קסטיליה הישנה

קסטיליה הישנה
	מבצר באראנס דה סן פדרו, במחוז אבילה, נבנה ב-1393
	קסטיליה הישנה לאורך ההיסטוריה: במאה ה-18. הוסף בשנת 1833. הוסר בשנת 1855.

קסטיליה הישנה (בספרדית: Castilla la Vieja) הוא אזור היסטורי בספרד, אשר כלל את הטריטוריה שהיום נמצאת במחוזות: סנטאנדר (כיום בקנטבריה), בורגוס, לוגרוניו (כיום בלה ריוחה), סוריה, סגוביה, אבילה, ויאדוליד, ופלנסיה.

היסטוריה

מקורות האזור הם בממלכה ההיסטורית קסטיליה שהוקמה במאה ה-9 באזור שכיום מורכב מקנטבריה, אלאבה, ובורגוס.

במאה ה-18 הקצה המלך קרלוס השלישי לקסטיליה הישנה את המחוזות: בורגוס, סוריה, סגוביה, אבילה, ויאדוליד, ופלנסיה.

בצו מלכותי מה-30 בנובמבר 1833, הרפורמה של חבייר דה בורגוס, יצרה את הבסיס לחלוקת ספרד למחוזות, שבתוספת מספר שינויים, ממשיכה להתקיים עד עצם היום הזה; צו זה הוסיף את מחוזות לוגרוניו וסנטאנדר לקסטיליה הישנה.

צו מלכותי אחר, מה-30 בנובמבר 1855, חילק את ספרד ל-46 מחוזות, והקצה את הפרובינציות ויאדוליד ופלנסיה לאזור לאון ההיסטורי, ובכך השאיר את קסטיליה הישנה רק עם סנטאנדר, בורגוס, סוריה, סגוביה, ואבילה. למרות שהיו עוד מאמצים לרפורמות במאה ה-19, חלוקה זו השתקפה באנציקלופדיות, ספרי הגאוגרפיה, וספרי הלימוד מאמצע המאה ה-19 עד להחלפתם במחצית השנייה של המאה ה-20. לדוגמה, במהדורות המוקדמות של האנסיקלופדיה אספאסה, של האנציקלופדיה בריטניקה, ושל האנציקלופדיה לסטודנטים הפופולרית אלבארס, בכולם קיימת החלוקה הזו בין קסטיליה הישנה ללאון.

עם הקמת הקהילה האוטונומית של קסטיליה ולאון ב-1983, איבדה קסטיליה הישנה חלק גדול מהזהות הנפרדת שלה; מצד אחד, היא אוחדה פוליטית יחד עם לאון לתוך ישות גדולה יותר, ומאידך, שתיים מהפרובינציות שלה הפכו לקהילות אוטונומיות בזכות עצמן: סנטאנדר הפכה לקנטבריה, ולוגרוניו הפכה ללה ריוחה.