רוזה אוסלנדר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. רוזה אוסלנדר (בגרמנית: Rose Ausländer; 11 במאי 1901 - 3 בינואר 1988), משוררת יהודיה אשר כתבה בשפה הגרמנית והאנגלית. חיה בארצות הברית, ברומניה ובגרמניה.
קורות חיים
ילדותה ונעוריה
רוזה נולדה בשם רוזלי בֵּאַטריס רות שרצר (Rosalie Beatrice Ruth Scherzer) בצ'רנוביץ, בירת בוקובינה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. אביה, זיגמונד שֶרצר, היה נצר למשפחה יהודית אדוקה מקהילת חסידי סדיגורה ועבד כנציג מורשה חתימה (בגרמנית-"פרוקוריסט") של חברה ליבוא ויצוא. בחברה בה עבד הכיר את אשתו ואמה של רוזה, אתי רבקה לבית בינדר. אוסלנדר גדלה בבית יהודי ליברלי-נאור, שבו במקביל להערצת התרבות הגרמנית והמערבית ולרגשי הנאמנות למולדת - הקיסרות האוסטרו-הונגרית, הקפידו על שמירת המסורת היהודית. במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1916, כשהעיר צ'רנוביץ נכבשה זמנית על ידי הצבא הרוסי, נמלטה המשפחה תחילה לבודפשט, בירת הונגריה, שהייתה גם היא חלק מהאימפריה ההבסבורגית ולאחר מכן לווינה. בשנים 1919–1920 למדה שם בבית ספר למסחר. בשנת 1920 חזרה המשפחה לצ'רנוביץ, שהפכה אז לחלק מרומניה, הא מצאה משרה במשרד עורכי דין והחלה במקביל לימודי ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת צ'רנוביץ. אולם בעקבות מות אביה באותה השנה הפסיקה את לימודיה. בשנת 1921, משכנעת אותה אימה, עקב מצבם הכלכלי הקשה, להגר לארצות הברית. היא היגרה לארצות הברית יחד עם ידידה ובעלה לעתיד, שהכירה באוניברסיטה, איגנץ אוסלנדר.
בארצות הברית
בארצות הברית עבדה אוסלנדר כמזכירה וכעורכת בעיתון Westlicher Herold. באותה תקופה היא התחילה לכתוב שירים בגרמנית. ב-1923 עברה לניו יורק, החלה לעבוד כפקידה בבנק וב-19 באוקטובר אותה שנה נישאה לחברה איגנץ אוסלנדר. כבר בשנת 1926 נפרדו השניים ובאותה השנה זכתה באזרחות אמריקנית.
ב-1927 פורסם קובץ שיריה הראשון ב-Amerika-Herold-Kalender. באותה שנה חזרה לביתה בצ'רנוביץ ונשארה שם שמונה חודשים על מנת לסעוד את אימה החולה. במהלך שהותה בצ'רנוביץ הכירה את העיתונאי והגרפולוג הליוס הכט והשניים הגיעו לארצות הברית בסוף שנת 1928. בארצות הברית פרסמה שירים ופיליטונים בעיתונים שונים בשפה הגרמנית. אוסלנדר התגרשה רשמית מאיגנץ אוסלנדר במאי 1930 ולמרות זאת החליטה לשמור על השם "אוסלנדר".
ברומניה
בתחילת 1931 חזרה אוסלנדר שוב לצ'רנוביץ לטפל באימה והכט התלווה אליה. כאן עבדה כמורה לאנגלית, מתרגמת ועיתונאית. במקביל היא פרסמה את שיריה בעיתונים, בכתבי עת ובאנתולוגיות. בשנת 1934 איבדה את אזרחותה האמריקנית מאחר ששהתה מחוץ לארצות הברית למעלה משלוש שנים. ב-1935 נפרדה מחברה הליוס הכט ועברה להתגורר בעיקר בבוקרשט, שם עבדה כמזכירה במפעל כימי. ב-1939 היא פרסמה את ספר השירה הראשון שלה "הקשת בענן" (Der Regenbogen) בצ'רנוביץ. הספר זכה לביקורות חיוביות בעירה, אך לא עורר התעניינות בגרמניה הנאצית ובאוסטריה. ביוני 1940 פלשו הסובייטים לצפון בוקובינה ולצ'רנוביץ. אוסלנדר ששהתה באותה עת בעיר נעצרה ונחקרה בידי הנ.ק.ו.ד., שהאשים אותה בהיותה מרגלת אמריקאית. לאחר ארבעה חודשי מעצר שוחררה ומצאה עבודה כאחות במרפאה. ביולי 1941 עם כניסתה של רומניה למלחמת העולם השנייה, כבש הצבא הרומני את צ'רנוביץ ואוסלנדר הועברה, כיהודים רבים בעיר לגטו. בגטו הועסקה בעבודות כפייה, היא ומשפחתה מצאו מקלט במרתף של מפעל וחיו תחת איום הגירוש לטרנסניסטריה. בגטו פגשה את פאול צלאן, שהרשים אותה מאוד. השיחות הרבות שניהלו השניים על שירה וכתיבה השפיעו על כתיבתה. את חוויותיה בתקופת המלחמה תיארה באוסף השירים "מוטיבים מן הגטו" (Ghettomotive).
באפריל 1944 נכבשה העיר מחדש בידי הצבא האדום, אוסלנדר יצאה ממחבואה ומצאה משרה בספרייה העירונית. בדצמבר 1945 הגישה לשלטונות הסובייטים בקשה להגר לרומניה. באוגוסט 1946 היא הגיעה לבוקרשט ובספטמבר יצאה במעמד של עקורה (Displaced Person) לניו יורק.
שוב בארצות הברית
אוסלנדר שבה לניו יורק וקיבלה שוב אזרחות אמריקנית. היא לא הספיקה להביא את אמה אליה בטרם זו נפטרה בשנת 1947 ברומניה. פטירתה של אמה גרמה לה למשבר נפשי שנמשך כשנה, בתקופה זו אף כתבה מספר שירים על הקשר הנפשי העמוק לאמה. התנסותה בימי מלחמת העולם השנייה גרמה לרתיעה מהשפה הגרמנית ובשנים 1949 עד 1956 היא כתבה שירה רק באנגלית. בשנת 1953 מצאה משרה כמזכירה בחברת שילוח, בה עבדה עד פרישתה מסיבות בריאותיות בשנת 1961.
פגישותיה עם המשוררת האמריקאית מריאן מור ועם פאול צלאן ב-1956 עודדו אותה לשוב ולכתוב בגרמנית. במהלך החודשים מאי עד נובמבר 1957 טיילה במספר מדינות באירופה - מיוון בדרום ועד נורווגיה בצפון. בתקופה זו הזדמן לה לפגוש את פאול צלאן שלוש פעמים והוא גרם לה לשנות את כתיבתה לסגנון מודרני יותר.
במאי 1963 היא פגשה את אחיה ומשפחתו באוסטריה, לאחר שהלה עזב את רומניה. מכיוון שלא התאקלמה בארצות הברית עזבה בשנת 1964 את ניו יורק ועברה לווינה. באותה שנה אף הגיעה לביקור בן ארבעה שבועות בישראל. האווירה האנטישמית והפרובינציאליות של וינה גרמו לה לעזוב את העיר ולעבור לגרמניה.
בגרמניה
ב-1965 התפרסם בווינה ספר שיריה השני "קיץ עיוור" (Blinder Sommer) והיא עברה להתגורר בעיר דיסלדורף בגרמניה, שבה התגוררו רוב ידידיה ומכריה. היא קיבלה אזרחות גרמנית ובשנת 1966 הוענקו לה פיצויים וקיצבה חודשית על ידי שלטונות גרמניה על סבלה בשואה. בזכות כך יכלה אוסלנדר לממן נסיעות רבות ברחבי אירופה, בעיקר לאיטליה, שם נהנתה לשהות, למרות שלא דיברה איטלקית. לארצות הבית הגיעה בפעם האחרונה לביקור בן שנה ב-1968. בסוף שנת 1972 עברה להתגורר בבית האבות של הקהילה היהודית בדיסלדורף. כאן חלה עבורה תקופת הכתיבה הפורייה ביותר בחייה - עד מותה יצרה עוד כ-20 ספרי שירה. משנת 1976 החלו יצירותיה להיות מוכרות ומוערכות בגרמניה הודות לדוקטור הלמוט בראון שהוציא לאור את שיריה בהוצאת הספרים שלו. בשנה זו יצא אור אוסף ראשון של שיריה. בשנת 1977 יצא לאור בלונדון ספר השירים Doppelspiel. Selected Poems ("משחק כפול. שירים נבחרים"); היה זה הספר הראשון שפורסם בחו"ל. באותה שנה לקתה אוסלנדר בשבר בצוואר הירך ממנו לא החלימה כראוי, על כן הייתה מרותקת לחדרה עד יום מותה. עקב מחלתה היא הסתגרה יותר ויותר בתוך עצמה ובשנותיה האחרונות הייתה בקשר רק עם אחיה, מקס שרצר, שהתגורר בניו יורק ועם הלמוט בראון. לבראון הכתיבה את שיריה כאשר לקתה בדלקת מפרקים ולא יכלה לכתוב יותר בכוחות עצמה. את שירה האחרון הכתיבה ביוני 1986. אוסלנדר נפטרה בדיסלדורף בשנת 1988 ונקברה בבית העלמין היהודי בעיר.
שתי המזוודות של רוזה אוסלנדר, שהיו רוב רכושה ועימן נדדה ממדינה למדינה, עברו לאחר מותה לאחיה מקס בניו יורק. לאחר מותו הועברו המזוודות ושאר אוסף כתביה למכון היינריך היינה בדיסלדורף.
פרסים והוקרה
בפרס הראשון על כתיבתה זכתה בשנת 1966 ובסך הכל קיבלה תשעה פרסים שונים. בשנת 1984 הוענקו לה שני הפרסים הבולטים ביותר - הפרס לספרות של האקדמיה הבווארית לאמנות וצלב ההוקרה של גרמניה, שהוענק לה אישית על ידי נשיא גרמניה דאז, קרל קרסטנס.
יצירותיה
- Der Regenbogen (קשת בענן), 1939
- Nachtzauber (קסם הלילה), 1956
- Blinder Sommer (קיץ עיוור), 1965
- 36 Gerechte (צדיקים 36), 1967
- Ohne Visum (ללא אשרה), 1974
- Andere Zeichen (סימנים אחרים), 1975
- Gesammelte Gedichte (אוסף שירים), 1976
- Noch ist Raum (יש עוד מקום), 1976
- Doppelspiel (משחק כפול), 1977
- Aschensommer (קיץ של אפר), 1978
- Mutterland (ארץ אמי), 1978
- Es bleibt noch viel zu sagen (יש עוד הרבה לומר), 1978
- Ein Stück weiter (כברת דרך הלאה), 1979
- Einverständnis (הסכמה), 1980
- Mein Atem heißt jetzt (הבל פי נקרא עכשיו), 1981
- Im Atemhaus wohnen (לגור בבית הנפש), 1981
- Einen Drachen reiten (לרכב על עפיפון), 1981
- Mein Venedig versinkt nicht (ונציה שלי לא טובעת), 1982
- Südlich wartet ein wärmeres Land (דרומה ממתינה ארץ חמה), 1982
- So sicher atmet nur Tod (רק המוות נושם בביטחון), 1983
- Ich spiele noch (אני עוד משחקת), 1987
- Der Traum hat offene Augen (לחלום עיניים פקוחות), 1987
לאחר מותה ערך ופרסם הלמוט בראון את כל שיריה ב-16 כרכים:
- Treffpunkt der Winde (מקום מפגש הרוחות), 1991
- Wir wohnen in Babylon (אנו גרים בבבל), 1992
- Hinter allen Worten (מעבר לכל המילים), 1992
- Die Sonne fällt (השמש נופלת), 1992
- Gelassen atmet der Tag (היום נושם לו נינוח), 1992
- Wir ziehen mit den dunklen Flüssen (אנו זורמים בנהרות כהים), 1993
- Die Musik ist zerbrochen (המוזיקה נשברה), 1993
- Wir pflanzen Zedern (אנו נוטעים ארזים), 1993
- Sanduhrschritt (בקצב שעון החול), 1994
- Denn wo ist Heimat? (כי היכן המולדת?), 1994
- Brief aus Rosen (מכתב מוורדים), 1994
- Und nenne dich Glück (וקרא לך מזל), 1994
- Schweigen auf deine Lippen (שתיקה על שפתיך), 1994
- The Forbidden Tree. Englische Gedichte (העץ האסור, שירים באנגלית), 1995
- Die Nacht hat zahllose Augen (איספור עיניים ללילה), 1995
- Schattenwald (יער מוצל), 1995
- Regenwörter (מילות גשם) . 2007 - "מילות גשם" : הספר יצא לאור בעברית ב-2016 בתרגומה של דינה פון-שוורצה, בהוצאת קשב לשירה.
- קריסטן קריק-אינה, רוזה אוסלנדר, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- קרן רוזה אוסלנדר, (בגרמנית)
- "לב חושב ושר", הרצאה על רוזה אוסלנדר ושירתה, (בגרמנית)
- ביוגרפיה, תמונות וקישורים נוספים, (בגרמנית)
29549539רוזה אוסלנדר