ביטחון תעסוקתי
ביטחון תעסוקתי הוא ההסתברות שעובד ימשיך להתפרנס מעבודתו לתקופה ארוכה. ביטחון תעסוקתי נמדד משני היבטים:
- ביטחון תעסוקתי במקום העבודה, כלומר מידת הביטחון של העובד שמקום עבודתו הנוכחי ימשיך להעסיקו לטווח ארוך, ללא שתאיים עליו סכנת פיטורים.
- ביטחון תעסוקתי מקצועי, כלומר מידת הביטחון שמקצועו של העובד מקנה לו, כך שאם יפוטר ממקום עבודה אחד ימצא בקלות מקום עבודה אחר.
דוגמה: עובד מקצועי בחברת הזנק חש ביטחון תעסוקתי נמוך במקום עבודתו, משום שפעמים רבות חברת הזנק אינה עומדת ביעדיה ונסגרת, אך בתקופה של פריחה בהיי טק הוא חש ביטחון תעסוקתי מקצועי גבוה, ביודעו שאם יאבד את מקום עבודתו הנוכחי יוכל למצוא עבודה מתאימה בחברת היי טק אחרת.
משרה הדורשת כישורים גבוהים ותקופה ממושכת של התאקלמות בעבודה מבטיחה ביטחון תעסוקתי משום שמעסיק לא ימהר להחליף עובד כזה, הן משום שלא קל למצוא לו מחליף והן מחמת העלות הגבוהה של קליטת מחליף. לעומת זאת, בעבודה שאיננה מצריכה כישורים מיוחדים וההתאקלמות בה מהירה הביטחון התעסוקתי נמוך (עבודה כזו מכונה מקג'וב).
ביטחון תעסוקתי גבוה הוא יעד מרכזי של ארגוני עובדים, החותרים לעגנו בהסכמי עבודתו שיבטיחו לעובדים הגנה מפני פיטורים. הגנה זו מתבטאת במתן קביעות לעובד שהשלים בהצלחה תקופת ניסיון, כך שפיטורי עובד קבוע יקרו רק במקרים חריגים ובהסכמת ועד העובדים.[1] במקומות עבודה שבהם אין קביעות פורמלית, הענקת תחושת ביטחון תעסוקתי לעובדים היא מרכיב בפעולות המעסיק לשימור עובדים.
בישראל מתאפיין המגזר הציבורי בהסדרי קביעות נוקשים, המקנים ביטחון תעסוקתי גבוה לעובדים במגזר זה. דרך עיקרית של מעסיקים להימנע ממתן קביעות לעובדים, ובכך להגמיש את יכולתם לפטר עובדים, היא העסקה באמצעות קבלן כוח אדם. דרך נוספת היא העסקה בחוזה לתקופה קצובה, המתחדש מפעם לפעם (באנגלית צורת העסקה זו קרויה permatemp, הלחם של המילים permanent ו-temporary). בצה"ל ובמשטרת ישראל, שבהם הביטחון התעסוקתי נמוך מאשר ביתר המגזר הציבורי, נהוגה כפיצוי על כך תוספת שכר הקרויה "תוספת היעדר ביטחון תעסוקתי".[2] הפרטה, כלומר העברת פעילות מהמגזר הציבורי למגזר הפרטי, כרוכה בירידת הביטחון התעסוקתי של העובדים בגוף המופרט, ולכן מלווה בדרך כלל במענק הפרטה לעובדים, כפיצוי על פגיעה זו.[3]
איום בולט על ביטחון תעסוקתי, הן ביטחון תעסוקתי במקום העבודה והן ביטחון תעסוקתי מקצועי, הוא שינוי טכנולוגי, ההופך מקצוע מסוים למיותר, או מצמצם במידה ניכרת את הצורך בעובדים במקצוע זה. דוגמאות:
- מקצוע הקלדנות זכה לפריחה בשנות ה-70 של המאה ה-20, אך עם המעבר לעבודה מקוונת הצורך בו הצטמצם במהירות.
- הגברת המחשוב מובילה לסגירתם של סניפים ולצמצום הצורך בפקידי בנק.[4]
בתחילת המאה ה-19 היו הלודיטים קבוצה של פועלים אנגלים שמחו – לעיתים על ידי הריסת מכונות – נגד השינויים שגרמה המהפכה התעשייתית, שאותם ראו כפגיעה בביטחון התעסוקתי שלהם.
הגלובליזציה פוגעת אף היא בביטחון התעסוקתי של עובדים שעיסוקם חשוף לתחרות מצד מדינות שבהן שכר העבודה נמוך. דוגמה לכך היא תעשיית הטקסטיל בישראל, שהגיעה לשיא פריחתה בשנות ה-60 וה-70, שבמהלכן העסיקה רבבות עובדים, והלכה והצטמצמה עם העברת פעילות הייצור למפעלים במצרים, בירדן ובמזרח הרחוק.
רשת ביטחון, החשובה במיוחד למי שהביטחון התעסוקתי שלו נמוך, היא ענף ביטוח אבטלה של הביטוח הלאומי, המבטיח דמי אבטלה למשך חודשים אחדים למי שפוטר, כדי לתת לו פרנסה עד שיימצא עבודה הולמת אחרת. שינויים בשיעור המובטלים משקפים גם שינוי ברמת הביטחון התעסקותי של כלל ציבור - ככל ששיעור המובטלים עולה, כך הביטחון התעסוקתי יורד.
קישורים חיצוניים
- עומר מואב, עפר כהן, מי צריך ביטחון תעסוקתי?, תכלת 31, אביב התשס"ח / 2008
הערות שוליים
- ^ דוגמה: סעיף 82.233(א) לתקשי"ר קובע: "פיטורי עובד קבוע, למעט פיטורים של עובד בחוזה ופיטורים בעקבות החלטה של ועדה רפואית לפסול עובד משירות המדינה, טעונים משא ומתן מוקדם עם ועד העובדים".
- ^ מצגת הדרכה - תוספת היעדר ביטחון תעסוקתי והלוואות רטרו, באתר קרנות הסוהרים, דצמבר 2020
- ^ ע"א 2640/11 פקיד שומה חיפה נ' חיים ניסים, ניתן ב־2 בפברואר 2014
- ^ התאמת המערכת הבנקאית לסביבה הפיננסית המשתנה - התייעלות וטכנולוגיה, באתר בנק ישראל, 7 בינואר 2020
33181513ביטחון תעסוקתי