מלכות המשנה של גרנדה החדשה
| |||
 | |||
| מלכות משנה של האימפריה הספרדית
| |||
.svg) | |||
| מוטו לאומי |
”Vtraque Vnvm” "מתוך שניים (שני עולמות), אחד". | ||
|---|---|---|---|
| ממשל | |||
| משטר | מונרכיה | ||
| שפה נפוצה | ספרדית. | ||
| עיר בירה | סנטה פה דה בוגוטה 4°39′N 74°3′W / 4.650°N 74.050°W | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | דרום אמריקה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | פירוק מלכות המשנה של פרו למלכויות משנה נפרדות. | ||
| תאריך | 1717 | ||
| פירוק | הכרזת העצמאות של קולומביה הגדולה | ||
| תאריך | 1819 | ||
| ישות קודמת |
 מלכות המשנה של פרו | ||
| ישות יורשת | קולומביה הגדולה | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | ריאל ספרדי | ||
.svg)
_-_Carta_IV_-_Virreinato_de_Santaf%C3%A9_y_Capitan%C3%ADa_General_de_Venezuela.jpg)
_-_Carta_V_-_Divisi%C3%B3n_pol%C3%ADtica_del_Virreinato_de_Santaf%C3%A9,_1810.jpg)
מלכות המשנה של גרנדה החדשה (בספרדית: Virreinato de la Nueva Granada) הייתה מלכות משנה באימפריה הספרדית שהתקיימה בין השנים 1717–1723, 1739–1810, ו-1815–1819, בצפונה של יבשת אמריקה הדרומית. מלכות המשנה השתרעה, בקירוב, על פני שטחן של המדינות המודרניות של ונצואלה, טרינידד וטובגו, קולומביה, פנמה ואקוודור, וכן חלקים מגיאנה, ניקרגואה ומברזיל. בירת מלכות המשנה הייתה סנטה פה דה בוגוטה.
היסטוריה
בשליש הראשון של המאה ה-16 החלו הספרדים לכבוש את חלקה הצפוני של יבשת אמריקה הדרומית ולהתיישב בה. לאחר ייסודן של הערים סנטה מרתה (1525) וקרטחנה דה אינדיאס (1533) על חופי הים הקאריבי היה זה הקונקיסטדור גונסאלו חימנס דה קסאדה (Jiménez de Quesada) אשר הפליג במעלה נהר מגדלנה (Río Magdalena), כבש חלקים ניכרים מפנים הארץ, ייסד את העיר סנטה פה דה בוגוטה (1538) והכריז על הקמתה של ממלכת גרנדה החדשה (El nuevo reino de Granada) שהשתרעה על חלקים ממדינת קולומביה המודרנית. באותה השנה נוסדה האודיינסיה המלכותית של פנמה, בית משפט וכן יחידה מנהלית באימפריה הספרדית, שהייתה השלישית ביבשת אמריקה, וממלכת גרנדה החדשה, כשאר יבשת דרום אמריקה, הייתה תחת שיפוטה. עם הקמתה של מלכות המשנה של פרו ב-1542 הפכה ממלכת גרנדה החדשה לחלק ממלכות המשנה, שתחום שיפוטה השתרע על פני אמריקה הדרומית כולה. עם התבססות הכיבוש הספרדי באמריקה הוקמה בבוגוטה בשנת 1550 האודיינסייה המלכותית של סנטה פה שתחום שיפוטה השתרע על צפונה של יבשת אמריקה הדרומית ועל חלק מחופי הים הקאריבי. בשנת 1564 הוקמה האודיינסיה המלכותית של קיטו ואילו ממלכת גרנדה החדשה הפכה לקפיטניה חנרל.
ב-27 במאי 1717, כאחד הצעדים הראשונים שנקט פליפה החמישי במסגרת הרפורמות הבורבוניות, אוחדו שלוש האודיינסיות של פנמה, סנטה פה וקיטו למלכות המשנה של גרנדה החדשה, אשר נקרעו מעל מלכות המשנה של פרו, ששטחה הצטמצם. הקמת מלכות המשנה החדשה נבעה מהכרה בקשיי הניהול, הפיקוח והממשל במלכות המשנה של פרו רחבת הידיים, מרצון להגביר את הפיקוח והיעילות של המערכת הקולוניאלית במושבות שמעבר לים, מרצון לרכז את השליטה במכרות הזהב העשירים באזור, וכן מהאיום הגובר מצד מעצמות קולוניאליות אחרות, כגון אנגליה, הולנד וצרפת, שהחלו להתבסס באגן הים הקאריבי. הקמת מלכות המשנה החדשה, שהצטרפה לזו של פרו וזו של ספרד החדשה, הפכה את בוגוטה לאחד משלושת המרכזים המנהליים של האימפריה הספרדית באמריקה, לצד מקסיקו סיטי ולימה.
קשיים מנהליים הביאו לפירוקה של מלכות המשנה לאחר זמן קצר, ב-5 בנובמבר 1723, אולם זו הוקמה מחדש ב-20 באוגוסט 1739, והמשיכה להתקיים עד קריסת האימפריה הספרדית.
המאפיינים הגאוגרפיים של צפון יבשת אמריקה הדרומית, המבותרת בנהרות, ברכסי הרים המסתעפים מחלקם הצפוני של הרי האנדים וביערות סבוכים, הקשו על התחבורה ודרכי התקשורת, ובעקבותינם גם על יעילות השלטון, בתוך מלכות המשנה החדשה. מסיבה זו הוקמה ב-1739 הקפיטניה חנרל של ונצואלה, וקשריה עם מלכות המשנה התרופפו עד לניתוקה מעליה בשנת 1742. עם הניתוק הושמו חלק משטחיה המערביים של הקפיטניה חנרל של ונצואלה תחת שיפוטה של האודיינסיה של סנטה פה. בשנת 1751 בוטלה האודיינסיה המלכותית של פנמה וזו הושמה תחת סמכותה של האודיינסיה המלכותית של סנטה פה. במהלך שנות קיומה של מלכות המשנה נעשו עוד מספר שינויים בגבולות שטח השיפוט שלה.
עם פרוץ משבר המלוכה הספרדית כתוצאה מהמלחמות הנפוליאוניות וכיבוש ספרד בידי צרפת הכריזו קריאולים בני האליטה על שלטון עצמי ב-1810 ולאחר מכן על עצמאות. אף על פי כן, בסיס כוחם היה בעיקר בבוגוטה ובערים הגדולות, ושלטונם לא היה אפקטיבי בפנים הארץ. רעידת אדמה חזקה בשנת 1812 נתפסה כזעם אלוקי על המתקוממים וכן התמוטטות תנועת העצמאות בונצואלה השכנה החלישו את תומכי העצמאות. בשנת 1815 פלשו כוחות מלך ספרד, ששב לכיסאו, למלכות המשנה והחלו בכיבושה מחדש, מערכה שהסתיימה בניצחון המלוכנים ב-1816, ניצחון שהביא ליציאת המורדים, ביניהם סימון בוליבר, לגלות. מלכות המשנה המשיכה להתקיים עוד כשלוש שנים נוספות, עד למבצע צבאי נועז בו חצו כוחותיו של סימון בוליבר את הרי האנדים וניצחונם על תומכי ספרד בקרב בויאקה (Boyacá) ב-7 באוגוסט 1819. שלושה ימים לאחר מכן נכנס צבאו של בוליבר לבוגוטה. ב-17 בדצמבר 1819 הכריז קונגרס אנגוסטורה (Angostura) על הקמתה של רפובליקה על חורבות מלכות המשנה, היא רפובליקת קולומביה הגדולה ומלכות המשנה של גרנדה החדשה חדלה מלהתקיים.
ראו גם
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
24809919מלכות המשנה של גרנדה החדשה