רות הלפרין-קדרי

ערך זה עוסק במשפטנית. אם התכוונתם לאמנית, ראו רות קדרי.

רות הלפרין-קדרי (נולדה ב-15 במאי 1966) היא פרופסורית חברה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן וראש מרכז רקמן באוניברסיטת בר-אילן.

ביוגרפיה

הלפרין-קדרי היא בתם של פרופ' מנחם צבי ולאה קדרי. בשנת 1989 סיימה לימודים לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1990 הוענק לה תואר שני ובשנת 1993 - תואר דוקטור, שניהם מאוניברסיטת ייל, בה למדה בסיוע תוכנית פולברייט. את התמחותה בעריכת דין עשתה אצל אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון. עיקר עיסוקה בחקר דיני משפחה מהבט מגדרי.

לצד מחקר והוראה באקדמיה, הלפרין-קדרי פעילה בענייני ציבור, ובין היתר:

בין השנים 2002 ל-2008 כיהנה כיו"ר הוועדה המייעצת לרשות לקידום מעמד האישה.
בין השנים 2003 ל-2005 עמדה שלוש פעמים בראש המשלחת הישראלית לוועידה למעמד הנשים של האו"ם.
מאז 1994 היא חברה בצוות המשפטי של שדולת הנשים.
בשנת 1997 הייתה אחת ממייסדות ארגון "קולך" והיא ממלאה תפקידים שונים בארגון מאז ועד היום.
בין השנים 2007 ל-2018 הייתה חברה בוועדת המומחים של האו"ם לביעור אפליה נגד נשים (CEDAW).
חברת ועדת אות אמיל גרינצוויג המוענק מדי שנה על ידי האגודה לזכויות האזרח.
בשנת 2010 נבחרה לכהונה נוספת בוועדת האו"ם למאבק באפליה נגד נשים.
בשנת 2014 נבחרה ליו"ר ועדת המומחים למניעת אפליה נגד נשים של האו"ם.
בשנת 2016 הוענק לה פרס רפפורט על עשייה נשית פורצת דרך.
בשנת 2017 הוענק לה אות אבירת איכות השלטון על ידי התנועה לאיכות השלטון.
בשנת 2018 נבחרה לאחת מ-100 המשפיעים בעולם בתחום מדיניות מגדר לאותה שנה.^[1]