רבי יצחק אוירבך
הרב יצחק אוירבך (י"ב באב תרל"ז, יולי 1877 - כ"ח באדר א' תשי"א, 5 באפריל 1951) היה מרבני ישיבת עץ חיים ורב ומו"ץ שכונת רוחמה בירושלים.
קורותיו
נולד בירושלים, בנו של הרב מנחם נתן נטע אוירבך[1] ונינו של הרב מאיר אוירבך מבנו הרב שלמה אוירבך אב"ד לונטשיץ. אמו, צירל יכט, הייתה בתו של קרוב משפחתו, הרב יהושע פלק אוירבך, אב"ד קלצ'בה שבפולין. למד בישיבת עץ חיים והיה מתלמידי הרב אליעזר דן רלב"ג והרב משה נחמיה כהניו.
בשנת תרנ"ד (1894) נישא לסימה, בת הרב חיים יעקב נפתלי זילברברג. בין השנים תר"פ – תר"צ היה ראש ישיבה בישיבת עץ חיים. לאחר פטירת אביו, בשנת תר"צ (1930), התמנה תחתיו כרב ומורה צדק של שכונת רוחמה.
עסק בהדפסת ספרי אביו "זכות אבות" ו"ענף אבות" על פרקי אבות, ו"אורח נאמן"[2] על שולחן ערוך אורח חיים, שאותו אף הגיה.
נפטר בשנת תשי"א, ונקבר בבית הקברות סנהדריה.
בנו הרב אברהם בנימין אוירבך כיהן כרב בברוקלין. אחותו שפרה הייתה אשת אברהם ברנט, בנו של זרח ברנט, ואחותו הנדל הייתה אשת מרדכי זוננפלד, בנו של הרב יוסף חיים זוננפלד.
ספרו
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "הרב יצחק אויערבאך", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3269
הערות שוליים
- ^ רב בירושלים. נפטר ה' באלול תר"ץ
- ^ חלקים נוספים: אורח נאמן חלק ב', אורח נאמן חלק ג' ואורח נאמן חלק ד'
