רבי פנחס רייזס
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| לידה | שקלוב |
|---|---|
| פטירה |
תקפ"ד ליובאוויטש |
| שם מלא | רבי פנחס רייזס שיק |
| מקום מגורים | שקלוב |
| השתייכות | חסיד חב"ד |
| רבותיו | רבי שניאור זלמן מליאדי, ורבי דובער שניאורי |
| אב | רבי חנוך העניך שיק |
| אם | רחל |
רבי פנחס רייזס שיק (נכתב באידית: רייזעס) היה מגדולי חסידי רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא ורבי דובער שניאורי. שימש כ'חוזר' וכותב מרכזי של מאמרי רבי שניאור זלמן.
נולד בשקלוב לרבי חנוך העניך שיק, מרבני שקלוב, ולרחל. עוד בצעירותו נודע כעילוי, ולמד כבר בגיל 17 עם רבי יוסף כלבו בחברותא[1].
עד שנת תק"נ, היה רבי יהודה לייב מינוביץ' ה"מניח", ולאחר מכן התווסף רבי פנחס רייזס, שהיה ממש מונה את המלים במדויק. לעתים היה רבי שניאור זלמן מתגלגל בשעת אמירת דברי תורתו, ורבי פנחס היה מרכין עצמו, ושוכב על הקרקע בכדי לשמוע היוצא מפיו[2].
רבי פנחס הדפיס בהסכמת אביו את הלכות תלמוד תורה מתוך שלחן ערוך הרב, בעילום שם המחבר, ופעל להפצתו בין רבני שקלוב[3].
ר' פנחס נפטר בליובאוויטש, בשנת תקפ"ד[4].