רמון אוברק
תבנית אישיות ריקה רמון אוברק (בצרפתית: Raymond Aubrac; 31 ביולי 1914 – 10 באפריל 2012, נולד בשם רמון סמואל) היה מהנדס יהודי צרפתי, קומוניסט, מהראשונים להתגייס לתנועת ההתנגדות הצרפתית במהלך מלחמת העולם השנייה. הצליח לברוח פעמיים ממעצר נאצי, בעזרת אשתו, לוחמת המחתרת הצרפתית אף היא, לוסי אוברק. זכה לעיטורים רבים בגין פעלו בתקופת המלחמה.
קורות חיים
רמון (ריימונד) סמואל נולד ב-1914, בעיירה וזול, שבמזרח צרפת (ליד דיז'ון), לזוג חנוונים יהודים בני המעמד הבינוני, ילידי האזור, אלברט והלן (לבית פאלק) סמואל. למד משפטים ותואר שני בהנדסה, תחילה בצרפת והחל מאוגוסט 1937 באוניברסיטת הרווארד וב-MIT[1]. לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא צרפת ושירת בו בתור מהנדס גשרים צבאי בקו מז'ינו, הגבול מול גרמניה הנאצית. בדצמבר 1939, כשלושה חודשים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, אך טרם הפלישה הנאצית לצרפת נישא ללוסי ברנאר (לימים לוסי אוברק), אותה הכיר עוד מתקופת לימודיהם המשותפים באוניברסיטת הרווארד. לזוג נולדו בהמשך שלושה ילדים, בן ושתי בנות.
ב-21 ביוני 1940, עם נפילת קו מז'ינו וכיבוש צרפת על ידי הנאצים נפל סמואל בשבי, אך הצליח בעזרת אשתו, להימלט.
הרזיסטאנס
עוד בסתיו של אותה שנה, 1940, סמוך לאחר הבריחה מהשבי הנאצי, היו סמואל ואשתו ממקימי "ליברסיון-סוד"(אנ'), בליון של משטר וישי. זו הייתה אחת משמונה המחתרות הצרפתיות, שיצרו ביחד בהמשך את תנועת הרזיסטאנס. עם הקמת המחתרת לקחו לעצמם בני הזוג סמואל את השם אוברק, עימו נשארו גם לאחר המלחמה.
אחת מפעולותיהם החשובות במחתרת זו, עוד לפני האיחוד לרזיסטאנס הייתה הקמת העיתון ליברסיון במאי 1941, עיתון מחתרתי, ששמו שרד גם לאחר המלחמה וקיים בצרפת עד היום.
במרץ 1943 נעצר אוברק בפעם השנייה, הפעם על ידי אנשי משטר וישי. זהותו האמיתית לא התגלתה בתקופת מעצרו השני וכעבור כחודשיים הוא שוחרר.
כחודש לאחר שחרורו, ביוני 1943, בעת פגישה חשאית של ראשי המחתרת, אוברק נעצר בשלישית עם כל שאר משתתפי אותה פגישה. שוב, זהותו האמיתית לא התגלתה, אך מסתבר שגם המידע שהיה למפקד הנאצים בליון, קלאוס בארבי, לגבי זהותו המזויפת הספיק כדי לענותו ולאחר מכן כדי לדון אותו למוות. אשתו, לוסי התחזתה לארוסתו וביקשה להנשא לו כביכול, לפני מותו. משום מה, בארבי נענה לבקשה זו ובעת הנסיעה חזרה מהכנסייה אל הכלא, לאחר הנישואין כביכול, המחתרת תקפה את השיירה ואוברק ואשתו הצליחו להימלט. הם ברחו מליון ומצרפת והצטרפו לאנשי הממשלה הגולה של שארל דה גול. ממשלת צרפת החופשית, בראשות שארל דה גול ביקשה למנות את לוסי אוברק לחברה ב"אספה המייעצת הזמנית" (אנ') שהחלה לפעול באלג'יר, אך עקב הריונה באותה עת מונה במקומה בעלה, רמון.
בינואר 1944 הובלו הוריו של אובראק לאושוויץ ונרצחו שם עם מיליוני קורבנות השואה האחרים[2].
סמוך לאחר שחרור מרסיי מהשלטון הנאצי, באוגוסט 1944 מינה דה גול את רמון אוברק ל"נציב" (commissaire de la république) במרסיי. תפקידו היה לכונן באזור מוסדות שלטון זמניים, עד להקמתם של מוסדות הקבע במדינה כולה. במסגרת תפקידו זה טיהר אוברק את כוחות הביטחון המקומיים של משטר וישי ממשתפי הפעולה עם הנאצים. הוא עשה כן באופן כה יסודי, שהיו שכינו אותו אפילו ברוטאלי. עובדה זו בצירוף סדרת תביעות שהגיש כנגד התעשיות המקומיות גרמו להאשמתו בפעולה למען האינטרסים של הקומוניסטים וכעבור ארבעה חודשים בלבד הוא פוטר והועבר לפריז.
שני סרטי קולנוע צרפתיים נעשו על בסיס עלילות בני הזוג אוברק בשורות הרזיסטאנס, ב-1992 וב-1997.
לאחר המלחמה
לאחר תום המלחמה כיהן אוברק במשך שלוש שנים (1945-1948) בתפקיד בכיר במשרד השיקום הצרפתי. גם כאן היו שהעלו כנגדו טענות על תפקוד מוטה בהתאם לאינטרסים קומוניסטיים ושלא לפי האינטרסים של הרפובליקה. אוברק אכן לא הסתיר את נטייתו הפוליטית ובין השאר אירח במשך חודשים ארוכים ב-1946, בביתו את הו צ'י מין, מנהיגה הקומוניסט של וייטנאם. הו צ'י מין חזר לווייטנאם ועוד באותה שנה החל במלחמתו כנגד השלטון הצרפתי במדינתו (מלחמת הודו-סין הראשונה). הו צ'י מין אף היה הסנדק של השלישית בילדי אוברק, בתו אליזבת'. ולבסוף, שנים אחר כך, סמוך לפני מות הו צ'י מין ב-1969, הנרי קיסינג'ר ניצל את קשריו של אוברק עם הו צ'י מין, בכדי ליצור את הקשר הראשוני בין ארצות הברית לצפון וייטנאם. קשר ראשוני זה הוביל לשיחות ובהמשך להסכם פריז (1973), שסיים את מלחמת וייטנאם.
ב-1948 פרש אוברק מהשירות הציבורי והקים "קבוצת מחקר ולימוד למען התעשייה המודרנית" - Bureau d'études et de recherches pour l'industrie moderne (BERIM), שנועדה לסייע לסחר עם מדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות. הוא עמד בראשו של גוף זה במשך כעשר שנים. לאחר פרישתו, ב-1958 מונה לתפקיד יועץ מיוחד לממשלת מרוקו וכיהן בתפקיד זה כשש שנים. ב-1964 מונה לדירקטור בארגון המזון והחקלאות של האו"ם וכיהן בתפקיד זה כ-11 שנים, עד 1975. בתקופה זו תיווך תחילה בין קיסינג'ר להו צ'י מין ולאחר יצירת הקשר הראשוני בין השניים המשיך בתיווך בין ארצות הברית לצפון וייטנאם, גם לאחר מותו של הו צ'י מין בספטמבר 1969 ועד השגת "הסכם פריז" בין שתי המדינות ב-1973.
נפטר ב-2011, בבית החולים הצבאי ואל דה גראס בפריז, בן 97.
קישורים חיצוניים
- "Lucie Aubrac, French resistance heroine whose later years were clouded by allegations that her husband was a Nazi informer", באתר "הגרדיאן, מרץ 2007
הערות שוליים
- ^ Raymond Aubrac, Spartacus Educational, ספטמבר 1997
- ^ French Resistance Hero Raymond Aubrac Hailed Upon his Death at 97, Good News Network, אפריל 2012
רמון אוברק40169402Q567529