רוזאלימס
 | |
| כנסייה ברוזאלימס | |
| מדינה |
 ליטא |
|---|---|
| מחוז | מחוז שאולאי |
| מחוז משנה | פאקרואוייס |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 746 (2011) |
| קואורדינטות | 55°53′30″N 23°53′00″E / 55.89167°N 23.88333°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
רוזאלימס (בליטאית: Rozalimas) היא עיירה קטנה במחוז המשנה פאקרואוייס במחוז שאולאי שהוא אחד מעשרת מחוזות ליטא בצפון-מרכז ליטא. העיירה ממוקמת כתשעה ק"מ מהעיר פאקרואוייס ולידה זורם נהר דאוגיוונה. מקור השם אינו ברור, אך יש הסוברים כי העיירה נקראה על שם אשתו של בעל האחוזה המרכזית באזור, רוזאליג'ה וכך נקראת משנת 1755. העיירה מאופיינת במבני העץ המיוחדים שבה. עד יוני 1941 התגוררו בעיירה כ-800 יהודים. בתאריך ה-4 באוגוסט 1941 התקיים פוגרום בכל יהודי האזור על ידי תושבי המקום הליטאים במהלכו נרצחו רוב היהודים.
מספר התושבים בעיירה נכון לשנת 2011 הוא 746 תושבים, כאשר לא נותר אף יהודי בעיירה.
היסטוריה כללית של המקום
העיירה רוזאלימס צוינה לראשונה במאה ה-17 בכתבי רוזאלימס וספרי המורשת של כנסיית קלובינאיו. היא התפתחה לצד אחוזת פאדובוסוס שבעליה היו בני משפחת דראביסמאס שעזרו לה בתחום הכלכלה. העיירה ממוקמת מדרום לנהר דאוגיוונה ובחלקה המערבי היא נמצאת ליד נהר דוביסה אשר שימש כמקום מפגש לסוחרים עוד מהתקופה הנאוליתית. בעיירה קיים מוזיאון לאומי בו מוצגים חפצים מהיישובים הסמוכים מתקופות קדומות.
בסוף המאה ה-18 נמכרה אחוזת פאדובוסוס לפליטארס והפכה למרכז קהילתי ובו שוק. מיקום האחוזה שימש כצומת דרכים לסוחרים רבים, ובאחוזה עצמה התקיימו ישיבות רבות שעסקו בעתיד העיירה. בשנת 1790 נבנו בעיירה שבעה משקי בית, ובמהלך שמונה השנים שאחרי נוספו לעיירה עוד ארבעה משקי בית. העיירה הוכתרה כקדושה, הוקם בה מרכז דתי שבו התקיימו אירועים מגוונים, כנסייה על שמה של מריה ה"קדושה" שהיוותה אבן דרך מרכזית בפיתוח העיירה. הכנסייה נבנתה על אזור אדמה יבש ששימש מקום לאורוות. האירוע הראשון שהועבר בכנסייה היה חתונתם של בני משפחת דראביסימאס בהנחיית הכומר המקומי. הכנסייה הייתה עשויה מעץ יציב עם כיפה גדולה ומעליה מגדל גבוה בו נתלו שלושה פעמונים. בשנת 1796 שופץ מגדל הפעמונים מעל הכנסייה שהוסיף לחזות המרהיבה של העיירה.
רוזאלימס מאופיינת בעיקר בזכות ארכיטקטורת עץ שמתבטאת במבניה המיוחדים, בקפלת העץ שנבנתה לצד הכנסייה ובבית הקברות. בשנת 1800 החלה העיירה להופיע על המפות הטופוגרפיות של ליטא ולאחר כ-12 שנים הוצגה כמחוז כפרי קטן. בתקופה זו כבר חיו בעיירה 122 אנשים ומהם 26 ילדים אשר למדו בבית הספר המקומי. עד סוף המאה ה-18 העיירה לא הצליחה להתפתח ולהפוך לעיר, מכיוון שהייתה קרובה אל ערים גדולות וחשובות. למרות זאת העיירה התפרסמה בזכות מרכז המלאכה הכלכלי והאחוזה הקטנה שבה.
בתחילת המאה ה-19 הלכה לעולמה אשתו של בעל האחוזה רוזאליג'ה והיא נקברה בקפלת העץ המרהיבה שנבנתה בקצה שטח הכנסייה. לאחר מותה קצב התפתחות העיירה הואט והמסחר התמעט, העיירה הפכה לענייה וסבלה ממשברים כלכליים ומרעב כתוצאה ממלחמות באזור בזמן ניסיונות הצאר ניקולאי הראשון לכבוש את ליטא.
בין השנים 1830-1831 פרץ מרד בעיירה בראשות קורדזיקוביקס ובעקבותיו מת בעל האחוזה. שטחי האחוזה חולקו בין בניו ותפקידים מרכזיים בעיירה אוישו על ידי אנשי המרד. כל אחד מבני בעל האחוזה התיישב בחלק שקיבל והחל לפעול לשיפור הפעילות באזורו. מאוחר יותר העיירה החלה להשתקם ולהתרחב והתיישבו בה 110 יהודים.
בשנת 1868 ישבו בעיירה 299 תושבים, שבנו בה שתי חנויות, שני פונדקים, מסבאה, פונדק יין, תחנת משטרה ובית ספר עממי רוסי.
בשנת 1897 נמשכה ההתרחבות של העיירה ומספר התושבים עלה ל-549 ביניהם 265 יהודים, בתקופה זו נוספו לעיירה טחנת קמח ועשרים ושלוש חנויות מסחר.
בתחילת המאה ה-20 הפכה העיירה למוקד עניין לאנשי מסחר, בישופים, כמרים וראשי ערים סמוכות. כמו כן התקבלה החלטה לשפץ את המבנים הישנים בעיירה מחדש. כתוצאה מכך הוקמו בניינים חדשים, שופצו הרחובות ושערי העיר. הרחוב הראשי הוסב לאזור מסחרי כלכלי.
בשנת 1912 חיו בעיירה כ-700 תושבים, והיא עברה שיפוץ נוסף, נוספו מבנים ציבוריים חדשים כדוגמת בית הכנסת, חנויות ובית מרקחת.
באזור העיירה התנהלו קרבות רבים ביניהם הקרב על עצמאות ליטא שנערך בשנת 1919. ליטא לא קיבלה עצמאות ולכן העיירה נשארה עצמאית, המשיכה להתפתח ואף נבנו בה חמישה בתי ספר תיכוניים בעקבות גדול במספר התושבים. לאחר סוף המלחמה על עצמאותה של ליטא העיירה החלה להשתקם ומספר שנים שרר בה שקט, ובשנת 1938 מנתה האוכלוסייה 800 תושבים.
ב-16 ביוני 1940 במהלך התקופה הסובייטית נכבשה רוזאלימס על ידי הצבא האדום. בתקופה זו שגשגה העיירה מבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית בהשפעת הרוסים הסובייטים ששלטו באזור מחוז רוזאלימס. שגשוג זה הביא להקמת מוסדות ציבוריים רבים, כגון: תיכונים, גנים, בתי מרקחת, בתי חולים, ביתן שירות ציבורי, סניפי דואר, סניף בנק, ספרייה, חנויות ומוסך.
ב-22 ביוני 1941 נפתחה החזית במלחמת העולם השנייה בין ברית המועצות ובין גרמניה, וחלק מהעיירה נכבש על ידי הגרמנים הנאצים.
תושבי העיירה והפרטיזנים התקוממו כדי להגן על העיירה. באזור זה התאספו ביחידות קרביות. הייתה לחימה באזור ובשנת 1944 הוחלט להקים את "גדודי ההשמדה", שאלו היו גדודי חיילים מהמדינות האויבות שמטרתם הייתה לחסל את כל היהודים בעיירה ובאזור. בסוף המלחמה, העיירה לא נכבשה ונשארה עצמאית.
ב-11 במרץ 1990 הוכרז על עצמאות ליטא והוקם בעיירה מוזיאון לאומי. כמו כן, נשארו בעיירה מבנים היסטוריים עד היום כמו בתים ששרדו מאז מלחמת העולם הראשונה ומתקופת הרפובליקה הליטאית הראשונה.
יהודי רוזאלימס
תולדות הקהילה היהודית
הקהילה היהודית ברוזאלימס החלה להתפתח במאה ה-19. בשנת 1839 דווח על המספר המדויק של היהודים בקהילה, 110 תושבים יהודים מתוך 222 תושבי העיירה. כל התושבים היהודיים התאכסנו באכסניה אחת. מספר התושבים היהודים בקהילה ירד בשנת 1912 בעקבות הגבלת מספר התושבים היהודים בעיירה. במאה ה-19 חלו שינויים במספר היהודים בקהילה בעקבות קשיים פוליטיים וכלכליים. למרות זאת היוותה הקהילה היהודית כמחצית ממספר התושבים בקהילה עד שנת 1920. בין השנים 1920-1930 הרחיבה הקהילה היהודית את מוסדותיה בעיירה והוקמו בה בית ספר יהודי, בתי כנסת, חנויות, חדר ובתי רבנים.
תושבי רוזאלימס, כמו בערים ובעיירות ליטאיות אחרות שבהן חיו יהודים, הואשמו בסיוע לגרמנים ונאלצו לעזוב את בתיהם על פי צו הצאר שיצא לאור בתקופה זו. הצו פורסם בשנת 1904 בעקבות ההפסד שנחלה רוסיה במלחמת רוסיה-יפן. על פי הצו היהודים הואשמו במפלת רוסיה במלחמה. לכן הקימה הקהילה היהודית בעיירה קבוצה ציונית בשם "הסצ'רוס" שעסקה ברעיונות הציוניים וברעיון העלייה לארץ ישראל. בשלהי המאה ה-20 פרצה שריפה בעיירה ומספר בתים יהודיים נשרפו ביניהם ביתו של שמואל שפירא. מסופר, כי משפחתו של שפירא חזרה לעיירה בשנת 2001 ומצאה את אוצר נכסי המשפחה: שולחן עשוי מזהב, תכשיטים, מטבעות ומתכות אחרות. רוב היהודים עזבו את העיירה והיגרו אל מדינות מערב אירופה כדי למצוא בהן מחסה ותמיכה.
כלכלה יהודית בין שתי מלחמות העולם
במאה ה-20 שלטו היהודים ברוב ענפי המסחר, כגון: חקלאות, מלאכה ועיבוד צמר בניגוד למספר מצומצם של סוחרים ליטאיים שפעלו בעיירה. בין שתי מלחמות העולם המשיכו היהודים לעסוק במסחר בין הערים והעיירות הסמוכות וכך התעשרו. דוגמה לסוחר מפורסם מהעיירה הוא חי גורביץ, שעסק בהלוואת סחורה חקלאית בריבית. ענפים נוספים בהם עסקו יהודי העיירה היו בנקאות ורוקחות. עיסוקים אלו אפשרו ליהודים העשירים לצאת לנופש בעיירה הסמוכה.
חיים בין שתי מלחמות העולם
היהודים בעיירה התרכזו ברחובות סודובה וסטיליקו ובהן נמצאו גם בית כנסת ובית הרב. בין היהודים לקהילה המקומית הנוצרית נוצרו קשרי חברות טובים והם חיו בשיתוף. לאחר מלחמת העולם הראשונה, ליטא קיבלה עצמאות מרוסיה והיהודים קיבלו אוטונומיה בקהילה היהודית. ליהודים היו תפקידים מרכזיים בהנהלת העיירה. לדוגמה: הרב לוין שימש כחבר הנהלה בעיירה ויעקב לאפידה היה היועץ הפורמלי של מועצת העיירה. בנוסף היהודים היו חברים בארגונים וולנטרים חברתיים שפעלו בעיירה. דוגמה לכך, היא השתתפות היהודים באירועים חברתיים קהילתיים, פסטיבלים והשתתפות בקבוצת הכדורגל המקומית.
מבנים יהודיים בעיירה
בית הכנסת נבנה בסוף המאה-19 על פי הארכיטקטורה המקומית כדוגמת גרם מדרגות שחיבר בין קומת הנשים לבין קומת הגברים שלמטה. במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה העיירה ובית הכנסת ננטש. הוא עומד עד היום, אך כמה קירות פנימיים והיכל הכניסה נהרסו. בשנת 2003 ארגון העוסק בבניית אנדרטאות ומבנים אדריכליים בשם "World Monuments Fund" העניק למועצת העיירה כספים לטובת שיפוץ בית הכנסת והוא נותר בין בתי הכנסת המעטים שהשתמרו לאחר המלחמה.
חלק חשוב באורח החיים הדתי היהודי בעיירה היה המקווה. מבנה המקווה שעמד מחוץ לביתו של הרב נבנה מעץ, כחלק מאופי הארכיטקטוני של העיירה ושרד עד היום.
בית הקברות של הקהילה היהודית ברוזאלימס נבנה מחוץ לעיירה כ-200 מטר ממערב לכביש פלאקיצ'יקי-רוזאלימס. האתר הוקם על תל שגודל שטחו 60x50 מטר ובשנת 1980 נעשה בו מיפוי הקברים.
בית הקברות לא נשמר בצורתו המקורית, 14 מונומנטים שרדו, מתוכם מצבה עתיקה שככל הנראה נבנתה בשנת 1897.
רבני הקהילה
רבני העיירה היו בעלי תפקיד חשוב בקהילה היהודית ועבדו בה שנים רבות. הם שמרו על אוטונומיה דתית וקיום אורח חיים מסורתי. המידע היחיד אודותיהם הוא שמותיהם ותאריך פטירתם. זוסמן ג'קל מת בשנת 1923, שיח נחום - ראש קהילת אליטוס - נרצח בשואה ואליעזר גולדברג, רב רוזאלימס אחרון שנרצח בשואה.
סוף המלחמה
בסוף תקופת השואה שרדו בעיירה רק שני יהודים.
יושקה מאצ'ט שניצל על ידי חקלאים באזור ועלה לארץ בשנת 1944.
קלובנסקט שניצל והצליח להימלט אל רוסיה. בשנת 1950 לאחר סיום המלחמה חזר לליטא ושם חי ועבד. הוא נפטר ברוסיה בשנת 1988.
אנדרטאות בעיירה
- אבן זיכרון מ-1928 לזכר אלו שמתו למען עצמאות ליטא והעיירה
- המצבה בבית העלמין לזכר אלו שמתו במאבק נגד הברמונדיסטיס
- אנדרטה משנת 2006 על יד נהר דאוגיוונה לזכר לוחמי החירות של ליטא
- אנדרטה לזכר תושבי כפר בירג'אגלוס
- אנדרטה לזכר האוכלוסייה הכפרית
קישורים חיצוניים
- "רוזאלימס", באתר JewishGen (באנגלית)
- מלחמת העולם השנייה בליטא
- המשטר הסובייטי בליטא
- נרצחים בשואה ברחבי ליטא
- מקור מידע על היהודים בליטא
- ספר היסטוריה על העיירה
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "רוזאלימס".