קשב חזותי
קשב חזותי הוא חלק ממנגנון הקשב המתייחס למידע המתקבל ממערכת הראייה.
הקשב החזותי הוא אחד התפקודים האופייניים של קליפת המוח הקדם-מצחית[1].
תפקיד
קולטני החישה קולטים באופן מתמיד את אנרגיות הגירוי התואמות שלהם[2]. המידע החזותי מתקבל מקולטנים ספציפיים ברשתית המתפקדים כתאים קולטי אור ומסוגלים לתקשר עם מערכת העצבים. הזיכרון החושי הוא השלב הראשון בתהליך הקידוד של המידע שנקלט. הוא מאחסן למשך זמן קצר מאוד את כל המידע שמתקבל מהחושים. זיכרון איקוני הוא רכיב של הזיכרון החושי אשר מתייחס למידע החזותי. באופן זה האדם מסוגל לקלוט מידע חזותי רב, אך עם זאת, היכולת שלו לעבד את כמויות המידע העצומות שהוא מקבל מהסביבה היא מוגבלת. מגבלה זאת נוצרת בעקבות צוואר הבקבוק של החשיבה האנושית[2] והיא עלולה להוביל למצב של היצף מידע.
בהקשר זה הקשב הוא היבט חשוב של תהליך עיבוד המידע החושי[3] הקשב החזותי מאפשר את היכולת לסנן גירויים חזותיים רלוונטיים, משמעותיים, לסנן את המידע החשוב ולזנוח את המידע הלא רלוונטי עבורנו. כאשר ישנם גירויים ויזואליים רבים, על המוח להפריד בין עיקר לטפל, ובנקודה זו הקשב החזותי נכנס לתמונה.
הקשב החזותי מעורב בתהליכים של תפיסה מרחבית.
המבט הקשבי
האופן שבו הקשב מופנה או מכוון לגירוי בשדה הראייה מכונה המבט הקשבי (Attentional gaze)[2]. כאשר גירוי נמצא בתוך או ליד האזור שאליו מופנה המבט הקשבי (Locus), הוא מעובד יותר טוב על ידי המערכת הקוגניטיבית בהשוואה לגירוים האחרים[2].
המבט הקשבי יכול לשנות את האזור שבו הוא מתמקד. התזוזות של המבט הקשבי אומנם דומות לתנועות עיניים, אך אין ביניהם התאמה מלאה. אחד ההבדלים ביניהם בא לידי ביטוי בכל שהקשב החזותי יכול להתמקד בכל מקום בשדה הראייה, ללא תלות באזור שבו העיניים מתמקדות. לא רק זאת, אלא שהמבט הקשבי יכול לזוז מהר יותר מהעיניים והראש[2].
למעשה, תנועות העיניים יכולות לספק תמונה חלקית על ניידותו הרבה של הקשב. הן נוטות לנוע מדבר לדבר וכמעט מן הנמנע להחזיקן זמן ממושך נעוצות בעצם פשוט ובלתי משתנה. אך אפילו בשעה שהעיניים נעוצות בעצם אחד, עשוי הקשב להתחלף ולעבור מחלק אחד של העצם אל משנהו, או מצבעו לצורתו, או לעבור לגמרי מן העצם אל איזו מחשבה מעניינת[4].
הקשר של המבט הקשבי לתנועות העיניים דומה לקשר המתקיים לצורך תיאום עין-יד. על פי רוב קיים תיאום בין המבט הקשבי למבט של העיניים, כך ששיניהם יתמקדו באותו הגירוי. כמו שלצורך הרמת חפץ מסוים העין והיד ינועו לעבר אותו המקום. עם זאת, קשרים אלו לא מחייבים תיאום מתמיד עבור כל מצב שהוא. לדוגמה, העין יכולה להסתכל על חפץ מסוים בלי שהיד תזוז אליו, זאת בעוד שהיד יכולה לזוז אל אותו החפץ גם כאשר העין עצומה. כך גם המבט הקשבי לא תמיד מסונכרן עם המבט של העיניים[2]. כתוצאה מכך האדם יכול להסתכל לכיוון אחד ובאותו הזמן לשים לב לגירוי שמופיע במקום אחר בשדה הראייה שלו. לדוגמה, תלמיד יכול לשים לב לציפור שעפה ליד חלון הכיתה בעודו מסתכל לעבר המורה.
היבט נוסף של המבט הקשבי הוא היכולת שלו להתייחס לפרטים או לתמונה הכוללת, אך לא לשניהם יחדיו[2]. ההתייחסות לתמונה הגדולה מכונה "תפיסה גלובלית" או "גשטלט". להבדיל, הביטוי "מרוב עצים לא רואים את היער" מתאר את הנטייה להתייחס לפרטים ללא ראיה של המכלול הגדול יותר שהם יוצרים. דוגמה לכך ניתן לראות באופן שבו נתפסים מטבעות שבהם נעשה שימוש בחיי היום יום. סביר להניח שאדם בוגר החי בישראל לא יתקשה לזהות מטבע של שקל ולהבדיל בינו לבין מטבע של 10 אגורות. עם זאת, במידה ויתבקש לצייר את המטבע בקווים כללים סביר להניח שלא יצליח למקם את כל הפרטים באופן מדויק. זאת משום שלצורך השימוש במטבעות יש צורך בעיקר בהתרשמות כללית ולא בהבחנה עדינה בין הפרטים המופיעים עליהם[2].
הפעלת קשב חזותי
בפסיכולוגיה קוגניטיבית, ישנן לפחות שתי דרכים לתאר את המושג "קשב חזותי" וכיצד הוא פועל. דרכים אלו הן כביכול מטפורות שנועדו לתאר תהליכים פנימיים וליצור היפותזות שאפשר להפריכן בעזרת ניסויים או התבוננות. באופן כללי, דרך הפעולה של הקשב החזותי מתבצעת בשני שלבים; תחילה, תשומת הלב מתחלקת באופן שווה על פני הסצנה החזותית החיצונית ובו זמנית המידע מעובד, ולאחר מכן תשומת הלב מתמקדת לנקודה/אזור ספציפיים ועיבוד המידע מתבצע באופן סדרתי.
דרך ראשונה לתאר את הקשב החזותי בכתב היא בדרך הנקראת "spotlight model" (מודל הפנס) - בו העצמים שתשומת הלב מופנית אליהם, ה"פוקוס" למעשה, מתקבלים באיכות וברזולוציה גבוהה, בעוד שעצמים שמסביב למרכז, אלה שמחוץ לפוקוס, מתקבלים ברזולוציה נמוכה ואיכות מטושטשת, עד לשולי התמונה המוצגת לעין, שם הם נקטעים ונפסקים.
דרך שנייה לתאר את הדרך בה פועל הקשב החזותי נקראת "zoom-lens model", אשר התפתחה ב-1983. דרך זו כוללת בתוכה אותן הפעולות שמתרחשות ב"מודל הפנס", אך בניגוד לו מסוגלת לשנות את גודלה. כמו במצלמות, כאשר הפוקוס גדל, היעילות שלו יורדת ולהפך. עקב התמקדות הפוקוס באזורים גדולים יותר, כך העצמים בפוקוס עצמו ייראו באיכות פחות טובה.
הפניית הקשב החזותי לגירויים מסוימים
חוקרי קשב מתארים שתי דרכים בהן התודעה שלנו בוחרת חפצים המונחים מולנו במרחב - עיבוד מלמטה-למעלה ומלמעלה-למטה
- עיבוד מלמטה-למעלה Bottom-Up - דרך בה אנחנו מזהים גירויים בולטים אשר "קופצים" לנו מול העיניים.
- עיבוד מלמעלה-למטה Top-down - דרך בה התודעה שלנו מפנה את תשומת ליבנו לאזורים במרחב אותם הדגשנו בעבר, כמו למשל בחיפוש המפתחות של הבית, אותם חלקינו מניחים במקום מסוים בסלון, כאשר נחפש אותם, ראשית נחפש אותם באותו המקום הספציפי שהם בדרך כלל נמצאים, ובמידה והם לא שם, נפנה לאזורים חלופיים. פעולה זו נעשית על ידי הזיכרון שלנו.
פגיעה בקשב החזותי
פגיעה בקשב החזותי היא אחד המאפיינים של הפרעת קשב[1].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Ranganath, A., & Jacob, S. N. (2016). Doping the mind: dopaminergic modulation of prefrontal cortical cognition. The Neuroscientist, 22(6), 593-603.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 Coren, S., Ward, L. M., & Enns, J. T. (1999). Sensation and Perception. 5th. New York: Harcourt Brace College Publishers.
- ^ Mark R. Rosenzweig, Arnold L. Leiman, S. Marc Breedlove (1999). Biological psychology: an introduction to behavioral, cognitive, and clinical neuroscience. 2nd ed. Sunderland, Massachusetts: Sinauer Associates.
- ^ רוברט ס. וודוורת (1965). פסיכולוגיה. תל אביב: מסדה.
31853284קשב חזותי