קרלו מולינו
קרלו מולינו (באיטלקית: Carlo Mollino 6 במאי 1905 – 27 באוגוסט 1973) היה אדריכל, מעצב פנים וצלם איטלקי.
ביוגרפיה
מולינו נולד בטורינו, פיימונטה, בן לאאוג'נו מולינו, מהנדס. במשך השנים גילה עניין במגוון נושאים, שהיו שערורייתיים ממש כמו אמנותו, כגון עיצוב, אדריכלות, תורת הנסתר ומכוניות מרוץ.[1]
פעם יוחסה לו האמירה, "הכל מותר כל עוד הוא פנטסטי." השקפתו זו באה ללא ספק לידי ביטוי במכלול יצירתו. האדריכלות והריהוט של מולינו נודעים ביכולתם לאפשר למשתמשים בהם לחולל שינויים ככל העולה על רוחם.
קרלו מולינו מת בשנת 1973.
אדריכלות
בשנת 1930 פתח קרלו מולינו את הקריירה שלו כאדריכל בעיצוב בית בפורטה דאי מארמי וזכייה בפרס ג. פיסטונו לאדריכלות. בין 1933 ל-1948, עבד מולינו במשרד של אביו, והשתתף בכמה תחרויות אדריכלות, בהן בניין אגודת האיכרים בקוניאו, "בית הפשיסטים" בווֹגֶרָה, ואחרי מלחמת העולם השנייה, "האנדרטה לפרטיזן", שנוצרה בשיתוף עם הפסל אומברטו מסטרויאני. "האנדרטה לפרטיזן" הוצבה בבית הקברות ג'נראלה בטורינו אחרי הזכייה בתחרות.
בין 1936 ל-1939 עיצב מולינו, יחד עם ויטוריו באודי די סלבה, את בניין Società Ippica Torinese בטורינו, שנחשב ליצירת המופת שלו. ואולם, בניין זה נהרס בשנת 1960. יצירה זו פורקת את עול העבר והמשטר, דוחה את האסכולה הרציונליסטית ושואבת את השראתה מאלוור אלטו ואריך מנדלסון.
קרלו מולינו אהב את ההרים והיה גולש סקי נלהב; הוא כתב את הספר "Trattato sul Discesismo", שבו הוא מסביר את טכניקת הסקי האישית שלו באמצעות איורים רבים. הוא עיצב כמה בתים הרריים, כמו "קאזה דל סולה" בצ'רוויניה, Aosta Valley וה-Slittovia של האגם השחור ב-Sauze d'Oulx בפיימונטה. ביצירה זו, נגלית לעין כל אמנותו של מולינו: מרפסת גדולה, מודרנית המזדקרת מגוף המבנה העיקרי סותרת את החומרים המסורתיים של הבניין. בניין זה, הניצב על מדרונות הסקי ונגיש בנמשך החורף רק באמצעות מגלשיים, שוקם בשנת 2001 וכיום משכן תערוכות מתחלפות.
בשנת 1952 תכנן מולינו את אודיטוריום RAI בטורינו. הבניין עבר שחזור רדיקלי בשנת 2006, שכלל שינויים ניכרים במבנה המקורי.
במחצית הראשונה של שנות ה-60, עמד בראש צוות אדריכלים, שהיה אחראי לתכנון רובע INA-Casa בטורינו והגיע למקום השני, אחרי פייר לואיג'י נרווי, בתחרות לתכנון בניין Palazzo del Lavoro בטורינו לחגיגות יובל ה-100 לאיחוד איטליה (1961).
בשנות חייו האחרונות (בין 1965 ל-1973) תכנן מולינו את שני הבניינים שהוציאו לו מוניטין: בניין לשכת המסחר (Camera di Commercio) והתאטרו רג'ו די טורינו, שניהם בטורינו. לפני מותו השלים את התוכניות למרכז הניהול של פיאט בקנדיולו, בניין AEM בטורינו, ומועדון הים התיכון בססטריארה.
בניינים
- Società Ippica Torinese (טורינו), (1937, נהרס ב-1960)
- Slittovia del lago Nero, Sauze d'Oulx (1946)
- בית על רמת אגרה (1952)
- אודיטוריום RAI, טורינו (1952)
- Casa del Sole, צ'רוויניה (1952)
- הרחבת בניין המועדון האווירי של טורינו (1958)
- לשכת המסחר, טורינו (1964)
- תאטרו רג'ו די טורינו (1973)
דירות ועיצוב פנים
- קאזה מילר, טורינו (1936)
- קאזה מינולה, טורינו (1946-1944)
- קאזה אורנגו, טורינו (1949)
- קאזה ריווטי, טורינו (1949)
- קאזה מולינו, טורינו (1968-1960)
- קאזה פיסטואי, טורינו (1968)
ריהוט
שיא עולמי במחירו של פריט ריהוט מן המאה ה-20 נקבע ביוני 2005, כשרהיט שעיצב קרלו מולינו נמכר במכירה פומבית בגלריות כריסטי'ס בניו יורק: שולחן עץ אלון וזכוכית שעוצב ל"קאזה אורנגו" משנת 1949 נמכר ב-$3,824,000.
יצירתו נכללה בתערוכה "איטליה בעבודה" 1954-1950, שהביאה אותו ועוד מעצבים תעשייתיים לידיעת הציבור האמריקאי.[2]
קישורים חיצוניים
- קרלו מולינו, תיאטרון רג'ו די טורינו
- נפוליאונה פרארי, ביוגרפיה של קרלו מולינו
- ארטנט, ביוגרפיה של קרלו מולינו
הערות שוליים
32497665קרלו מולינו