותו על ערש דווי, והאחרונה שכתב לפני מותו. על אף שלא הספיק להשלימה, נחשב הרקוויאם למגנום אופוס של מוצרט וליצירת מופת. מילותיה של היצירה הן של הרקוויאם הקלאסי - מיסה קתולית המבוצעת לזכרו של אדם שמת.

פתיחת פרק ה"לקרימוזה" מתוך הרקוויאם, בכתב ידו של מוצרט. תפקיד התזמורת (שלוש השורות העליונות) כתוב רק בהקדמה - מוצרט הותיר מקום ריק כדי להשלים את הליווי התזמורתי מאוחר יותר.

חיבור היצירה והשלמתה

היצירה כתובה לארבעה סולנים – סופרן, אלט, טנור ובסמקהלת ארבעה קולות, ולתזמורת מצומצמת המורכבת משתי קרנות בָּסֶט (סוג של קלרינט טנור), שני בסונים, שתי חצוצרות, שלושה טרומבונים, טימפני, כינור ראשון, כינור שני, ויולה וחטיבת בסו קונטינואו (צ'לו, קונטרבס ועוגב).

היצירה נגמרה

ביום מותו, ב-5 בדצמבר 1791, השלים מוצרט רק את חלק הפתיחה של היצירה (Requiem aeternam), וכן חלקים מהקיריה. לקטעי היצירה שבין Dies Irae לבין ה- Confutatis כתב רק את תפקידי הזמרים, אולם הספיק לכתוב לכמה מהכלים את תפקידיהם (לכינורות ולקונטינואו). בפרק ה-Lacrimosa הספיק לכתוב רק שמונה תיבות. ה-Offertorium כלל חלקים מועטים וה-Hostias רק את חלקי השירה. בשנות ה-60 התגלתה פוגת ה-Amen, ויש מחלוקת האם הייתה צריכה להכלל ברקוויאם (רוב המלומדים סבורים שכן, וממקמים אותה בסוף ה-Lacrimosa).

הזמנת העבודה

היצירה הוזמנה ממוצרט עבור הרוזן האקצנטרי פון ואלזג שטופאך. מוצרט קיבל מחצית מהתשלום מראש, ולכן לאחר מותו ביקשה אלמנתו, קונסטנצה, מתלמידיו להשלים את היצירה. הטוב שבתלמידיו של מוצרט, יוזף פון אייבלר, סירב לעשות זאת, אולם השלים חלק מהדיאס אירה ועד הלקרימוסה. תלמיד אחר של מוצרט - פרנץ זיסמאייר - השלים את היצירה, אף שמלומדים משערים שזיסמאייר נעזר בסקיצות שמוצרט השאיר אחריו ובעזרתו של המוזיקאי מקסימיליאן שטאדלר.

"דיאס אירה" בכתב ידו של מוצרט, מתוך הרקוויאם K.626

מוסכם על המלומדים שאילו מוצרט היה משלים את היצירה בעצמו, הייתה היא שונה לחלוטין - ובייחוד הקטע cum sanctis, בו חזר זיסמאייר על התבנית שמוצרט התווה בתחילת היצירה (הקיריה). הסברה היא כי מוצרט היה ודאי כותב קטע שונה לחלוטין.

עם תום כתיבת היצירה, היא נשלחה לרוזן בזיוף חתימתו של מוצרט.

תוספות ושינויים מודרניים

מאז שנות ה-70 של המאה ה-20, ניסו מוזיקולוגים אחדים לכתוב השלמות נוספות ליצירה, בידיעה כי זיסמאייר שהשלים את היצירה, לא היה תלמידו הטוב ביותר של מוצרט וככל הנראה הוא לא התכוון שזיסמאייר יהיה זה אשר ישלימה. בין הכותבים:

אמונות ומיתוסים הקשורים לרקוויאם

על אף היות היצירה אחת הידועות ביצירותיו של מוצרט, נסיבות כתיבתה אפופות מסתורין, ועל כן מיתוסים רבים נוצרו סביב כתיבתה, אשר הובילו לכתיבת המחזה הידוע של פיטר שאפר - "אמדאוס" אשר אף הוסרט ב-1984.

בין המיתוסים:

  • בניגוד לאמונה לפיה היצירה הוזמנה על ידי אדם פלאי עבור הלווייתו של מוצרט עצמו, היצירה הוזמנה על ידי הרוזן פון ואלזג שטופאך, אשר השתמש בשליח. היצירה הוזמנה כדי שהרוזן יוכל לטעון שהוא כתבה, ועל כן שילם למוצרט סכום כסף נכבד כדי שיוותר על זכויות היוצרים ויכחיש שכתב אותה.
  • בניגוד לאמונה לפיה אנטוניו סאליירי השלים את היצירה, היא הושלמה על ידי תלמידו של מוצרט – זיסמאייר, לבקשת אלמנתו של מוצרט, קונסטנצה.
  • בניגוד לאמונה לפיה היצירה נוגנה בהלווייתו, מוצרט נקבר כנהוג באותה תקופה בקבר קהילתי (קבר אחים) בלתי-מסומן[דרושה הבהרה] ב-6 בדצמבר 1791 בנוכחות קומץ אנשים. ב-10 בדצמבר נערך טקס זיכרון לזכרו, אולם לא נוגנה בו היצירה.
  • בניגוד למיתוס לפיו מרבית היצירה נכתבה על ידי זיסמאייר (בעיקר כל החלקים שאחרי הלקרימוזה), על פי מחקר שערך לווין, 65% מהיצירה נכתבו על ידי מוצרט, לרבות חלקים מסוף היצירה.

מילות המיסה

ראו בערך רקוויאם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רקוויאם בוויקישיתוף
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0