רפאל אליבר

רפאל אליבר (בצרפתית: Raphaël Alibert; ‏ 17 בפברואר 1887 – 5 ביוני 1963) היה פוליטיקאי צרפתי, מאנשי צרפת של וישי. אליבר, בתפקידו כשר המשפטים של ממשלת וישי, הוא שניסח את חוק מעמד היהודים האנטישמי שהיה אבן דרך בשואת יהודי צרפת.

חייו

אליבר נולד בסן לורן שבמחוז לוט בצרפת. הוא למד משפטים, התמחה במשפט מנהלי, ושימש במשרות בשירות המדינה ובשירות הציבורי. בדעותיו היה מלוכן ושמרן, והתקרב אל האידאולוג שארל מוראס, ואל תנועתו "הפעולה הצרפתית" (Action française), ונבחר מטעמה לשרת בבית התחתון של הפרלמנט הצרפתי. כן התקרב משנת 1937 אל המרשל אנרי פיליפ פטן.

עם הקמת ממשלתו של פטן, ב-16 ביוני 1940 נבחר אליבר לשמש כתת-שר לענייני המדינה בממשלתו. אליבר היה בין אלו שמנעו את מעבר הממשלה הצרפתית לצפון אפריקה, לאחר שביתת הנשק עם גרמניה.

אליבר היה בין האידאולוגים של משטר וישי, ובין המנסחים של אידאולוגיית "המהפכה הלאומית" (Révolution Nationale) לה הטיף המשטר. אליבר הוא שהמציא את ססמת המשטר "Travail, Famille, Patrie" (עבודה, משפחה, מולדת) והוא שניסח את הצווים עליהם חתם פטן ביולי 1940, שהעניקו לו סמכויות נרחבות כ"ראש המדינה", ופיזרו את בתי הפרלמנט הצרפתי. בממשלה שהקים פטן ב-13 ביולי 1940 מונה אליבר לשר המשפטים.

בתפקידו זה היה אליבר בעל תפקיד מכריע בקידום שואת יהודי צרפת. ב-22 ביולי יזם בחינה מחדש של כל בקשות ההתאזרחות שהתקבלו מ-1927. צעד זה הביא לאובדן אזרחותם של 15,000 בני אדם, ובהם 600 יהודים. לאחר מכן ניסח אליבר, ב-3 באוקטובר 1940 את חוק מעמד היהודים, חקיקה אנטישמית ברוח חוקי נירנברג, שהביאה להדחת היהודים מכל משרה בשירות הציבורי, מניהול מפעלים ציבוריים, מכל תפקיד בעיתונות, ברדיו, בקולנוע, מהקצונה בכל זרועות הצבא. החוק איפשר לממשל לכלוא במחנות אזרחים בני הגזע היהודי, על פי החלטת הממונה על מחוז מגוריהם, או לחלופין לצוות על מגורים כפויים בהוראתו. בנוסף, ביטל החוק את אזרחותם הצרפתית של יהודי אלג'יריה.

בדצמבר 1940 חבר אליבר לשרים שונים ביניהם פול בודואן, ז'אן פרנסואה דרלאן ושארל הונציגר בדרישה כי פייר לאוואל יודח מתפקידו. הדחתו של לאוואל לא התקבלה יפה על ידי הנאצים, ואלו דרשו באמצעות נציגם בפריז, אוטו אבץ כי לאוואל יושב לתפקידיו הקודמים, וכי החותרים כנגדו יפוטרו. ב-9 בפברואר 1941 פוטר אליבר מן הממשלה, כנראה כדי להפיס את דעתם של הנאצים.

לאחר המלחמה נמלט אליבר מצרפת, וב-7 במרץ 1947 נדון למוות בהיעדרו. זמן מה חי בגלות בבלגיה. בשנת 1959 זכה לחנינה, שב לפריז, ומת שם מוות טבעי בשנת 1963.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31910864רפאל אליבר