קאריי
.jpg) | |
| בית הכנסת בקארוי | |
| מדינה |
 רומניה |
|---|---|
| מחוז | סאטו מארה |
| חבל ארץ | פרטיום, בימינו - טרנסילבניה רבתי |
| ראש העיר | אאוג'ן קובאץ' (ינה קובאץ') (UDMR - האיחוד הדמוקרטי של ההונגרים ברומניה) |
| שטח | 102 קמ"ר |
| גובה | 160 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 21,000 (2011) |
| אזור זמן | UTC +2 |
קאריי (ברומנית: Carei או Careii Mari; בהונגרית: Nagykároly נאג' קארוי; בגרמנית: Grosskarol או Großkarl; ביידיש: קראָלי, קרולע או קרולי) היא עיר במחוז סאטו מארה, בחבל פרטיום, בימינו טרנסילבניה (במובן הרחב), כיום בצפון-מערב רומניה סמוך לגבול עם הונגריה. נמצאת במרחק כ-100 קילומטר צפונית מן העיר אוראדיה ו-34 קילומטר מערבית - דרום-מערבית מסאטו מארה.
העיר מונה כ-21,000 תושבים (2011), מתוכם 55% הונגרים, 40% רומנים, 2.5% צוענים ו-2.5% גרמנים. בתחום השיפוט של קאריי נמצא גם הכפר ינקולשט (בהונגרית - סנטיאנושמאיור).
שם העיר
ככל הנראה שם העיר קשור לשם של אדם. שם זה, המופיע בתעודה משנת 1262 כ-"קארוּל" מקורו במילה טורקית קדומה המציינת סוג של נץ - בהונגרית של ימינו -קרוואי (karul-karvaly). הנץ מופיע על סמלה ההרלדי של משפחת קארוי. שם היישוב התגלגל מ"קארוּל" (1320) דרך "קארוֹל" (1385) ל"נאג'-קארוי (Nagy-Károly) בשנת 1428. מקור שם משפחת האצילים קארוי הוא שם היישוב.
היסטוריה
בשנת 1264 משפחת האצולה קארוי, ענף של שבט קפלון, קבעה בקאריי את מגוריה. המרכז הישן של היישוב השתרע בין טירת קארוי ובין הכנסייה הקתולית של היום.
המסמך ההיסטורי הראשון שמזכיר את שם העיר הוא מ-20 במרץ 1320 ובו מצוין היישוב בשם וילה קארול (Villa Karul). בשנת 1346 ניתן היתר לקיום יריד שבועי בכל שבת. בשנת 1387 החליט מלך הונגריה, זיגמונד לבית לוקסמבורג, למנות לעיר מנהיג אישפאן[דרושה הבהרה] והרשה לנהל בה גם בית משפט לעבירות חמורות שדינם מוות. בשנת 1398 כלל היישוב בסך הכל שלוש סימטאות עם בתים כפריים עשויים טיט ומכוסים קנה, ומסביב לה השתרעה אחוזת משפחת האצילים קארוי.
בתחילת המאה ה-15 תחת הנהגתו של שימון קארוי התחיל היישוב להתפתח. בשנת 1418 הורה המלך שצמיתים שנקלטו בעיירה לא יוחזרו לבעליהם. ב-1482 התקיימו בעיר שני ירידים ארציים. באותה שנה החל הרוזן לסלו לאנץ קארוי לבנות את טירתו. בשנת 1526 השתתפו לוחמי (ה"בנדריום") הרוזנים קארוי בקרב מוהאץ'.
בשלהי המאה ה-18 העיירה כללה כמה שכונות: רובע בעלי המלאכה, רובע השוואבים, רובע ההיידוקים, רובע הרחוב הגדול, רובע העיר החדשה, רובע היהודים, ורובע הצוענים. בראשות כל רובע עמדו שופט, נוטריון ופקיד, למעט מנהיג רובע הצוענים שנקרא וויבוד. בעיירה גרו גם כמה משפחות של אצילים קטנים - צ'יסאר, פקטה, יאסטראבסקי, איריני, לובי, מדץ, ספלונצאי ושוהאני. רוב התושבים היו צמיתים או איכרים ממעמדים שונים, אך חיו בה גם סוחרים ובעלי מלאכה. בשנת 1784 פעלו בקאריי 370 בעלי מלאכה שעסקו ב-54 מלאכות והיו מאוגדים בגילדות.
יהודי קאריי
בקאריי הייתה קהילה יהודית אשר כונתה בקרב יהודיה כ"קרולי", "קרולע" או "קראלי".
רב הקהילה הראשון, היה רבי מאיר יהודה לייב איסטרייך שכיהן משנת תק"י עד פטירתו בשנת תקל"ה. אחריו כיהן בנו רבי משה אריה, עד לפטירתו בשנת תק"פ[1]. אחר פטירתו רצו למנות את בנו רבי יהונתן בנימין עסטרייכער, אך ראש הקהל התנגד, ובהשפעתו מונה רבי יצחק פרנקל לרב העיר[2]. עוד כיהנו ברבנות העיר הרב רבי שאול בראך, רבי יואל טייטלבוים ורבי אברהם אביש הורוביץ.
ערים תאומות
לקריאה נוספת
- רבי אברהם מאיר איזראעל, "לקורות היהודים בקראלי מייסוד הקהילה ועד חורבנה", בתוך: עלי זכרון, עלה 41-42 תשע"ח.
קישורים חיצוניים
- נג'קרוי (Nagykároly), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
הערות שוליים
- ^ ראו הספד עליו בקונטרס שערי ציון, בסוף שו"ת מראה יחזקאל, סיגט תרל"ה, שער כ"ה. הוא מוזכר בשו"ת נודע ביהודה (תניינא, אבן העזר קי"ג). תשובה ממנו בעניין דג השטירל הודפסה במקל נועם סימן ל"ד (וינה תקנ"ט).
- ^ ראו תשובות חתם סופר אורח חיים סימן י"ב. ראו עוד על הפרשה בחכמי טרנסילבניה הוצאת מכון ירושלים, תשמ"ט עמוד י"ח, ובקובץ לבית אבותם חלק ב' (ברוקלין תשנ"ט), עמוד צו. הרב אסטרייכר עבר לצ'נגר, שם כיהן ברבנות לאחר פטירת גיסו רבי משה שפיץ. ראו עליו עוד בעלים לתרופה תתקנ"ג, פרשת ויקהל-פקודי תשע"ה.