רובר אלטמאייר
| לידה |
בורדו, הרפובליקה הצרפתית השלישית  |
|---|---|
| פטירה |
פריז, צרפת |
| השתייכות |
 צבא צרפת |
| תקופת הפעילות | 1897–1943 (כ־46 שנים) |
| דרגה | ז'נרל ד'ארמה |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית הפרשים ה-5 מפקד הארמייה העשירית | |
| פעולות ומבצעים | |
מארי-רובר אלטמאייר (בצרפתית: Marie-Robert Altmayer; 30 ביולי 1875 – 11 בפברואר 1959) היה גנרל צרפתי במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
ראשית חייו
אלטמאייר נולד בבורדו ב-30 ביולי 1875, והיה בנו הבכור של הגנרל ויקטור ז'וזף אלטמאייר (1844–1908) ואחיו הגדול של הגנרל רנה אלטמאייר. הם היו ממוצא גרמני. בשנת 1893 הוא התגייס לצבא צרפת, והצטרף לרגימנט הדרגונים ה-9 באוקטובר 1895 כלוטננט משנה. באוקטובר 1897 הוא הועלה לדרגת לוטננט, וביולי 1900 הוא נשלח לשרת בסודאן הצרפתית עם גדוד הספאהים ה-2. בספטמבר 1902 הוא הועבר לרגימנט הדרגונים ה-10, ובמרץ 1904 הועבר לרגימנט הדרגונים ה-5. באפריל 1904 הוא הועבר לרגימנט ההוסארים ה-8, ובמרץ 1906 הועלה לדרגת קפיטן. במאי 1906 הוא עבר לרגימנט הקירסירים ה-9, ואחר כך למטה הקורפוס ה-6 ולרגימנט הדרגונים ה-26. באפריל 1911 הוא מונה למפקד רגימנט ההוסארים ה-12, ובינואר 1913 הועבר למטה כוחות הכיבוש במרוקו הצרפתית.
מלחמת העולם הראשונה
בתחילת מלחמת העולם הראשונה הועלה אלטמאייר לדרגת מיור, והוא שירת במטה האזור הצבאי ה-5 באורליאן, ובאפריל 1915 הוא קיבל את עיטור צלב האבירים של לגיון הכבוד. באפריל 1916 הוא הועבר לרגימנט הרובאים ה-9, ובנובמבר אותה שנה הוא הועלה לדרגת לוטננט קולונל ומונה לקצין מטה ברגימנט הרגלים ה-125. ביולי 1917 הוא מונה לקצין במטה הארמייה השלישית, ובאפריל 1918 מונה לקצין מטה ברגימנט הקירסירים ה-5.
בין המלחמות
ב-27 במרץ 1919 הוא הועלה לדרגת קולונל ומונה למפקד רגימנט הקירסירים ה-5, ובשנת 1920 הוא מונה למפקד רגימנט ההוסארים ה-8. ב-22 במאי 1925 הוא מונה למפקד קבוצת הפרשים האזורית ה-4, וב-10 בנובמבר 1925 הועלה לדרגת ז'נרל דה בריגדה. ב-7 בינואר 1929 הוא הועלה לדרגת ז'נרל דה קורפוס ומונה למפקד כוח פרשים באלג'יריה, וב-17 באוקטובר 1929 הוא מונה למפקד דיוויזיית הפרשים ה-5. ב-14 באוקטובר 1932 הוא שימש כמפקח הכללי של הפרשים, ושימש בתפקיד זה עד ה-5 באוקטובר 1936, וב-30 ביולי 1937 הוא פרש מהצבא.
מלחמת העולם השנייה
אלטמאייר התגייס מחדש ב-21 במאי 1940 בהוראת הגנרל מקסים וייגאן, וב-24 במאי מונה למפקד הארמייה העשירית, איתה ניסה להחזיק קו חזית לאורך נהר הסן עד ה-14 ביוני, אז עבר לטקטיקות עיכוב עד לנהר הלואר. הוא לא קיבל את הוראותיו הסופיות להקים "מעוז ברטוני" מאחורי קו הגנה בין סן-מלו לסן-נאזר כפי שציפה פול ריינו ונלכד ב-19 ביוני. הוא נשאר בשבי עד ה-23 בדצמבר 1941, וב-26 בפברואר 1942 פרש שוב מהצבא.
לאחר המלחמה
על פעולותיו עוטר אלטמאייר בשנת 1950 בצלב הגדול של לגיון הכבוד, וב-11 בפברואר 1959 הוא מת בביתו בפריז.
