רפובליקת הפיראטים
רפובליקת הפיראטים (באנגלית: Republic of Pirates) הייתה הבסיס והמעוז של קונפדרציה רופפת, שנוהלה על ידי שודדי ים בנסאו באי ניו פרובידנס שבאיי בהאמה במשך אחת-עשרה שנים משנת 1706 עד 1718. אם כי לא הייתה מדינה או רפובליקה באופן רשמי, הייתה התחושה שהיא נשלטה על ידי 'קוד התנהגות' בלתי פורמלי משלה. פעילותם של הפיראטים גרמה הרס לסחר ולספנות באיי הודו מערבית, עד שהמושל וודס רוג'רס הגיע לנסאו בשנת 1718 והחזיר את השליטה הבריטית.
היסטוריה
עידן הפיראטיות באיי בהאמה החל בשנת 1696, כאשר הספן הנרי אברי הביא את ספינתו ״הפנסי״ עמוסה בשלל מבזיזת אוניות סוחר אינדיאניות לנמל נסאו. כל אחד שיחד את המושל ניקולאס טרוט בזהב ובכסף, ועל ״הפנסי״ עצמה, היו 50 טון של שנהב ומאה חביות אבק שרפה. מעשה זה הפך את נסאו כבסיס בו יכלו הפיראטים לפעול בבטחה, אם כי מושלים שונים טענו שהם מדכאים את הפירטיות. אף על פי שבאופן חוקי המושלים היו עדיין האחראים במקום, הפיראטים התחזקו יותר ויותר.
עידן השליטה הפיראטים האמיתי התחיל כאשר צי צרפתי-ספרדי משולב תקף את נסאו בשנת 1703 ושוב תקף בשנת 1706. האי ננטש למעשה על ידי רבים מתושביו והושאר ללא נוכחות ממשלתית אנגלית. על נסאו השתלטו ספנים פרטיים אנגלים שהפכו עם הזמן לפיראטים חסרי חוק לחלוטין. הפיראטים תקפו אוניות צרפתיות וספרדיות, ובתגובה הכוחות הצרפתים והספרדים שרפו את נסאו מספר פעמים. הפיראטים התבססו בנסאו, והקימו רפובליקה עם מושלים משלהם.
בשנת 1713 הסתיימה מלחמת הירושה הספרדית, אך ספנים פרטיים בריטים רבים סירבו לקבל את החדשות, ולכן הצטרפו לפיראטים. סיום המלחמה הוביל למספר גדול של ספנים מובטלים שעשו את דרכם ל״פרובידנס החדשה״ כדי להצטרף לרפובליקה של הפירטים ולהגדיל את כוחה. הרפובליקה נשלטה על ידי שני פיראטים מפורסמים שהיו יריבים מרים - בנג'מין הורינגולד והנרי ג'נינגס. הורניגולד היה מנטור לפיראטים כמו אדוארד טיץ' המפורסם, המכונה "שחור הזקן", יחד עם סמואל בלמי וסטד בונט. ג'נינגס חנך את צ'ארלס ויין, קליקו ג'ק רקהאם, אן בוני ומרי ריד. למרות היריבות ביניהם, הפיראטים גיבשו את עצמם כ"כנופיה המעופפת" ונודעו במהרה לשמצה בגלל מעלליהם.
מושל ברמודה הצהיר כי היו באותה תקופה יותר מ -1,000 שודדי ים בנסאו וכי מספרם עולה על מאות תושבי העיירה. לימים בחרו שודדי נסאו שופט שלום משלהם, שעסק ברפובליקה באכיפת החוק ובסדר כראות עיניו.
הפיראט תומאס בארו הצהיר כי הוא מושל האי פרובידנס, ויהפוך אותה למדגסקר שנייה. הוא ציפה כי כמה מאות גברים נוספים יצטרפו אליהם מסלופס, ג'מייקה והתיישבו בפרובידנס וילחמו נגד הצרפתים והספרדים. אך הם לא היו מוכנים להלחם באנגלים, אלא אם הם יהיו התוקפים הראשונים."[1] הפיראטים נמנעו מהתקפות על אוניות בריטיות, אך האיפוק שלהם נעלם עם הזמן, ובשיאם, הפיראטים יכלו לפקד על צי ספינות קטן שיכול היה להכניע את הפריגטות של הצי המלכותי.
כמות ההרס שנגרמה על ידי הפיראטים הביאה לקריאה להשמדתם, ולבסוף מינה המלך הבריטי ג'ורג' הראשון את וודס רוג'רס כמושל איי בהאמה כדי להביא לסיומה של רפובליקת פיראטים.[2][3][4][5] בשנת 1718 הגיע רוג'רס לנסאו עם צי של שבע אוניות, כשהוא נושא כתב חנינה לכל אלה שיסגירו את עצמם וימנעו מפיראטיות נוספת. בין אלה שקיבלו הצעה זו היה בנג׳מין הורניגולד, ובצעד ממולח, רוג'רס הזמין את הורניגולד לצוד וללכוד את אותם שודדי ים שסירבו להיכנע ולקבל את החנינה המלכותית. בהיותו ספן פרטי לשעבר בעצמו, הורניגולד היה מסוגל להבין היטב מה צריך לעשות והוא רדף אחר חבריו לשעבר בהתלהבות.
אף על פי ששודדי ים כמו צ'ארלס ויין ובלאקברד התחמקו מהמצוד, הורניגולד לקח בשבי עשרה שודדי ים. בבוקר ה-12 בדצמבר 1718 הוצאו להורג תשעה מהם. מעשה זה ביסס את השליטה הבריטית וסיים את רפובליקת הפיראטים באיי בהאמה. שודדי הים שברחו המשיכו בפעילותם הפיראטית במקומות אחרים בקריביים במה שכונה "תור הזהב של הפיראטיות".
קוד התנהגות
הפיראטים ניהלו את ענייניהם בעזרת מה שנקרא קוד הפיראטים,[6] שהיה הבסיס לטענתם כי שלטונם על פרובידנס החדשה מהווה סוג של 'רפובליקה'. על פי הקוד, הפיראטים ניהלו את ספינותיהם באופן דמוקרטי, חלקו את השלל שווה בשווה ובחרו והדיחו את קברניטיהם בהצבעה דמוקרטית. רבים מהפיראטים היו ספנים פרטיים שלא עבדו מאז סיום מלחמת המלכה אן ומלחים לשעבר שהתמרדו נגד התנאים בספינות סוחר. אפריקאים ואירים יכלו להיות חברים שווי זכויות בצוות - ואפילו כמה מולטים הפכו לרבי חובלים של אוניות פיראטים.
חלק מהפיראטים היו גם יעקוביטים, שהפכו לפיראטים כדי לעזור להחזיר את שושלת סטיוארט שהודחה מכס המלוכה.
לקריאה נוספת
- Woodard, Colin (2007). The Republic of Pirates: Being the True and Surprising Story of the Caribbean Pirates and the Man who Brought Them Down. New York: Harcourt. p. 383. ISBN 978-0-15-603462-3.
הערות שוליים
- ^ Headlam, Cecil (1930). America and West Indies: July 1716 | British History Online (Vol 29 ed.). London: His Majesty's Stationery Office. pp. 139–159. Retrieved 15 October 2017.
- ^ Woodard 2007, p. 166.
- ^ Woodard 2007, p. 167.
- ^ Woodard 2007, p. 168.
- ^ Woodard 2007, p. 262-314.
- ^ קוד הפירטים
