קפיטניה
קפיטניה (בפורטוגזית: Capitania; בספרדית: Capitanía-general) היא יחידה מנהלתית היסטורית שהייתה בשימוש באימפריות הספרדית והפורטוגזית באדמות שהיו נתונות לשלטונן הקולוניאלי.
קפיטניות באימפריה הפורטוגלית
הקפיטניות באימפריה הפורטוגלית נמסרו לבעלותם ולניהולם של אצילים האמונים על הכתר הפורטוגזי, להם ולבניהם אחריהם. אציל שנמסרה לידיו קפיטניה זכה עמה גם לתואר קפיטאו-מור (פורטוגזית: Capitão-Mor, קפיטן-ראשי) או Donatário - מי שנהנה ממתנת המלך. בתחומי הקפיטניה אחזו הקפיטנים בסמכויות אבסולוטיות, ברוח הפיאודליזם. על אדמתו, היה הקפיטן שני רק למלך פורטוגל. מכיוון שקפיטניות אלו נמסרו בהורשה, הן נקראו גם 'קפיטניה ניתנת להורשה' (פורטוגזית: Capitania hereditária).
הקפיטניות הראשונות חולקו על ידי הכתר הפורטוגזי באיי האוקיינוס האטלנטי שנכבשו על ידי האימפריה - איי מדירה, האיים האזוריים וכף ורדה, ובשטחיה במערב אפריקה. ואולם, לאחר גילוי ברזיל, או כפי שנקראה בתחילה טרה דה סנטה קרוז, חולקו בה הקפיטניות החשובות והגדולות ביותר. הקפיטניות במושבה החדשה שורטטו בשנות השלושים של המאה ה-16 כרצועות מקבילות לקו המשווה, אחדות צרות יותר ואחרות פחות. כל קפיטניה השתרעה על שטח עצום, מן החוף האטלנטי מערבה, עד לקו שהותווה בחוזה טורדסיאס.
כישלון מרבית הקפיטניות
פורטוגל ציפתה כי הענקת הקפיטניות לאצילים שיוכלו גם להורישן לבניהם תביא לפיתוח האזורים החדשים. ואולם, מרבית הקפיטנים לא ביקרו מעולם באדמותיהם, והעדיפו את השהות בליסבון הנוחה והמוכרת על פני הפלגה ארוכה ומסוכנת באוקיינוס האטלנטי אל עבר ארץ פראית ולא נודעת. למעשה, רק בשתי קפיטניות נעשו מאמצי פיתוח שנשאו פרי: האחת היא הקפיטניה של פרנמבוקו. הייתה זו הקפיטניה הגדולה ביותר, וחלקה המזרחי והמיושב שכן בשטח שבו שוכנות כיום המדינות פרנמבוקו ואלגואס. היא הוענקה לקפיטן שלה, דוארטה קואליו פריירה, כאות הערכה על השירות שנתן לכתר הפורטוגזי בהודו, ושגשגה הודות לעבודתם המפרכת של המוני העבדים שהובאו ממערב אפריקה אל מטעי קנה הסוכר. הקפיטניה יצרה את הבסיס ליחידת מלכויות המשנה של גראו-פארה (Grão-Pará)[דרוש מקור]. השנייה היא הקפיטניה של סאו ויסנטה. אמנם, הקפיטן שלה, מרטים אפונסו דה סוזה, לא שהה בה זמן ארוך, ושב למסעותיו עד מהרה. ואולם, הצלחתה נובעת מכך שמשכה אליה את ראשוני הבנדיראנטס. קפיטניה זו הפכה לחלק ממדינת ברזיל, שהייתה יחידה מנהלית קולוניאלית, ובהמשך - למחוז סאו פאולו.
רשימת הקפיטניות
הטריטוריה חולקה מצפון לדרום, כששמן של רבות מן הקפיטניות התגלגל לשמותיהן של מדינות המחוז של ברזיל המודרנית, אך החפיפה בין גבולות הקפיטניה לבין גבולות המדינה הנושאת את שמה רחוקה מלהיות מלאה. הקפיטניות, כאמור, השתרעו מן האוקיינוס עד למרכז היבשת, על פני שטחים המהווים כיום מספר מדינות מחוז, ועל פי הסדר הבא, מצפון לדרום:
- מרניאו
- סיארה
- פארה או ריו גראנדי
- איטמראקה
- פרנמבוקו
- באהיה
- איליאוש
- פורטו סגורו
- אספיריטו סאנטו
- סאו תומה
- סאו ויסנטה (שגבולותיה, באזור סאו פאולו של היום, השתנו במהלך קיומה)
- סאנטו אמארו
- סנטאנה
קפיטניות באימפריה הספרדית
באימפריה הספרדית היו הקפיטניות חלוקות משנה של מלכויות המשנה ביבשת אמריקה ובפיליפינים, אשר יוסדו באזורים שהיו תחת איום צבאי של פלישה זרה או התקפות אינדיאנים. בראש כל קפיטניה עמד קפיטן חנראל (Capitán General) שהיה קצין צבאי בעל סמכויות אזרחיות מלאות. חלק מהקפיטניות, כגון אלו של ונצואלה, גואטמלה וצ'ילה, הופרדו לחלוטים ממלכויות המשנה להן היו כפופות והפכו עצמאיות מבחינה מנהלתית.
אף על פי שהקפיטנים-חנראל היו כפופים למלכי המשנה, בפועל הם היו עצמאיים הודות לתפקידיהם הצבאיים והמרחק היחסי מבירות מלכויות המשנה. במקום זאת היה להם לרוב קשר ישיר עם מועצת האינדיאס ועם המלך בספרד.
רשימת הקפיטניות
- פוארטו ריקו (1509)
- סנטו דומינגו (1540)
- צ'ילה (1541) - הוקמה כתוצאה ממלחמת האראוקו; התנתקה ממלכות המשנה של פרו בשנות ה-90 של המאה ה-18.
- גואטמלה (1560)
- יוקטן (1564) - קפיטניה זו כללה את כל חצי האי יוקטן שעל שטחה משתרעות כיום שלוש מדינות מקסיקניות: יוקטן, קמפצ'ה וקינטנה רו; הפכה לאינטנדנסיה בשנת 1786.
- פיליפינים (1565)
- "גרנדה החדשה" (1563) - הפכה למלכות המשנה של גרנדה החדשה בשנת 1717.
- קובה (1764) - אשר כללה את השטח בלואיזיאנה שנקנה מצרפת בשנת 1763. הקפיטניה התנתקה ממלכות המשנה של ספרד החדשה עת זו הכריזה על עצמאותה כמקסיקו וקובה נשארה תחת שלטון ספרדי.
- ונצואלה (1777) - עם הקמתה פוצלה היחידה ממלכות המשנה של ספרד החדשה.
ראו גם
24789977קפיטניה