קרב צ'ספיק
 | ||||||||||||||||||
| אוניות המלחמה הצרפתיות "ויל דה פארי" ו"אוגוסט" בקרב צ'ספיק | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העצמאות האמריקאית | ||||||||||||||||||
| תאריך הסכסוך | 5 בספטמבר 1781 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מפרץ צ'ספיק, וירג'יניה | |||||||||||||||||
| תוצאה |
ניצחון צרפתי שליטה צרפתית במפרץ צ'ספיק במהלך המצור על יורקטאון | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
קרב צֶ'סָפִּיק (באנגלית: Battle of the Chesapeake), הידוע גם בשם "קרב כֵּפֵי וירג'יניה" (Battle of the Virginia Capes), היה אחד מקרבות ההכרעה במלחמת העצמאות האמריקאית. הוא נערך ב-5 בספטמבר 1781 בפתח מפרץ צ'ספיק בין צי בריטי בפיקוד סגן-אדמירל תומאס גרייבס לבין צי צרפתי בפיקוד סגן-אדמירל הרוזן דה גְרָאס (אנ'). הקרב הסתיים בניצחון צרפתי, שהשפיע על מהלך המלחמה כולה. בעקבות המפלה נמנעה מן הצי הבריטי האפשרות להעביר אספקה ותגבורות לכוחותיו של גנרל צ'ארלס קוֹרְנווֹלִיס הנלחם ביורקטאון. האמריקנים, לעומת זאת, הובילו באין מפריע דרך מפרץ צ'ספיק חיילים ואספקה מניו יורק אל צבאו של ג'ורג' וושינגטון. קורנווליס וחייליו, הנצורים ביורקטאון, נאלצו להיכנע, ובעקבות כך החליטה בריטניה להביא לסיומה של המלחמה ולהכיר בארצות הברית.
הרקע לקרב
בקיץ 1781, לאחר שלא הושגה כל הכרעה בזירת הלחימה בדרום, יצא צבא בריטי בפיקוד לורד קורנווליס אל חופה של העיר יורקטאון. משימתו הייתה להקים במקום נקודת נחיתה מבוצרת, שתסייע לשיפור הקשר הימי עם ניו-יורק, ותאפשר לצבא הבריטי הנלחם בדרום לנצל למלוא תועלתו את עליונותה הימית של בריטניה. נוכחות צבא בריטי ביורקטאון הפכה אפוא את השגת השליטה במימי מפרץ צ'ספיק למשימה חיונית של הצי. שייטות צרפתיות ובריטיות, שיצאו מן האיים הקאריביים, עשו דרכן צפונה לא רק כדי ליטול חלק בלחימה באמריקה, אלא גם כדי להימנע מנזקי עונת ההוריקנים. ברם, מפקד השייטת הבריטית, סגן אדמירל סמיואל הוד, לא ידע אם פני הצי הצרפתי מועדות אל צ'ספיק, או שמא בכוונתו לסייע להיערכות הכוחות האמריקניים והצרפתיים להטלת מצור על ניו יורק.
השייטת הבריטית, המונה 14 אוניות קו, הגיעה אל מפרץ צ'ספיק ב-25 באוגוסט, ומשלא מצא שם אוניות צרפתיות, החליט אדמירל הוד להמשיך ולהפליג אל ניו-יורק. באותו זמן היה עמיתו, סגן אדמירל תומאס גרייבס, עסוק זה מספר שבועות בניסיון ליירט שיירת אוניות שהובילה אספקה מצרפת אל חייליו של קולונל ג'ון לורנס בבוסטון. כשהגיע הוד לניו-יורק, הוא פגש בנמל את גרייבס, שלא הצליח למצוא את השיירה, אבל לרשותו עמדו רק 5 אוניות קו כשירות ללחימה.
האדמירל הצרפתי דה גראס חמק מעיניו של הוד מכיוון ששט בכוונה באיטיות רבה. זמנו היה בידו, כי הודיע שבועות מראש לעמיתו בניופורט, הרוזן דה בארה סן-לורן, על מועד הגעתו המדויק. בארה מסר את המידע לגנרל ג'ורג' וושינגטון ולרוזן דה רושאמבו, שהיו עסוקים בהכנות להטיל מצור על ניו-יורק. כשקיבלו ב-14 באוגוסט את הידיעה, הבינו השניים מיד את גודל ההזדמנות שהעניק להם דה גראס. וושינגטון נערך לצעידה מהירה אל צ'ספיק, וביקש מבארה להוביל באוניותיו מניופורט אל צ'ספיק את הארטילריה הצרפתית והאספקה הנחוצות למלאכת המצור. דה גראס הגיע לצ'ספיק ב-29 באוגוסט, כמעט על פי לוח הזמנים המתוכנן, עם צי הכולל 28 אוניות קו וכן שלושה רגימנטים צרפתיים בפיקוד הגנרל המרקיז דה סן-סימון. החיילים הצרפתיים הונחתו מיד בחוף, וסייעו לצבא האמריקני בפיקוד המרקיז דה לה פאייט לחסום את נסיגת קורנווליס אל לב הארץ.
בארה הפליג מניו-פורט ב-25 באוגוסט. כשנודע הדבר לגרייבס והוד, הבינו כי פני וושינגטון וחייליו מועדים אל יורקטאון, ועל כן יצאו יחד לחפש אחר שני הציים הצרפתיים. מאחר שלא ידעו כי בארה נמצא הרחק בלב ים והוא עושה דרכו אל ברמודה, הפליגו השניים דרומה אל צ'ספיק.
מהלך הקרב
כשהגיעו 19 אוניות השייטת הבריטית בפיקוד גרייבס אל צ'ספיק בבוקר 5 בספטמבר, נגלו לעיני אנשיהן 25 אוניות צרפתיות העוגנות מאחורי כף הנרי. שלוש אוניות נוספות נשלחו אל פנים המפרץ כדי לחסום את שפכי הנהרות יורק וג'יימס, ורבות מהאוניות העוגנות חסרו קצינים, מלחים וסירות.
הבריטים נהנו מיתרון הרוח ושטף הגאות כמו גם מגורם ההפתעה, שכן האוניות הצרפתיות עגנו ללא תנועה בלתי מוכנות לקרב. לו היו מפליגים מיד אל תוך המפרץ ומנחיתים התקפת פתע, יכלו להסב ליריביהם הצרפתים אבדות כבדות. אלא שרעיון מעין זה לא עלה כלל במוחו של גרייבס. בהתאם לטקטיקות הלחימה של אותם ימים נדרשו הציים להיערך בשני טורים מקבילים, להתקרב אל היריב כדי טווח תותח, ומשניתן האות לקרב ירתה כל אונייה על הנגדית לה בטור האויב.
השתהות זו אפשרה ל-24 האוניות הצרפתיות לנתק את חבלי העוגנים, לצאת מן המפרץ ולהיערך לקרב. בשעה אחת בצהריים כבר הסתדרו פחות או יותר שני הציים זה מול זה בשני טורים, כשהם מפליגים במפנים מנוגדים. עתה הורה גרייבס לכל אוניותיו לסוב לאחור, כך שפלגת המאסף הפכה להיות פלגת החלוץ. בסביבות השעה ארבע אחר הצהריים, שש שעות לאחר שהבחינו שני הציים האחד בשני, היו הבריטים מוכנים לפתוח בלחימה.
בשלב זה הפליגו שני הציים מזרחה, מתרחקים מן המפרץ אל לב הים. שני הטורים נעו בזווית אחד ביחס למשנהו, כך שבעוד אוניות החלוץ שלהם נמצאו בטווח ירי, אלו שמאחוריהן עדיין ניסו לצמצם את המרחק. ברם, שינוי בכיוון הרוח תוך כדי הקרב היקשה עוד יותר על אוניות המאסף להצטרף ללחימה. כך קרה, שבעוד אוניות החלוץ נלחמות תחת אש תותחים כבדה מתחילת הקרב, חלק מאוניות המאסף עדיין לא נטלו כלל חלק במערכה. בלבול השתרר תוך כדי הקרב גם בתנועת האוניות במערך הבריטי בשל תשדורות דגלים סותרות לכאורה ששיגר גרייבס לאנשיו.
בסביבות השעה שש ושלושים בערב נדמו התותחים. גרייבס פקד על כל אוניותיו להמשיך ולהפליג אל מעלה הרוח כדי להיפרד מן האויב. אוניות פלגת החלוץ, שנשאו בעיקר נטל הלחימה, נפגעו קשות ולא יכלו עוד להוסיף ולהילחם ביעילות. למעלה ממחצית ההרוגים והפצועים בשייטת הבריטית נמנו בחמש האוניות הקדומניות בטור. אוניות רבות דלפו ונזקקו לתיקונים אפילו עוד קודם הקרב, ולאחרות נגרמו נזקים חמורים, בעיקר בתרונה ובחיבל, מפגיעות התותחים הצרפתים.
תוצאת הקרב
הלחימה ממש הסתיימה בערב 5 בספטמבר, אך משך כמה ימים אחר כך עוד הוסיפו שני הציים לשוט בטווח ראייה זה מזה, כשהם מתקנים את הנזקים שנגרמו להם. ברם, תוך כדי כך התרחקו יותר ויותר מיעדם האסטרטגי - מפרץ צ'ספיק. לבסוף, בלילה שבין 9 ל-10 בספטמבר, פקד דה גראס על אוניותיו להסתובב ולשוט אל מפרץ צ'סאפיק, בתקווה שהשייטת הצרפתית בפיקוד הרוזן דה בארה, שיצאה מניו-פורט, כבר הגיעה אליו. ואומנם, עם שובם למחרת היום אל כף הנרי גילו שדה בארה אכן הגיע למקום כמתוכנן. השייטת הצרפתית, שכוחה גדל עתה ל-36 אוניות קו, שלטה במפרץ צ'ספיק ללא עוררין. לתותחים שהובאו על ידי דה בארה היה תפקיד מכריע בהכרעה המהירה של יורקטאון במצור.
הקרב הימי הסתיים אומנם ללא הכרעה, אך הוא הנחיל לצרפתים ניצחון אסטרטגי חשוב בשל השלכותיו על המערכה ביבשה. קורנווליס נותק ממקורות האספקה והתגבורת שלו, ולעומתו תוגבר הצבא הצרפתי בחיילים שהובאו באוניותיו של דה גראס, אליהם הצטרפו גם חיילי צבא וושינגטון. הניצחון בקרב הימי איפשר לאמריקנים ולבעלי בריתם להכניע במצור יעיל את הצבא הבריטי ביורקטאון, ותרם תרומה מכרעת לתבוסתם הסופית של הבריטים במלחמה.
לקריאה נוספת
- E.B. Potter, Sea Power - A Naval history. Annapolis, US Naval Institute, 1981 (2nd edition).
- Joseph Allen, Battles of the British Navy. London, Henry G. Bohn, 1852.
קישורים חיצוניים
- תיאור הקרב ב-u-s-history.com.
- תיאור הקרב ב-Center of Military History.
- קרב צ'ספיק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| החזית הצפונית במלחמת העצמאות של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
| ניו יורק | קרב טאפן • קרב סטוני פוינט • קרב ורפלנקס פוינט • קרב פאולוס הוק • קרב יאנגס האוס • קרב חוות קונטיקט • קרב ספרינגפילד | |
| החוף הצפוני | קרב מצ'יאס הראשון • קרב גלוסצ'ר • המתקפה על פלמונט • פעולת בלוק איילנד • קרב פורט קומברלנד • קרב רידגפילד • קרב נמל סאג • קרב מצ'יאס השני • הפשיטה של גריי • קרב רוד איילנד • הפשיטה על צ'ספיק • הפשיטה של טריון • קרב פריטאון • קרב צ'סטנוט נק • קרב ליטלאג • המשלחת של פנובסקט • קרב פורט סנט ג'ורג' • קרב רמות גרוטון • קרב קייפ הנרי • קרב קייפ ברטון • קרב צ'ספיק • קרב מפרץ דלאוור • המשלחת למפרץ הדסון • פעולת ה-22 בינואר 1783 | |
| הגבול הצפוני | קרב קובלסקיל • קרב ויומינג • הנסיגה הגדולה (המהפכה האמריקנית) • המתקפה על השטחים הגרמנים • המתקפה על קרלטון • קרב צ'רי ואלי • קרב מיניסינק • המשלחת של סוליבן • קרב ניו טאון • מארב בויד ופארקר • הפשיטה על רויאלטון • קרב שדות קלוק • קרב ג'ונסטאון | |
| בוסטון • קנדה • ניו יורק וניו ג'רזי • סרטוגה • פילדלפיה • החזית המערבית • החזית הצפונית • החזית הדרומית • יורקטאון • המערכה הימית | ||
