רצח האחיות היהודיות
רצח האחיות היהודיות התרחש ב-17 באוגוסט 1936 במהלך המרד הערבי הגדול, ובו נרצחו נחמה צדק ומרתה (מרים) פינק, שתי אחיות יהודיות שעבדו בבית החולים הממשלתי למחלות מידבקות ביפו.
בשנים 1936–1939 שבהן התחולל המרד הערבי הגדול, נשמר רוב הזמן כלל בלתי כתוב כי אין לפגוע בעובדי רפואה בעת מילוי תפקידם. כאשר הופר כלל זה הביא הדבר לזעזוע ולתגובות קשות הן בצד היהודי והן בצד הערבי. רצח שתי האחיות היהודיות היה מקרה בולט כזה.
בצפון שכונת גבעת עלייה ביפו, על שפת הים, נמצא אז בית החולים הממשלתי למחלות מידבקות. לאחר הקמת מדינת ישראל, הפך המוסד לבית החולים הממשלתי דונולו. בבית חולים זה פעל בית ספר לאחיות שבו למדו שתי האחיות. צדק, בת 19, הייתה תלמידת שנה שלישית, ופינק, בת 18, הייתה תלמידת שנה ראשונה.
כדי להגיע לבית החולים ביפו היה על האחיות לנסוע מתל אביב באוטובוס המגיע ל"בית וגן" (בת ים). הן היו יורדות בחוף עג'מי (כיום רחוב יפת) וממשיכות בסמטאות שכונת עג'מי לעבר בית החולים, ללא ליווי ובמסלול קבוע וידוע.
עם פרוץ המאורעות ב-19 באפריל 1936, החלה הסתה פרועה בעיתונות הערבית נגד האחיות היהודיות בבית החולים ביפו ודרישה לסלקן משם. יום לפני הרצח הגיעה נחמה לחופשה קצרה בבית הוריה ברמת גן והביעה את חששותיה לחזור ליפו, אבל נאמנותה לחולים גברה על החששות. ב-17 באוגוסט 1936 נסעו האחיות למשמרתן בבית החולים. הן צעדו בסמטאות שכונת עג'מי לעבר בית החולים. בשעה 18:30, במרחק קצר משער בית החולים, חסם את דרכן מתנקש שפתח עליהן בירי אקדח אוטומטי. פינק נהרגה מיד מכדור בראשה, צדק נפצעה קשה מפגיעה בחזה, והרוצח נמלט. מכונית צבאית בריטית שעברה במקום העבירה את צדק ואת גופת פינק לבית החולים. כל הרופאים הערבים שעבדו שם התגייסו לטפל בצדק והאחיות הערביות תרמו לה דם.
מבית החולים הדסה בתל אביב יצאו ליפו הרופאים ד"ר נתן (וילהלם) וולף וד"ראריה אלוטין, בליווי משמר שוטרים. בבואם למקום עשה ד"ר אלוטין לנחמה הפצועה עירוי דם אולם כל האמצעים לא הועילו. כל הניסיונות להציל את נחמה צדק כשלו וגם היא נפטרה.
ראש העיר מאיר דיזנגוף שכב על ערש דווי ולכן טיפל בפרשה סגן ראש העיר ישראל רוקח, אשר דרש להעביר מיד את גוויית הנרצחת ואת הפצועה לתל אביב. מבית החולים השיבו כי הפצועה נמצאת במצב קשה מאד ויש סכנה לחייה אם יעבירו אותה.
בשעה 22:20 הובאו שתי הנרצחות מבית החולים הממשלתי ביפו להדסה תל אביב לחדר המתים. ד"ר מכס מרכוס, ד"ר אלוטין וד"ר יעקב ביסקר ערכו בדיקה סופית. המונים צבאו על בית החולים הדסה. בשעת ערב הועמדו משמרות שוטרים יהודים ליד שער בית החולים. שתי שרשרות של צעירים הועמדו ברחוב בלפור ועצרו את התנועה.[1][2].
הרצח גרר תגובות עזות בכל המגזרים. כל העיתונים העבריים הופיעו בכותרות שחורות גדולות. בעיתון "דבר" נכתב: "פריצי חיות שלחו את ידם הטמאה גם לבית החולים. דם אחיות רחמניות, חובשות פצעי ערבים, נשפך בידיהם". הבריטים הטילו עוצר כללי ביפו והנציב העליון פרסם הודעה רשמית ובה הביע את צערו על רצח האחיות. גם הוועדה הלאומית הערבית ביפו הביעה צער וגנאי. ראש עיריית יפו הביע צער על דבר הפשע המתועב שבוצע בידי אלמונים. ועד הנשים הערביות בירושלים הביע תקווה "שלא יישנו המקרים של התנפלות על נשים ערביות ויהודיות בארצנו". כעבור זמן קצר החלו ערבים לטעון כי אין כל הוכחה שהרוצח הוא ערבי וכי ייתכן שמדובר בפרובוקציה של גורמים מסכסכים בינלאומיים וייתכן קומוניסטים, אך לא ערבים.
למחרת נערכה הלוויית האחיות. השתתפו בה 30,000 איש וכל החנויות נסגרו. מסע ההלוויה יצא מבית החולים ברחוב בלפור לבית הקברות ברחוב טרומפלדור.
ליד מקום הרצח ביפו נקרא רחוב בשם "שתי האחיות", להנצחתן. על שמה של נחמה צדק נקרא רחוב ליד בית הוריה של צדק ברמת גן, בשם "שדרות האחות נחמה". אחיה של נחמה, משה צדק, סיפר כי כילדים סיקלו נחמה והוא את השטח ונטעו ברושים ואקליפטוסים במקום בו נקבעה לימים השדרה[3].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אתר נוסטלגיה, פורטל בריאות, בית החולים הממשלתי למחלות מידבקות
- ^ סיפורי ארץ- ישראל, מצבות מדברות, יוני 2012, (1850-1950)
- ^ ספר ראשוני רמת-גן, עורכים ד"ר ישראל אלדד ויוסף פפר, הוצאת עירית רמת-גן, דפוס פלאי, 1965, עמ' 192-193
24795247רצח האחיות היהודיות