רבי משה מייזליש
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
| לידה | תקי"ח |
|---|---|
| פטירה |
? ארץ ישראל |
| תאריך עלייה | תקע"ו או תקע"ח |
| מדינה | רוסיה הצארית, ארץ ישראל |
| מקום מגורים | וילנה, חברון |
| מקום פעילות | וילנה, רוסיה הצארית |
| השתייכות | חסידות חב"ד |
| תחומי עיסוק | שמש הקהילה היהודית בעיר וילנה, סוחר, מרגל |
| מעסיק | הצאר אלכסנדר הראשון |
| רבותיו | רבי שניאור זלמן מלאדי |
| בת זוג | פסיא בתו של רבי אליהו בן רבי שמעון |
| אב | מרדכי |
| צאצאים | בניו הרבנים אריה, הירש, ומרדכי יתכןבן נוסף אליעזר |
רבי משה בן מרדכי מייזליש (נולד בשנת תקי"ח (לערך) - ? ) היה מחסידיו של רבי שניאור זלמן מלאדי, כיהן כשמש הקהילה היהודית בעיר וילנה והודח מתפקידו לאחר שהתקרב לתנועת החסידות. חיבר ספר בשם "שירת משה".
תולדות חיים
נישא לפסיא בתו של רבי אליהו בן רבי שמעון ששימש כרב בעיר וילנה.[1] התגורר בעיר וילנה שם שימש כשמש בקהילת וילנה במשך 22 שנים,[2]. בין השנים תקנ"ו-תקנ"ח התקרב לחסידות חב"ד והיה מראשי החסידים בוילנא, ואף נשלח על יד רבו רבי שניאור זלמן מלאדי להציג נימוקים הלכתיים למנהגי החסידים.[3] בעקבות כך נרדף רבי משה על ידי המתנגדים, והיה בין החסידים שיצא עליהם צו מעצר בעקבות המלשינות של קיץ תקנ"ח,[4] לדברי חוקרי הממשל הרוסי -רבי משה הצליח להמלט מהמאסר.[5]
עם התקרבותו לחסידות הודח רבי משה מתפקידו. נראה כי תהליך ההדחה של רבי משה החל קודם אירועי שנת תקנ"ט. (כפי שכתבו החוקרים "היה שמש הקהל ועתה הקהל אינו נצרך לו עוד"[4]) בעקבות ההצקות עזב את וילנה בשנים תק"ס - תקס"ג ונדד בין העיירות,[6] בשל כך שלחו רבו לרבי פנחס הורוביץ עם המלצה שיתמוך בו. במכתב נכתבו דברי שבח על רבי משה. ”שפכו כאש חמתם על האי גברא רבא ויקירא נאמן הקהילה אשר כל צרכי העיר היו נחתכים על פיו יצאו ויבאו כל העם בשלום, בהיות איתו המדע והחכמה העצה והתושיה... ומקרוב נתקרב לאנ"ש דורשי ה' החפצים לעובדו באמת לאמיתו בעבודה שבלב זו תפילה מעומקא דליבא... והשליך חייו מנגד להיות נרדף רדיפות מלאות מהם ומהמונם בשנאת חינם ובאיבת עולם בדרכם ובעלילתם המפורסמות. לירד לחייו ממש בלי תת חנינה מזון ומחיה לנפשות ביתו אביונים נקיים טפלי דתלו ביה, בכדי שיוכרח להיות נע ונד בארץ נודד ללחם אי'...לעשות לו נדבות הגונות ביד מלאה ורחבה, למלאות מחסוריו הרבים והעצומים...” ([7])
לאחר מכן היה לסוחר גדול ובעל קשרים בערי המלוכה ישנם עדויות שונות על כך שרבי משה היה מקורב לצאר אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה, ועקב כך שימש כמרגל אצל האויב נפוליאון בונפרטה למען הצאר.[8] במכתב שכתב רבי משה בשנת תר"צ הוא מתאר שנפוליון שלח עמו מכתבים לחייליו שהיו מעורבים בחזית ובדרך הראה אותם לצאר הרוסי.[9] כמו כן לפי מסורת מסויימת הוא התקרב לנפוליון והסתובב עמו בתחפושת ברחובות וילנא.[10]
בהמשך לעדויות אלו ישנה אגרת מפורסמת שבה עונה לו רבו האדמו"ר הזקן למה חשוב שהצאר ינצח: "הראוני ביום א' דראש השנה שאם ינצח [נפוליון בונפורטה] ב"פ יורם קרן ישראל וירבה העושר בישראל, אבל יתפרדו ויתנתקו לבן של ישראל מאביהם שבשמים. ובאם שינצח א' [אלכסנדר] יושפל קרן ישראל וירבה העוני בישראל, אבל יתענג ויתקשרו יתחברו לבן של ישראל לאביהם שבשמים"[11][10] אולם יש המעררים על אמינותה.[12]
בסוף ימיו עלה לארץ ישראל והתגורר בחברון. קיימות עדויות סותרות לזמן העלייה ברישומים שונים כתוב כי זמן העליה היתה בתקע"ח ואילו ממכתב שכתב עולה כי כבר בשנת תקע"ו עלה ארצה.
צאצאים
- בנו רבי אריה - מגדולי חסידי חב"ד בוילנה נפטר בצעירותו בשנת תקצ"ו, מונדשיין משער כי היה זה לאחר ששודדים התעללו בו.[1]
- בנו צבי הירש - עלה עם אביו לארץ הקודש
- בנו רבי מרדכי - עלה עם אביו לארץ הקודש
- לטענת החוקר קלויזנר היה לו בן בשם אליעזר עבד בשירות המשטרה, אולם מונדשיין ערער על אמינות המידע.[1]
לקריאה נוספת
- חיים מאיר היילמן, בית רבי עמוד עג.
- הרב דובער לוין, תולדות חב"ד בארץ הקודש, פרק יג - רבי משה מייזליש.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 הרב יהושע מונדשיין, המאסר הראשון עמוד 44 הערה 66.
- ^ 'ציון' גליון ד ירושלים תרצ"ט עמוד 42 (הובא ב"תולדות חב"ד בפולין ליטא ולטביא" עמוד ד הערה 30.
- ^ אגרות קודש אדמור הזקן מכתב צה.
- ^ 4.0 4.1 כרם חב"ד חלק ד (א) עמוד 37.
- ^ כרם חב"ד חלק ד עמוד 66.
- ^ ראה בתאריך זה אהל רח"ל עמוד 185 (ובכרם חב"ד ד עמוד 37 בהערה).
- ^ אגרות קודש אדמור הזקן עמוד קיג (מהדורת תש"מ)
- ^ ראה לדוגמה: רבי יוסף יצחק שניארוסון, אגרות קודש - ריי"צ - חלק ג עמוד שיג ואילך.
- ^ ציון ירושלים תר"צ עמוד 43.
- ^ 10.0 10.1 אגרות קודש אדמו"ר הזקןעמוד תנד-ה (ראה הערות שלום דובער לוין הוצאת תשע"ב עמוד שצו).
- ^ אגרות קודש אדמו"ר הזקן הוצאת תש"מ עמוד ק"נ.
- ^ הרב יהושע מונדשיין, "המסע האחרון" עמוד 46-52.