הרב כתריאל פישל טכורש
הרב כתריאל פישל טְכורְֹש (בפולנית: Kazryel Fiszel Tchorz, נכתב גם: טכוזש; י"א בתשרי ה'תרנ"ז, 18 בספטמבר 1896 - כ"ח באלול ה'תשל"ט, 20 בספטמבר 1979) היה ממייסדי חבר הרבנים שעל ידי הפועל המזרחי ותקופה מסוימת עמד בראשו.
ביוגרפיה
נולד בניישאווה (אנ') שבפולין לאלכסנדר-סנדר גדליה טכורש שהיה למדן בתורה, חסיד וציוני.[1] בנעוריו עבר לסלופצא ואחר כך לולוצלאווק, בה למד בישיבתו של הרב יהודה לייב קובלסקי ובגיל 17 הוסמך בה לרבנות. מגיל צעיר היה פעיל במזרחי[2].
היה בין מייסדי חדר של המזרחי בולוצלאווק בשנת תרע"ח (1918), ואף ניהל את החדר. חדר זה התייחד בתוכנית לימודים תורנית מוגברת שכלל שעות לימוד רבות יותר מאשר בתי ספר אחרים של המזרחי, ומשקל גדול יותר למקצועות הקודש. הרב טכורש אף הציע את התוכנית בפני חברי המזרחי כדגם לאימוץ בבתי ספר אחרים[3].
היה בין מייסדי צעירי מזרחי בפולין[4] ובשנת 1921 נבחר לוועד המרכזי הזמני של הארגון[5]. היה נוסע ברחבי פולין במטרה לעשות נפשות למזרחי. הוא הוזמן לכהן כרב בטומשוב לובלסק אבל סירב לתפקיד מכיוון שהתכוון לעלות לארץ ישראל.
בשנת 1933 עלה לארץ ישראל ונתמנה לרב שכונת שפירא[6] ולאחראי על הכשרות מטעם רבנות תל אביב. בנוסף היה יו"ר ועד שכונת שפירא וחבר בוועד של השכונות העבריות ביפו[7]. בתקופה זאת התמודד הוועד עם בעיות הביטחון של השכונות העבריות בשטח יפו ועם הבעיות המוניציפליות של שכונות יהודיות בעירייה ערבית[8]. כרב השכונה נאבק נגד הכנסת בשר מהשחיטה נבדלת לשכונה, מאבק שהביא אף למעצרו[9].
טכורש היה גם פעיל בתנועת הפועל המזרחי. בוועידה השביעית, בשנת 1935, היה מראשי סיעת אל המקור הימנית. בשנים 1937-1939 נמנה עם הוועד הראשי המצומצם של המזרחי[10]. לקראת הוועידה השמינית נמנה עם הסיעה המרכזית והיה חבר נשיאות הוועידה[11]. הוא היה מנהל המרכז לתרבות ואחר כך כראש המחלקה לענייני דת וכראש חבר הרבנים של הפועל המזרחי, אותו הקים בקיץ 1948, אב תש"ח. בתפקידו זה היה עורך רבעון "שבילין".
משנת 1934 היה חבר במועצה המורחבת של הרבנות הראשית לישראל ובשנת 1965 נבחר לכהן במועצת הרבנות הראשית. פרסם מאמרים רבים בקובצי "התורה והמדינה" ובמות נוספות, והיה ממעצבי דרכה של הציונות הדתית בשאלות ציבוריות שעמדו על הפרק עם קום המדינה.
הרב טכורש היה ציר לקונגרסים הציוניים הי"ח-כ"ב והכ"ד וסגן חבר בוועד הפועל הציוני. כשבנו הוגלה לאריתריאה עקב היותו חבר האצ"ל, הוא שימש כראש ארגון הורי העצירים.
הרב טכורש היה ממחדשי הרעיון של ירחי כלה.
בשנת 1976 זכה בתואר יקיר העיר תל אביב-יפו[12]. בשנת 1967 קיבל פרס הרב קוק לספרות תורנית.
על שמו רחובות בבני ברק ובשכונת בית הכרם בירושלים.
מספריו
- הדרת אפרים - הדרנים למסכתות הש"ס, שני כרכים, בהוצאת הוועד להוצאת ספרי הרב כ"פ טכורש שליט"א בסיוע מוסד הרב קוק, ירושלים, תש"ל-תשל"ד
- כתר אפרים - בירורי הלכה, שאלות ותשובות, תל אביב תשכ"ז
- פניני אפרים - חלק א' על פרשיות השבוע, ירושלים תשל"ז; חלק ב' על שבתות ומועדים, שם תשל"ח
- ספר הזיכרון ולוצלבק והסביבה, תל אביב תשכ"ז (בעריכתו)
- משנת רמ"א עמיאל בהלכה ובאגדה, אגוד סופרים דתיים, תש"ג
לקריאה נוספת
- תורה ועבודה בחזון ובמעש, הוועד הפועל של הסתדרות הפועל המזרחי בארץ ישראל, תשמ"ה, עמוד 367
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "הרב כתריאל פישל טכורש", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 2028
- מרן הראי"ה והגאון ר' כתריאל פישל טְכוּרְֹש זצ"ל, שבת הראי"ה, גיליון 107
- יעקב רמון, החיים הצבורים בשכונת שפירא, הבוקר, 19 בינואר 1938
הערות שוליים
- ^ דוד תדהר (עורך), "הרב אלכסנדר סנדר גדליהו טכורש", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1577
- ^ ממשרד הצעירים, המזרחי, 6 במאי 1920
- ^ דב אברון, חינוך במאבקו, ספריית אלינר, תשמ"ח, עמודים 140-145
- ^ במחנה צעירי המזרחי, המזרחי, 20 בינואר 1921; המשך
- ^ הרב קלמן אליעזר פרנקל, צעירי מזרחי בפולין, בתוך ספר הציונות הדתית, כרך ב', עמוד 261
- ^ גורל השכונה, דואר היום, 16 ביוני 1936
- ^ הנהלה חדשה בועד השכונות, דבר, 28 ביוני 1943
- ^ השכונות העיבריות של יפו דורשות טיפול ושירותים ראויים, דבר, 13 ביולי 1945
אנקת השכונות של יפו, דבר, 6 באוקטובר 1936
גורל שכונה, דואר היום, 16 ביוני 1936
פצצה בשכונת גבעת משה, הצופה, 31 ביולי 1938 - ^ פירצת השחיטה הנבדלת בשכונות פלורנטין ושפירא, הצופה, 2 במאי 1940
בפלילים בגלל הפצת כרוזים, הצופה, 7 ביולי 1940 - ^ הרכב המוסדות העליונים של המזרחי, הצופה, 23 באוגוסט 1937
המוסדות המנהלים של המזרחי, הצופה, 25 באוגוסט 1939 - ^ החל הוויכוח הכללי בועידת הפועל המזרחי, הצופה, 3 בפברואר 1942
- ^ יקירי העיר תל אביב יפו
