רבאט אל-בציר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"בשם אללה הרחמן והרחום. זה אשר הקדיש האמיר עלא א-דין אידע'דה אלרכני, הקדיש כל אשר בפנים השער הזה, הכפות והחצר, לעניים הבאים לביקור בירושלים האצילה, והקדישה לנצח בשנת שש וששים ושש מאות". הכתובת על שער רבאט אל-בציר[1]

רבאט אל-בציר (אכסניית הסגי-נהור; בשמה המלא: רבאט עלאא' א-דין אל-בציר) הוא מבנה גדול ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. המבנה הוקם בידי עלאא' א-דין אידע'די, שכונה גם 'אל-בציר' (סגי-נהור, רואה היטב) בשל היותו עיוור, וכונה על שמו. עלאא' א-דין קבור במקום.

המבנה ממוקם ממערב להר הבית, בסמוך לשער המשגיח, בקצה הצפוני של רחוב עלאא' א-דין (מס. 17). עלאא' א-דין, שהיה "המשגיח על ההקדשים" בראשית התקופה הממלוכית (בין השנים 1260 ל-1284), הקים את המבנה כאכסניה לעולי רגל מוסלמים ב-1267, וההכנסות מהשכרת החדרים בו נועדו לשמש לכלכלת הסופים בירושלים. בשלב כלשהו הפכה האכסניה למקום משכנם של הסופים עצמם.

בתקופה העות'מאנית הפך המקום לבית כלא, ונקרא מאז גם: רבאט אל-חבס (אכסניית החבושים, האסורים). שערי וסורגי הברזל נשארו בחלק מהחדרים במבנה גם במאה ה-21.

מאז תקופת המנדט שוכנו במבנה תושבים מן המיעוט האפריקני-מוסלמי בירושלים, ולפי מדריך ישראל החדש מתגוררים בני מיעוט זה במקום עד היום.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רבאט אל-בציר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ לפי תרגומו של זאב וילנאי, ירושלים, ב, עמ' 124–125.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0