רגימנט המתנדבים ריינהרד
רגימנט המתנדבים ריינהרד (בגרמנית: Freiwilligen-Regiment Reinhard) או פרייקורפס ריינהרד (Freikorps Reinhard) היה כינויה של יחידה חצי-צבאית שהורכבה מיוצאי צבא הקיסרות הגרמנית ופעלה ברפובליקת ויימאר. הרגימנט הצטרף לפרייקור ולקח חלק בדיכוי מרד הספרטקיסטים. הרגימנט סופח במלואו לרייכסווהר והוגדל בהדרגה עד שהפך לבריגדה שנשאה את השם "הבריגדה ה-15".
הרגימנט נקרא על שם מפקדו וילהלם ריינהרד - לימים אובר-גרופנפיהרר אס אס.
היסטוריה
הקמת הרגימנט החלה ב-24 בדצמבר 1918 מיד לאחר קרבות חג המולד בברלין. הקרבות הבהירו כי הצבא הגרמני הסדיר אינו מסוגל להתמודד בצורה יעילה כנגד מרידות של השמאל הקיצוני. כבסיס ראשוני להקמת הרגימנט, השתמש ריינהרד בגדוד בן 300 איש מהמשמר הקיסרי. על פי עדותו של ריינהרד עצמו, הרגימנט נתמך כלכלית ופוליטית על ידי "מועצת אזרחי ברלין הגדולה", אגודה של תעשיינים, בנקאים ועובדי מדינה ברלין שהוקמה ב-18 בנובמבר 1918. ריינהרד ואנשיו התמקמו ברובע מואבית בברלין, ובהדרגה הלך הרגימנט וגדל. תוך כמה ימים הוא כלל 2,500 איש. חיילי הרגימנט התחלקו לגדודים ולפלוגות, וריינהרד מינה קציני משנה שהיו כפופים לו. חיילי הרגימנט לבשו מדי צבא עם סרטי זרוע לבנים, שהוחלפו בהמשך בלוחות שרוול ממתכת עם האות "R" והשנה "1919".
היוזמה של ריינהרד זכתה לתמיכה פומבית מצד שר ההגנה גוסטב נוסקה, שאפילו שקל למנות את ריינהרד למפקד חיל המצב של ברלין במקום אוטו ולס שחינו סר לאחר קרבות חג המולד. ב-3 בינואר 1919 הורה נוסקה שרגימנט ריינהרד יהיה כפוף לדיוויזיית הפרשים של המשמר שוצן, שמרבית יחידותיה כבר הפכו ליחידות פרייקור. כמו כן, חייליו של ריינהרד קיבלו את המשימה לאבטח את קנצלרית הרייך.
בתחילת מרד הספרטקיסטים רגימנט ריינהרד הצליח למנוע מהמפגינים לתפוס את משרדי הממשלה ואנשיו פתחו באש חיה כנגד המפגינים. בתחילת חודש פברואר הפך רגימנט ריינהרד ל"בריגדת ריינהרד", וצורף באופן רשמי לצבא גרמניה תחת השם "בריגדת המשמר ה-2". במהלך קרבות מרץ בברלין, השתתפו אנשיו של ריינהרד בדיכוי האכזרי של המרד. הם זכורים בעיקר בשל הטבח שערכו ב-30 חיילי דיוויזיית הצי העממית שהניחו את נשקם. על הרצח פיקח לויטננט אוטו מרלו שנשפט לימים על פשעי מלחמה. אנשיו של ריינהרד ניהלו גם את כלא מואבית שבו כלאו 4,500 אסירים בתנאים קשים.
ב-1 באפריל הפכה הבריגדה של ריינהרד ל"בריגדה ה-15". ריינהרד עצמו הלך ונעשה בלתי נסבל יותר ויותר מבחינת מנהיגי המדינה והצבא, אולם הוא היה חסין לחלוטין תודות לתמיכתו של נוסקה. בחודש אוקטובר נשא פיליפ שיידמן נאום שערורייתי שבו הוקיע את ריינהרד וקבע שהמשך התלות בו היא "בלתי נסבלת". נוסקה נזף בשיידמן יחד עם פרידריך אברט, אולם הלחצים מצד בכירי הצבא הלכו וגברו, ובדצמבר לא נותרה לנוסקה ברירה אלא לפטר את ריינהרד.
לקריאה נוספת
- אוטו פרידריך, לפני המבול, ברלין 1933-1918, ירושלים: הוצאת כרמל, 2010
- Forschungsanstalt für Kriegs- und Heeresgeschichte (Hrsg.), Die Wirren in der Reichshauptstadt und im nördlichen Deutschland 1918-1920, Berlin 1940
- Reinhard, Wilhelm, 1918–19. Die Wehen der Republik, Berlin 1933
- Kessel, Hans von, Handgranaten und rote Fahnen. Ein Tatsachenbericht aus dem Kampf gegen das rote Berlin 1918–1920, Berlin 1933
- Bieber, Hans-Joachim, Bürgertum in der Revolution. Bürgerräte und Bürgerstreiks in Deutschland 1918–1920, Hamburg 1992
- Schulze, Hagen, Freikorps und Republik 1918–1920, Boppard am Rhein 1969
קישורים חיצוניים
