רבינו חושיאל
רבי חושיאל בן אלחנן (בתקופת השנים ד'ת"ש - ד'ת"ת) מגדולי חכמי הש"ס בדורו (הדור של רב שרירא גאון), אביו של רבנו חננאל וראש ישיבת קירואן. היה רבּם של בנו, רבנו חננאל, ושל רבנו נסים.
על פי המסורת היה רבי חושיאל אחד מארבעת השבויים וכך הגיע לקירואן שבתוניסיה. מקום מוצאו נתון במחלוקת, והאפשרויות הן איטליה, בבל וספרד.
בני קירואן הכירו בגדולתו של רבי חושיאל, אפשרו לו להקים בה את ישיבתו, ולהפוך את קירואן למרכז תורה של צפון אפריקה לדורות. רבי חושיאל פיתח בישיבתו שיטת לימוד חדשה לתורה שבעל-פה, וקבע את התלמוד הירושלמי ומדרשי ההלכה כמקור לקביעת הלכה, לעיתים אף בניגוד גמור לאמור בתלמוד הבבלי. שיטתו זאת מקבלת ביטוי בפירושו של בנו רבנו חננאל, לתלמוד הבבלי, בו הוא מרבה לצטט את התלמוד הירושלמי.
תורתו של רבי חושיאל לא נשארה בכתב ואנו יודעים עליה מתוך מובאות מעטות וקצרות בדברי החכמים ובעיקר בכתבי רבנו נסים. אצל רבנו נסים נמצאים גם דברי הערכה כגון: ”וזה המעשה בקבלה הוא אצלי מרבי אדוננו הרב הקדוש רבנו חושיאל ראש בי רבנן ז"ל ולתחיה, וגם מצאתי אותו בתשובות הגאונים כמו כן[1]”. עם היוודע דבר פטירתו של רבי חושיאל, שלח שמואל הנגיד מכתב תנחומים והספד לבנו חננאל[2].
הערות שוליים
- ^ ראה בפירוש רב נסים גאון לתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ח' עמוד ב'
- ^ הודפס באוצר טוב תרל"ח, עמוד 64
.png){kind=small}
