כרכואן
 | |
| מראה כללי באתר | |
| מדינה |
 תוניסיה |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1985, לפי קריטריונים 3 | |
קרקואן (בצרפתית: Kerkouane, בערבית: كركوان) הייתה עיר פונית מדרום לכף בון, בקצה המערבי של חצי האי שריק בתוניסיה של ימינו. לחשיפת העיר ב-1952 נודעה חשיבות רבה בשל כך שהעיר הפונית השתמרה במצבה בעת חורבנה מבלי שתרבויות מאוחרות יותר הקימו בה יישוב חדש. בהיעדר ממצאי קרמיקה רומית, הסיקו החוקרים כי האתר קדם לכיבוש הרומי של אפריקה. מאידך, ממצאים איוניים איפשרו לתארך את תחילתה של העיר למאה ה-6 לפנה"ס בקירוב.
העיר הידועה בעיקר בנקרופוליס החשוב שנחשף בה ב-1968, התקיימה משך כ-300 שנים. היא נהרסה על ידי הרומאים וננטשה לעד בשנת 250 לפנה"ס לערך, במהלך המלחמה הפונית הראשונה. בשנת 1985 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית.
האתר
העיר מכסה שטח של כ-80 דונם ואוכלוסייתה בשיאה מוערכת בכ-2,000 איש. אף ששכנה לחופיו של הים התיכון לא הוקם בקרקואן עצמה נמל, וסירות דיג קטנות נקשרו אל החוף בשני נחלים סמוכים לעיר. תושבי העיר לא עסקו בחקלאות או במרעה, והעיר הייתה מנותקת מהאדמות שסביבה. תחת זאת עסקו התושבים בתעשיית צבע לבדים, בנייה, קדרות ואמנויות אחרות. רובעי המגורים הוקפו בחומה כפולה, והרחובות נסללו לפי תוכנית עירונית מוקפדת. מאפיין נוסף של העיר הוא מערכת המים המשוכללת שהוקמה בה ואשר כללה בארות, תעלות, מרזווים לאיסוף מי גשמים ומערכת לפינוי הביוב.
הבתים נבנו בצורת מלבנים לפי תוכנית אחידה. כניסה בודדת הוליכה אליהם ואל פרוזדור שהוביל לחצר פנימית. בחצרו של כל בית נבנתה אמבטיה שרצפתה כוסתה בפסיפס, ונראה שלרחצה ולהיגיינה נודע מקום חשוב בחיי העיר. סביב החצר השתרעו חדרי המגורים שכללו גם חדר אירוח. בלב העיר שכנו שני מקדשים פונים, שאחד מהם, הבנוי בסגנון פיניקי, הוא המקדש הפוני הגדול ביותר שנתגלה עד כה.
מעבר לחומת העיר השתרעו מספר נקרופוליסים, אם כי אתרי קבורה נחשפו במרחק רב מהעיר, ואפילו סמוך לכף בון בצפונו של חצי האי. שניים מבתי הקברות סמוכים לעיר - על גבעה סלעית במרחק של פחות מקילומטר בודד מצפון-מערב לעיר נחשף נקרופוליס שיועד לילדים אשר נטמנו בכדים בקברי המונים, ואילו מדרום לה אותר נקרופוליס למבוגרים.
קישורים חיצוניים
