רוברט זוברין
 |
רוברט זוברין (אנגלית: Robert Zubrin; נולד ב-19 באפריל 1952) הוא מהנדס חלל וסופר אמריקאי, אשר ידוע במיוחד בעבור תמיכתו במשימות מאוישות למאדים. זוברין כתב ספר התומך בחקר מאדים "The Case for Mars". הוא הקים את "אגודת מאדים" ב-1988, ועמד בראשה עד סוף 2007.
זוברין הוא ציוני, אשר כתב ספר אלגורי על הסכסוך הישראלי פלסטיני בשם "הארץ המובטחת" (The Holy Land) ב-2003.
המוזיקאי האמריקאי פרנק בלאק כתב עליו את השיר "רוברט אוניון", כאשר שורות השיר יוצרות אקרוסטיכון של השם רוברט זוברין.
השראת הילדות
זוברין קיבל השראה לעיסוק בחלל כבר בילדותו המוקדמת. לטענתו כבר בגיל 5 קרא מדע בדיוני, והתלהב עד אין שיעור מהאזנה לצפצופים ששידר הלוויין ספוטניק. כהמשך ישיר לחלום זה למד תואר ראשון במדעים מדויקים. לאכזבתו קיצץ ממשל ניקסון את תקציב נאס"א עד כדי גניזת כל תוכניות החלל המאוישות, וחלומות הילדות על ישוב החלל נגוזו. לאחר התואר פנה זוברין ללימוד מדעים בבי"ס תיכון.
באמצע שנות ה-80 החליט זוברין להחיות מחדש את חלומות נעוריו. הוא למד לתארים מתקדמים בהנדסת חלל, והצטרף לחברת מרטין - מארייטה, שמאוחר יותר התמזגה עם לוקהיד בה עסק בתכנון משימות חלל בקבלנות משנה עבור נאס"א.
פרויקט "מאדים ישיר"
סמוך לזכייתו בנשיאות הודיע בוש האב בנאום לציבור, שהוא מנחה את נאס"א לשוב למשימות מאוישות בכלל, ובפרט להנחית שוב אדם על הירח ולהנחית אדם על מאדים. נאס"א נערכה למילוי ההנחיה, והגישה לאישור הקונגרס בקשת תקציב של 450 מיליארד דולר. לאחר כמה שנות דיונים, הקונגרס סירב באופן סופי לממן פרויקט כה יקר ונאס"א משכה את הצעתה.
זוברין פרסם מזכר פנימי בתפוצה רחבה במארטין-מארייטה בה פירט את דעתו באשר לסיבה לעלותה המפלצתית של תוכנית נאס"א: שיגור רכב חלל יחיד על פי הדגם של תוכנית אפולו, שנושא עליו את כל הדרוש לשהייה אחר הנחיתה ולמסע חזרה. רכב חלל יחיד למשימה כזו נדרש להיות כה גדול, עד שלא ניתן לבנות אותו אלא אם הבנייה נערכת בנפילה חופשית בחלל. זוברין הציע מודל חליפי, שבו צורכי המסע חזרה ישוגרו בנפרד, והנהלת מרטין-מארייטה הסכימה לממן בדיקת התכנות ראשונית למודל זה. יחד עם מהנדס נוסף בשם בייקר תיכנן זוברין משימה שפוצלה לשני שיגורים נפרדים, ישירות מכדור הארץ, ובליבה הרעיון שהן החמצן לשהייה על פני מאדים והן הדלק והחמצן למסע חזרה יופקו על ידי מפעל כימי אוטומטי שינחת על פני מאדים שנים לפני שיגור המשימה המאוישת. בייקר תכנן עבור הפרויקט את טיל האריס, שהשתמש עד כמה שניתן בטכנולוגיית המעבורות הקיימת. פרויקט זה כונה ישיר למאדים.
תכנון תוכנית האב עם נאס"א וגניזתה
הנהלת מרטין-מארייטה שלחה את צמד המהנדסים להציג את רעיונותיהם מול אגפים שונים בנאס"א. בתחילה נראה היה שהתוכנית זוכה לתגובה אוהדת: צוות מנאס"א בנה תוכנית משימה זהירה יותר מתוכניתו של זוברין, שדרשה שלושה שיגורים. הערכת התקציב הייתה 55 מיליארד דולר - כשמינית מעלותה של תוכנית נאס"א. אך בסופו של דבר דחתה הנהלת נאס"א את הפרויקט. לטענת בייקר וזוברין הסיבה לדחייה הייתה פוליטיקה פנימית בנאס"א, שביכרה ביטחון תעסוקתי על פני פרויקטים שאפתניים אך מועדים לסכנת פיטורים המוניים, כדוגמת אלו שחוו בנאס"א לאחר נטישת פרויקט אפולו.
אגודת מאדים
ערך מורחב – אגודת מאדים
דרכיהם של בייקר וזוברין נפרדו. לטענת בייקר הוא לא מצא לעצמו מקום במסע הצלב שניהל זוברין, טענה אחרת היא שזוברין רתח על הסכם נפרד אליו הגיע בייקר עם נאס"א לפיתוח טיל ה"ארס". כך או כך דרכו של זוברין במסע השכנוע לא צלחה. הוא נפרד מעבודתו במרטין ופתח חברה עצמאית, וניסה לגייס תמיכה לתוכניתו ולהפעיל לחץ חיצוני על נאס"א. כחלק ממסע זה הקים את אגודת מאדים, שגייסה תומכים רבים לרעיון המסע המאויש למאדים מכל רחבי העולם. כתוצאה ממסע זה זכה זוברין להופיע לפני ועדת הסנאט האחראית על נאס"א. בדיון בוועדה ביטא זוברין השקפה חריפה ביותר על התנהלותה של נאס"א ושל הוועדה, והצהיר שקיימת בציבור תחושה שגובלת בתחושה שהאחראים בגדו בציבור. אחד מחברי הוועדה הצהיר שזוברין נראה מטורף מזעם[1].
אגודת מאדים המשיכה וגייסה כספים והקימה ביוזמתה תוכנית אימון שאפתנית, במסגרתה התאמנו כמה עשרות אנשים למשימה על מאדים במדבריות יוטה.
עם בחירתו של הנשיא אובמה הוא בישר לאומה על שינוי יעודה של נאס"א, מתכנון וביצוע תוכניות חלל לתכנון בלבד. בכך נסתם הגולל על תקוותם של אנשי אגודת מאדים וזוברין לחזות בביצוע התוכנית בעתיד הקרוב.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "In your testimony you seemed passionate, but you also looked mad"
25455307רוברט זוברין