רבי זכריה אלצ'אהרי
רבי זכריה אלצ'אהרי (נולד בתימן בשנת 1519 בקירוב) נקרא גם יחיא בן סעיד, היה מגדולי חכמי תימן, מחבר השיר קריה יפהפיה, הספר צידה לדרך, ועוד.
על אף היותו תושב כוכבאן, מצפון-מערב לעיר הבירה צנעא, הייתה השפעתו גם על צנעא.
כשהיה בן 20 עזב את עיר אבותיו ואת ארץ מולדתו ויצא לתור בעולם. מתימן פנה מזרחית להודו, פרס, עיראק וטורקיה. משם המשיך אל גולת הכותרת של המסע - ארץ ישראל. בארץ התעכב במיוחד בערים צפת וטבריה. בצפת הוא התרשם מסדרי הישיבה שבראשה עמד רבי יוסף קארו, בעל ה"שולחן ערוך", ומהנהגותיו. מארץ ישראל הוא הדרים למצרים. במהלך מסעותיו פגש דמויות חשובות נוספות בעולם היהדות, כגון הרב סעדיה בן יוסף, הרב משה קורדובירו והרב משה מטראני.
בצפת של אותם ימים היו גם חכמים רבים שעסקו בתורת הקבלה. רבי זכריה למד את תורת הנסתר מהאר"י ומתלמידיו. לאחר שהתבשם מתורת ארץ ישראל בנגלה ובנסתר, הוא חזר לתימן והיה ממנהיגי הקהילה של העיר הראשית צנעא.
בשנים 1568–1573 התנהלה מלחמה בין התימנים לבין הטורקים, שבמהלכה הדפו התימנים את הטורקים מארצם. בתום המלחמה, תפסו התימנים את מנהיגיה היהודיים של העיר צנעא והשליכו אותם לבית הסוהר, באשמת סיוע לטורקים. שבע שנים ישבו המנהיגים בבית הסוהר ועמם רבי זכריה. הוא ישב פעם נוספת בבית הסוהר מסיבות שאינן ברורות.
את השנים בכלא ניצל הרב זכריה כדי להעלות על הכתב את מה ששמע וראה במסעותיו. דברים אלו סיפר בלשון המקאמה (שירה סיפורית מחורזת). במאקמות שכתב הוא כלל סיפורי עמים, משלי חיות, חידות לשוניות ותיאורי מסעות. בצד הדברים המשעשעים, כתב רבי זכריה גם דברי תוכחה, הגות ופילוסופיה.
בספר המסעות שני גיבורים:
- אבנר בן חלק שדמותו מעוצבת כדמותו של הסופר, כלומר משורר מוכשר שזכה לשם ולתהילה כאומן המליצה והשירה. משורר זה בקי בכל רזי השפה העברית והערבית. הוא חכם בעל ידע רב בכל תחומי המדע והחכמה. נוסף לכך, הוא הרפתקן שאינו יודע מנוח, ובעל עורמה שמסייעת לו להיחלץ מכל צרה.
- נושא כליו של אבנר - מרדכי הצידני.
להבנת רוב החוקרים חלק מהעלילות שחוו שני הגיבורים בספר המוסר הן תיאורים אוטוביוגרפיים. לספר המסעות נתן את השם ספר המוסר, ובהקדמה לספר הוא כתב:
"ספר המוסר, כל הקורא בו ילמד מוסר,
ואם הוא מבין בעזרת ה' לא יחסר,
ואם אין לו בינה - ה' מעליו סר,
ולכן צריך להתפלל ולהתחנן לה' יתברך שיתן לו בינה לדעת מוסר."
ספר המוסר שחיבר רבי זכריה הוא מהיצירות השיריות האחרונות שנכתבו בשפה העברית עד לעת החדשה, וניכר מתוכנו שהמחבר ינק משירת ספרד והתבשם מטעמיה של שירת צפת.
את מסעו בירושלים הוא מתאר כך:
"ואלך בחוצות העיר, וליבי בקרבי הבעיר, על עיר אבותי וחורבותיה, ותוקף שממותיה, והייתי מתהלך בהר הבית, ואסב שבתי תחת עצי זית..."[1]
נוסף לספר המוסר, חיבר רבי זכריה ספר הלכות בנושא שחיטה ודיני טרפות, פירוש קבלי לתורה בשם צידה לדרך וכן שירים שונים אשר מודפסים בדיואן, כשהמפורסם בהם הוא "קריה יפהפייה" שנכתב בהשראת השיר "יפה נוף משוש תבל" של ר' יהודה הלוי.
הוא נפטר בהיותו כבן שבעים שנה.
לקריאה נוספת
- עדינה טננבאום, "ספר המוסר לר"ז אל̇̇צאהרי: טכניקות ספרותיות ותוכן", תימא יג, תשע"ה, עמ' 33–41
קישורים חיצוניים
- יהודה עמיר, ר' זכריה אלצאהרי בשבח ר' יוסף בן ישראל - לקשר בין שני גדולי השירה העברית בתימן במאות הט"ז-הי"ז, פעמים 59, אביב תשנ"ד, עמ' 84-79
- מסעות ארץ ישראל של עולים יהודים מימי הביניים ועד ראשית ימי שיבת ציון עמ' 196–221
- ^ ספר המוסר המחברת השתים עשרה, מובא ביערי, מסעות עמ' 207