רבי משה קפשאלי
| לידה |
1420 הרקליון, הרפובליקה של ונציה |
|---|---|
| פטירה |
1495 (בגיל 75 בערך) קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית |
| מקום פעילות | אדירנה, קונסטנטינופול |
| השתייכות | ראשוני האחרונים |
| תפקידים נוספים |
תפקיד מקביל לחכם באשי חבר המועצה האימפריאלית העות'מאנית שופט אזרחי |
רבי משה קפשאלי (1420–1495) היה הרב הראשי ליהודי איסטנבול והוכר על ידי הסולטאנים מהמט השני ובאיזיט השני, כסמכות התורנית העליונה בכל האימפריה העות'מאנית[1].
ביוגרפיה
קפשאלי נולד בשנת 1420 בקנדיה שבאי כרתים לרבי אליהו[2]. הוא היה עשיר, בעל השפעה, מיודד אישית עם הסולטאן מהמט השני ובעל גישה חופשית לחצר הסולטאן, אשר ראה בו את נציג היהודים בממלכתו. הסולטאן העריך מאוד את הרב והעניק לו מושב בדיואן לצידו של המופתי. קפשאלי מילא גם תפקיד של פקיד ממשל, בכך שמונה לאחראי על גביית המיסים מהקהילה היהודית ועל מינוי רבנים אזוריים ברחבי האימפריה. בהמשך מונה אף להיות שופט אזרחי. כך יצר לעצמו קפשאלי עמדת כוח שאין עליה עוררין גם בתוך הקהילה היהודית.
הרב ניהל מלחמת חורמה בניצני ההתבוללות של חלק מצעירי הקהילה, אשר נהגו להתרועע עם היניצ'רים ולחקות את דפוסי התנהגותם. בחסות הסולטאן, הטיל עליהם קפשאלי עונשים חריפים. סמכותו התורנית של הרב לא הוכרה על ידי הקהילות היהודיות בכל האימפריה ופסיקותיו זכו להערכה באיסטנבול ופרבריה ובאזורי הבלקן, בעיקר בקרב הקהילות הספרדיות. הקהילה הרומניוטית הגדולה שהתגוררה בסלוניקי לא ראתה בו סמכות רוחנית[3].
במהלך חילופי השלטון של 1481, ניצלו צעירים מתבוללים מקרב הקהילה היהודית את המצב ובמהלך מהומות רחוב שהתחוללו באיסטנבול, ניסו להתנקש ללא הצלחה בחייו. קשריו הטובים לא פחות של קפשאלי עם ביאזיט השני סייעו בקליטת מגורשי ספרד ופורטוגל ברחבי האימפריה, בעיקר בחלוקה הוגנת של נטל המיסים בין משפחות עניות לאמידות ובפתרון סוגיות הלכתיות הקשורות בחופש הפולחן[4].
במהלך כהונתו, נתגלה עימות חריף בין הרב קפשאלי לבין מחליפו לעתיד הרב אליהו מזרחי שכונה הרא"ם. בין התלמידים שהעמיד הרא"ם, היו גם תלמידים קראים וזאת למורת רוחו של הרב קפשאלי. עם זאת, על אף הוראתו של הרב קולון (המהרי"ק), שלא לציית לרב קפשאלי בתפקידו כסמכות התורנית העליונה[5], נמנע הרא"ם בעצת רבו הרב יהודה מינץ, מלהביע עמדה בסוגיה. ב-1495, גם רבי אליהו הלוי יצא לישע רבו רב קפשאלי נגד המהרי"ק[6]. וכן רבי יעקב בן משה מרגליות צידד עם רב קפשאלי נגד המהרי"ק. לאחר מות הרב קפשאלי, מונה הרא"ם לתפקיד הסמכות התורנית העליונה באימפריה העות'מאנית.
לקריאה נוספת
ר' יוסף סמברי, ספר דברי יוסף (שמעון שטובר, מכון יצחק בן צבי, תשנ"ד) עמ' 248-249.
קישורים חיצוניים
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "רבי משה קפשאלי", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1160-1158, באתר HebrewBooks
- דוד הלחמי, רבי משה ברבי אליהו קפסאלי מקושטא, בספר "חכמי ישראל", תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' כ"ג, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
- ^ משרת החכם באשי, כמשרה רשמית באישור השלטונות, נוסדה רק ב-1835. על הקמת מוסד החכם באשי באיסטנבול החליט הסולטאן מהמוט השני ב-1826 וההחלטה מומשה בשנת 1835 .
- ^ ראה אודותיו הרב נפתלי יעקב הכהן, "מוהר"ר אליהו קפסאלי (הראשון)", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה, תשכ"ז-תש"ל, חלק ב, עמוד קעה, באתר HebrewBooks, אות תרמא
- ^ מאמר על משפחת קפשאלי, באתר אנציקלופדיה יודאיקה (באנגלית) .
- ^ מינה רוזן (עורכת), ימי הסהר-פרקים בתולדות היהודים באימפריה העות'מאנית, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, התשנ"ו-1996.
- ^ שו"ת מהרי"ק סימן פד.
- ^ שם הגדולים.
