רבי חיים דוידזון
הרב חיים דוידזון (בכתיב היידי שהיה נהוג בזמנו: דויד זהאן; ה'תק"כ, 1760, פינצ'וב – י"ז באדר ה'תרי"ד, 1854, ורשה) היה רבה הראשי השני של ורשה.
תולדות חייו
נולד בשנת ה'תק"כ בפינטשוב לאביו ר' דוד טעביל, ממנו התייתם בגיל צעיר. בצעירותו נודע כ"עילוי" ושקדן. בגיל 13 נשא את רחל, בתו של הגביר ר' נפתלי צבי צנצמינר, ועבר לגור בביתו בוורשה. חותנו התנה עמו בעת השידוך כי ימשיך ללמוד תורה ולא יצטרף למסחרו, ואכן גם בורשה המשיך ר' חיים את לימודו. את השכלתו התורנית רכש בליסא אצל הרב יעקב לורברבוים או הרב דוד טביל מליסא[1].
בעסקי ציבור בורשה
לאחר פטירת חותנו בשנת ה'תקע"א, החל להיכנס לעסקי המשפחה, לצד גיסו (בנו של ר' צנצמינר) ר' ישראל הירשנזון, אך כציווי חמיו המשיך לקבוע עתים משמעותיות לתורה, לצד הרב שלמה איגר (חתנו של הרב הירשנזון). בתקופה זו החלו יהודים לאמץ לעצמם שמות משפחה, ובשנת ה'תקע"ז אימץ את השם "דוידזון" (אותו נהג לכתוב "דויד זהאן") שפירושו "בן דוד", לזכר אביו. הוא נחשב אז לעסקן הבכיר ביותר בקהילה היהודית בורשה, והוא היה למתווך בין הממשלה לבין היהודים. הוא חתם על כרוזים יחד עם "שבעת טובי העיר", תחת רב העיר שלמה זלמן ליפשיץ בעל "חמדת שלמה", ולמשך כשנתיים כיהן בתפקיד "משגיח" בוועד הקהילה היהודית[2]. בשל היותו תלמיד חכם ועסקן, נהג הרב ליפשיץ להתייעץ עמו בענייני ציבור. עם פרוץ המרד הפולני נגד האימפריה הרוסית בנובמבר 1830, היה ר' חיים בין התומכים בו, ואף גייס כספים למען המורדים ותמך בגיוס צעירים יהודים למרד, אך פנה להנהגת המורדים בדרישה כי יתנו ליהודים להשתתף במרד אף בלי שיגלחו את זקנם ופאותיהם[3].
תמך בהקמתו של בית המדרש לרבנים בוורשה שנת ה'תקפ"ו, על אף שנטה לתנועת ההשכלה ושילב לימודי חול ופולנית, משום שסמך על מייסדו, אברהם יעקב שטרן, ועל תקנון המוסד, שהמוסד יתנהל ברוח מסורתית, בניגוד לדעת רב העיר שלמה זלמן ליפשיץ והרב יצחק מאיר אלתר מגור, שהיה מנהיג החסידים בעיר. אולם, כעבור שנים מעטות משך את תמיכתו בבית המדרש משראה כי הוא אינו מתנהל באורח דתי-מסורתי, והצטרף למתנגדים אליו. לצד זאת, ייסד תלמודי תורה עבור ילדי העניים ופעל פעולות רבות מול השלטונות הפולניים ומול ההיהודים לביצור החינוך היהודי המסורתי בורשה. כמו כן, גייס כספים למען היישוב היהודי בארץ ישראל, ובפרט לכולל ורשה, ולאחר רעידת האדמה בצפת בשנת ה'תקצ"ז גייס סכומי עתק, אותם העביר לצפת באופן לא חוקי על ידי משה מונטיפיורי.
רב ואב"ד בורשה
בניסן ה'תקצ"ט נפטר רבה של ורשה שלמה זלמן ליפשיץ. עסקני הקהילה התכנסו על מנת לבחור מועמד מתאים למלא את מקומו. הרב דוידזון הציע את מועמדותו של הרב דוד לוריא והחסידים הציעו את הרב יצחק מאיר אלתר, אך רוב הקולות בקרב חברי ועד יהודי העיר בחרו ברב חיים למלא את מקומו, על אף גילו המופלג (כ-80 שנה) ועל אף שלא כיהן במשרת רבנות לפני כן. הוא סירב בתחילה, אך לאחר הפצרות רבות, התרצה וקיבל את המינוי בשנת ה'ת"ר. הוא עבר להתגורר בבית המיועד לרב, וייסד בו בית מדרש. מכתבים רבים שכתב בתקופה הזו לראשי הקהל ולשלטונות הפולניים נשמרו, ומהם נלמדים פרטים רבים על הנהגתו ועל הקהילה היהודית בורשה ובפולין. בין השאר, ביקש מהשלטונות שלא לאשר נישואי כהן עם גרושה. בידיו היו סמכויות מינוי מורי צדק, דיינים, מלמדים ומגידים בכל רובעי העיר.
שנים אחדות לאחר מינויו, החלה ממשלת הצאר לעודד יהודים לעסוק בחקלאות, ולשם כך חתמו מספר רבנים ואדמו"רים, ובראשם הרב דוידזון, על כרוז הקורא ליהודים לרכוש קרקע חקלאית ולעבדה. בכרוז, הראו כי חכמי התלמוד עודדו אף הם עבודת קרקע גם שלא בארץ ישראל.
במהלך כהונתו פנו אליו בשאלות הלכתיות מרחבי פולין, אך לפני פטירתו שרף את ל תשובותיו וחידושי התורה שכתב כדי למנוע את הוצאתן לאור. עמד בקשרי התכתבות עם גדולי פולין בדורו, בהם הרב אליהו רגולר מקאליש[4], הרב דב בעריש אשכנזי מלובלין[5] ועוד.
נפטר בי"ז באדר ה'תרי"ד, בגיל 94. נקבר בבית הקברות היהודי בוורשה, ליד קברו של קודמו בעל "חמדת שלמה". החליפו בתפקיד רבה של ורשה דב בר מייזלש.
בנו הבכור, הרב אברהם אבלי דוידזון, כיהן כרבה של ביאלה. נפטר בגיל צעיר. יתר בניו היו סוחרים ועסקני ציבור לצד היותם למדנים, בהם נודע במיוחד בנו נפתלי, שהיה חתנו של ר' לייבוש חלפן, אבי משפחת הבנקאים לסר-לוי, ושימש כמוהל, תוקע בשופר וקורא בתורה בורשה.
לקריאה נוספת
- עזריאל נתן פרנק וישראל חיים זגורודסקי, די פאמיליע דאווידזאהן מיט בילדער און פאקסימיליען, ורשה 1924 (ביידיש).
- בנימין דוד רבינוביץ', "רוח חיים: הספד על הגאון מוהר"ר חיים דודזהאן זצ"ל הרב דפה", ורשה ה'תרי"ד.
- אברהם יצחק ברומברג, "מגדולי התורה והחסידות כרך טו: ראשוני הרבנים בורשה", הוצאת המכון לחסידות, ירושלים ה'תשי"ט, עמ' פ-קכז.
- יצחק גרינבוים (עורך), אנציקלודפיה של גלויות, כרך א: ורשה, תל אביב ה'תשיג", עמ' 297 - 298.
- ישראל אברהם גרינבוים, חכמי פולין, ירושלים ה'תשס"ט, עמ' קלב- קלה.
קישורים חיצוניים
- אבישי אלבוים, על הגביר צבי הירש צענצמינער ומשפחתו, בלוג "עם הספר".
הערות שוליים
- ^ ברומברג (עמ' פא) ועוד כתבו שלמד אצל ר' יעקב לורברבוים, אך אין זה מסתבר כי הרב לורברבוים צעיר ממנו בכעשר שנים. לעומתם, גרינבוים (עמ' קלב) ועוד כתבו שלמד אצל ר' דוד טביל. כך גם מסתבר מהספדו של הרב"ד רבינוביץ' (רוח חיים עמ' ז): "רבו הגאון דק"ק ליסא זצ"ל, ומדי דברו בוועד ת"ח שהיו שם בזמן ההוא פחד ורחב לבבו ואור פניו ענה כי כולו אומר כבוד, והיה מפליא כל החבורתא קדישתא (אשר הגאון הגדול ר"ע איגר זצ"ל היה חד מבני החבורה)", ורבי עקיבא איגר חי בליסא בתקופת כהונתו של ר' דוד טבל והיה בחברתו.
- ^ ברומברג, פז; "היהודים בורשה" ח"א עמ' 373
- ^ היהודים בורשה ח"א, עמ' 312
- ^ שו"ת יד אליהו השמטות
- ^ נודע בשערים אה"ע מו
| הקודם: רבי שלמה זלמן ליפשיץ |
הרב הראשי לוורשה | הבא: הרב דב בער מייזלס |
