קליפורניה זפר
 | |
| ה"קליפורניה זפר" בסמוך לצוקי בוק ביוטה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מפעיל | אמטרק |
| מידע על ההקמה | |
| פתיחת הקו | 20 במרץ 1949 |
| מידע על הקו | |
| סוג הקו | רכבת בינעירונית |
| אורך הקו | 3,924 קילומטרים |
| רוחב המסילה | 1,435 מילימטרים |
| מספר נוסעים בשנה | 410,963 |
| מספר התחנות | 33 |
| אתר קליפורניה זפר | |
קליפורניה זפר (באנגלית: California Zephyr, מילולית "צפריר קליפורניה") היא רכבת נוסעים בארצות הברית המופעלת על ידי חברת הרכבות הפדרלית אמטרק בין שיקגו ואמריוויל (במקור אוקלנד) דרך מדינות ארצות הברית אילינוי, איווה, נברסקה, קולורדו, יוטה, נבדה וקליפורניה. אורך הקו 3,924 קילומטרים, הקו השני באורכו שמפעילה אמטרק אחרי הטקסס איגל (Texas Eagle) שבין שיקגו ללוס אנג'לס. אמטרק טוענת שהרכבת עוברת בין הנופים היפים ביותר שניתן לצפות בהם מהרכבות שלה, כולל תצפיות על עמק נהר הקולורדו העליון בהרי הרוקי והסיירה נבדה.[1]
לפני שאמטרק הפעילה את קו הרכבת "קליפורניה זפר" הוא הופעל כשיתוף פעולה בין שלוש חברות רכבת: שיקגו, ברלינגטון וקווינסי (Chicago, Burlington and Quincy Railroad), בראשי תיבות CB&Q, דנוור וריו גראנדה (Denver and Rio Grande Western Railroad), בראשי תיבות D&RGW ווסטרן פסיפיק (Western Pacific Railroad), שכולן כינו אותו "הרכבת המדוברת ביותר באמריקה". הרכבת הראשונה יצאה לדרך ב-20 במרץ 1949. היא תוכננה לעבור בנופים המרהיבים ביותר באור יום. הרכבת המקורית הושבתה ב-1970, אם כי D&RGW המשיכה להפעיל את שירות הנוסעים שלה ה"ריו גראנדה זפר" (Rio Grande Zephyr) בין סולט לייק סיטי ודנוור תוך שימוש בציוד המקורי עד 1983. מאז 1983 ניתן הכינוי "קליפורניה זפר" לשירות של אמטרק, הפועל פעם ביום והוא שילוב בין המסלול המקורי של ה"זפר" והקו המתחרה "סיטי אוף סן פרנסיסקו" (City of San Francisco).
היסטוריה
במקור הופעל ה"קליפורניה זפר" על ידי חברת הרכבות שיקגו, ברלינגטון וקווינסי בקטע משיקגו לדנוור בהמשך על ידי חברת הרכבות המערבית דנוור וריו גראנדה בקטע מדנוור ועד סולט לייק סיטי, ועל הקטע האחרון בין סולט לייק סיטי לאוקלנד הייתה אחראית חברת הרכבות וסטרן פסיפיק. קרונות השייכים לחברות השונות הופעלו ביחד, קרונות נותקו מהרכבת וחוברו מחדש בשל תחזוקה, תיקונים ומספר הנוסעים שהשתנה על פי עונות השנה.
הרכבת הראשונה הייתה קרויה סן פרנסיסקו והושקה על ידי השחקנית אלינור פארקר כשסגן מושל קליפורניה גודווין נייט (Goodwin Knight), ראש עיריית סן פרנסיסקו אלמר רובינזון (Elmer Robinson) ונשיא חברת וסטרן פסיפיק הארי מיטשל (Harry A. Mitchell) צופים בטקס. בנסיעת הבכורה קיבלה כל נוסעת סחלבים בגוונים של "כסף" וכתום שהוטסו מהילו שבהוואי. דיילת ששירתה ברכבת כונתה "זפרט" (Zephyrette).[2]
בקיץ 1954 היה זמן הנסיעה לקו באורך 4,074 קילומטרים חמישים שעות ו-50 דקות. ב"קליפורניה זפר" שנסע מזרחה הייתה ב-1 מרץ 1955 הלידה הראשונה כשנולד ריד זארס.
"קליפורניה זפר" לא היה חסין בפני הירידה במספר הנוסעים ברכבות שנות ה-60 של המאה ה-20, ויותר מכך הקו היה הפסדי גם שכל המקומות נמכרו. חברת וסטרן פסיפיק הגישה בקשה להפסיק את חלקה בקו ב-1966, אבל ועדת המסחר הבין-מדינתי (Interstate Commerce Commission) דחתה את הבקשה לאחר מחאות הציבור. ב-1969 הגישה D&RGW בקשה דומה וב-1970 אישרה ועדת המסחר הבין-מדינתי לווסטרן פסיפיק להשבית את הקטע שבאחריותה, בתנאי ששתי החברות האחרות D&RGW ו-CB&Q "יספקו מראית עין של [שירות]" בין שיקגו ואוגדן שביוטה. הרכבת האחרונה בקו "קליפורניה זפר" אל החוף המערבי עזבה את שיקגו ב-22 במרץ 1970 והגיעה לאוקלנד יומיים אחר-כך. "קליפורניה זפר" פעל במשך 21 שנים ויומיים. מזרחית לסולט לייק סיטי צומצמה תדירות הקו לשלוש פעמים בשבוע כשהוא פועל תחת השם "שירות קליפורניה" (California Service) בקטע של CB&Q וכ"ריו גראנדה זפר" (Rio Grande Zephyr) בקטע בבעלות של D&RGW. הקטע של D&RGW הורחב מעבר לסולט לייק סיטי אל אוגדן, שם יכלו נוסעים שיעדם נבדה וקליפורניה לעבור לקו הרכבת סיטי אוף סן פרנסיסקו (City of San Francisco) של סאותרן פסיפיק. סידור זה נמשך עד הקמת אמטרק ב-1 במאי 1971.
הדיילות של קליפורניה זפר
הדיילות, המכונות באנגלית Zephyrettes, היו פרי יוזמתה של וילמה מקפיק (Velma McPeek), המפקחת על שירותי רכבת נוסעים של ברלינגטון. הן ביצעו מגוון רחב של תפקידים, החל ממדריכות טיולים, עזרה ראשונה ובייביסיטר. הדיילות הראשונות הועסקו בקו "דנוור זפר" (Denver Zephyr) ב-1936. ב"קליפורניה זפר" הן שירתו מיומו הראשון של הקו ב-1949 עד שהושבת ב-1970.[3] הדיילת ג'ולי אן ליימן (Julie Ann Lyman) תיארה את התפקיד כ"תשובה של הרכבת לדיילות אוויר".[4] החובות השונים של העבודה כללו קבלת פני הנוסעים, הודעות לנוסעים, משלוח מברקים, ביצוע הזמנות לארוחת ערב, ובדרך כלל אשת קשר בין נוסעי הרכבת וצוותה. בכל זמן נתון הועסקו בין 10 ל-11 דיילות.[3]
כשאמטרק החייתה את ה"קליפורניה זפר" ב-1983 היא הזמינה דיילת לשעבר בקו, ביולה באומן (Beulah Bauman) להשיק את הרכבת.[5]
צמד קרונות דיזל של וסטרן פסיפיק, כונו גם הם Zephyrette. הם פעלו בין 1950 ל-1960 בקו בין אוקלנד לסולט לייק סיטי.[6]
תקופת אמטרק
אמטרק התכוונה להחיות את ה"קליפורניה זפר" כחלק מרשת הקווים המקורית שלה ב-1971, תוך שימוש במסילות של חברת הרכבות ברלינגטון נורתרן (Burlington Northern Railroad) מזרחית מדנוור, במסילות של D&RGW בין דנוור לאוגדן, ובמסילות של סאותרן פסיפיק מערבית לאוגדן. ברגע האחרון סירבה D&RGW להצטרף לאמטרק, משום שחששה שרכבות הנוסעים של החברה החדשה יפריעו לתנועת רכבות המשא שהייתה פעילות רווחית. החלטה זו אלצה את אמטרק להשתמש בקו אוורלנד (Overland Route) של יוניון פסיפיק דרך דרום ויומינג במקום קולורדו. לזמן קצר, בין אביב 1971 וקיץ 1972, נאלצו נוסעים בין שיקגו ואוקלנד לנסוע בשתי רכבות ה"דנוור זפר", שפעלה יומית בין שיקגו לדנוור, ו"סיטי אוף סן פרנסיסקו", שפעלה שלוש פעמים בשבוע, בין דנוור ואזור מפרץ סן פרנסיסקו. עם זאת, בסופו של דבר לאחר כמה ניסיונות כושלים מזגה אמטרק את שתי הרכבות לאחת, שכונתה "סן פרנסיסקו זפר" (San Francisco Zephyr), מחווה לקווים "קליפורניה זפר" ו"סן פרנסיסקו צ'יף", בין שיקגו ואוקלנד. D&RGW המשיכה להפעיל את ה"ריו גראנדה זפר" בין דנוור לאוגדן. ב-1977 הוסיפה אמטרק קשר לסיאטל באמצעות הקו פיוניר (Pioneer – "חלוץ") שפעל בין סיאטל לסולט לייק סיטי וב-1979 קשר ללוס אנג'לס באמצעות הקו דזרט וינד (Desert Wind – "רוח מדברית") שפעל בין לוס אנג'לס לסולט לייק סיטי.
ב-1983 החליטה D&RGW להצטרף לאמטרק בשל הפסדים בפעילות רכבות הנוסעים. אמטרק הסיטה את ה"סן פרנסיסקו זפר" למסילת מנהרת מופאט (Moffat Tunnel Route) בין דנוור לסולט לייק סיטי, ההעדפה הראשונה שלה מ-1971. השינוי תוכנן ל-25 באפריל, אבל מפולת בוץ בתיסטל ביוטה השביתה את המסילה ודחתה את השינוי עד 16 ביולי. יחד עם שינוי המסלול שינתה אמטרק את שם הקו ל"קליפורניה זפר".[7][8]
"קליפורניה זפר" המודרני משתמש בדרך כלל במסלול של קו הרכבת המקורי מזרחית לסולט לייק סיטי. עם זאת, הקטע בנבדה ובקליפורניה הוא במהותו המסלול של הקו לשעבר "סיטי אוף סן פרנסיסקו". ה"קליפורניה זפר" משתמש במסילה של וסטרן פסיפיק לשעבר המכונה המסדרון המרכזי (Central Corridor) מסולט לייק סיטי עד מרכז נבדה, ואז עובר בוינמאקה למסילת אוורלנד (Overland Route) של סאותרן פסיפיק לשעבר. הנקודה שבה הרכבת מחליפה מסילות תלויה בכיוון הנסיעה, מכיוון שחברת הרכבות יוניון פסיפיק נהגה להניח מסילה כפולה לרוחב נבדה, כשבכל מסילה הרכבות נסעו בכיוון אחד בלבד.
ב-1997 סגרה אמטרק את הקווים המפסידים לסיאטל (פיוניר) וללוס אנג'לס (דזרט וינד) כחלק מקיצוץ בתקציבה.
קליפורניה זפר כיום
בקיץ, העונה הבוערת של הנסיעות ב"קליפורניה זפר", כוללת הרכבת עד 20 קרונות נוסעים בעלי קומה כפולה, שאליהם נוספו עד 2004 כמה קרונות משא, וקרונות נגררים בין שיקגו לדנוור. את הרכבת מושכים עד ארבעה קטרים בהספק של 3,090 קילוואט. הרכבת עוברת בשבע ממדינות ארצות הברית ועוצרת ב-33 תחנות. זמן הנסיעה נע בין 52 ל-53 שעות, כשהרכבת עומדת בלוחות הזמנים. לשם השוואה, הרכבת המתחרה "סיטי אוף סן פרנסיסקו", שפעלה מ-1936 עד 1971, עשתה זאת ב-40 שעות. הקליפורניה זפר משתמשת ברשת מסילות הברזל של שני ספקים:
- חברת הרכבת BNSF – בין שיקגו לדנוור
- יוניון פסיפיק – בין דנוור לאוקלנד.
קרונות הנוסעים בני הקומתיים הם משני סוגים: קרונות מושבים עם גב מתכוונן וקרונות שינה שבהם יש ארבעה סוגים של תאי שינה. בקרונות אלו השירות כולל גם מקלחון. בנוסף יש קרון מסעדה וקרון תצפית, שקומתו העליונה בנויה חלונות רחבים כשהמושבים פונים אל החלונות, ובקומתו התחתונה יש בית קפה.
בשנת הכספים 2016 נסעו בקו הרכבת "קליפורניה זפר" 410,963 נוסעים, גידול של יותר מ-10% בהשוואה ל-2015.[9] ההכנסות מהקו עלו בכ-6% בהשוואה לשנה הקודמת.[10]
תיאור המסלול
הרכבת בכיוון מערב היא אמטרק מספר 5 (הרכבת מזרחה היא מספר 6). לאחר שהרכבת יוצאת משיקגו יוניון סטיישן (Chicago Union Station) היא משתמשת במסילת הברזל של רכבת הפרוורים של שיקגו בבעלות חברת הרכבות BNSF ועוצרת לעצירת ביניים בנפרוויל (Naperville).
לאחר מעבר דרך אורורה, הרכבת עוברת דרך שדות בלתי נגמרים של תירס וסויה ועיירות חקלאים קטנות באילינוי ואיווה. הרכבת חוצה את הגבול לאיווה בגשר רכבת ברלינגטון מעל לנהר המיסיסיפי בברלינגטון (Burlington), ואז לנברסקה מעל נהר המיזורי בין קנסיל בלאפס (Council Bluffs) באיווה ואומהה בנברסקה. במהלך הלילה ולקראת בוקר, הרכבת חוצה את נברסקה וצפון-מזרח קולורדו בטרם היא מגיעה בבוקר לדנוור.
בדנוור הרכבת נפרדת מרשת המסילות בבעלות חברת הרכבות BNSF. מדנוור מערבה הרכבת נוסעת על מסילת הפרוזדור המרכזי של יוניון פסיפיק. הנוף משתנה דרמטית כשהרכבת יוצאת מדנוור ומתחילה לטפס בהרי הרוקי. לאחר מעבר בקטע שנבנה במקור על ידי חברת הרכבות דנוור וסולט לייק (Denver and Salt Lake Railway) הרכבת חוצה את קו פרשת המים של אמריקה במנהרת מופאט (Moffat Tunnel) בת ה-10 קילומטרים מתחת לפסגת ג'יימס (James Peak). המסילה עוקבת אחרי מסלולו של הנהר קולורדו, המשתנה מנהר צר של מים לבנים (החביב על שייטי רפטינג) לנהר רחב הרבה יותר לאורך קניון גלנווד (Glenwood Canyon), ובמקביל לכביש בין-מדינתי 70 כלפי העיר גרנד ג'נקשן בקולורדו. הרכבת נפרדת לבסוף מנהר הקולורדו הרחב הרבה יותר לאחר היציאה מקניון רובי (Ruby Canyon), שבו גם הרכבת נכנסת ליוטה.
ביוטה הרכבת עוקבת אחר השוליים המערביים של צוקי בוק (Book Cliffs) עד קצותיהם בסמוך להלפר (Helper). הרכבת חוצה אז את הרי ואסאץ' (Wasatch Mountains) כששיא הגובה מושג במעבר ההרים סולג'ר סאמט (Soldier Summit). לאחר מעבר הרי ואסאץ' הרכבת מגיעה לאזור המטרופוליטני של חזית ואסאץ' (Wasatch Front) שבו מתגוררת מרבית האוכלוסייה של יוטה.
מסולט לייק סיטי הרכבת עוקבת פחות או יותר אחרי מסלולו של כביש בין-מדינתי 80 עד נקודת הסיום בקליפורניה. הן הכביש והן מסילת הברזל עוברים לאורך החוף הדרומי של ימת המלח הגדולה ודרך מישורי המלח בונוויל (Bonneville Salt Flats) כלפי נבדה. לאחר חציית הגבול בין יוטה לנבדה בוונדובר (Wendover) / וסט ונדובר (West Wendover), המסילה חוצה את רכס טואנו (Toano Range), דרך מעבר סילבר זון (Silver Zone Pass), דרך עמק גושוט (Goshute Valley) ומנהרות מתחת להרי פקוופ (Pequop Mountains) ועוברת מסביב לקצה הצפוני של הרי רובי (Ruby Mountains).
הרכבת מגיעה לראשונה לנהר הומבולדט (Humboldt River) סמוך לוולס (Wells), שהרכבת עוקבת כללית אחר מסלולו של הנהר עד סופו בשקע הומבולדט (Humboldt Sink) בסמוך ללאוולוק (Lovelock). המסילה חוצה את מרכז מדבר ארבעים המיילים (Forty Mile Desert). בצד השני של העמק המדברי זורם הנהר טראקי (Truckee) שמסלולו הוא הנתיב של הרכבת אל רינו ובמעלה הסיירה נבדה בקליפורניה.
בקליפורניה חוצה הרכבת את הסיירה נבדה במעבר דונר (Donner Pass), ולאחר הקפת אגם דונר, יורדת כשהיא עוקבת אחר הרכס הגבוה בין הנהרות אמריקן ויובה דרך מפער המהגרים (Emigrant Gap). בסופו של דבר ה"קליפורניה זפר" מגיע לאזורי השפלה של הסנטרל ואלי, ואז לאורך מפרץ סן פבלו, עם עצירות בסקרמנטו ובדייוויס. הוא חוצה את גשר בנישה (Benicia Bridge), ועוצר במרטינז (Martinez) וריצ'מונד (Richmond). המסע מסתיים באמריוויל, פרוור של אוקלנד. מאמריוויל מקשר שירות הסעות "אמרי גו ראונד" (Emery Go Round) את הנוסעים לרשת הרכבות BART (Bay Area Rapid Transit) או לחלופין אוטובוס בתשלום של אמטרק הלוקח את הנוסעים עד לרחוב אמברקדורו בסן פרנסיסקו.
ה"קליפורניה זפר" המקורי חצה את הרי הסיירה נבדה בנתיב הנהר פדר (Feather River Route) ועצר ביישובים אחרים מערבית לווינמאקה בנבדה. במקום לעבור דרך רינו הזפר המקורי עבר בגרלך (Gerlach), ובקליפורניה עבר דרך פורטולה (Portola), אורוויל (Oroville), סקרמנטו, סטוקטון ופליזנטון (Pleasanton) בטרם הגיע לדפו באוקלנד שממנה היה שירות מעבורות לסן פרנסיסקו.[11] נתיב הנהר פדר עדיין פעיל, אבל לרכבות משא בלבד. עם זאת, מי שרוצה לצפות בקטע זה של הנתיב המקורי חייב כיום לנסוע בכביש מדינתי 70 שמסלולו מקביל למסילת הברזל הישנה של וסטרן פסיפיק.
לקריאה נוספת
- Amtrak 2011 / 2012. America. 40th Anniversary – 1971-2011, S. 46.
- Amtrak System Timetable. Effective May 7, 2012 – October 1212, S. 91.
- Henry Kisor: Zephyr: Tracking A Dream Across America. HarperCollins Publishers, New York 1995. מסת"ב 978-1-55850-477-6.
- Mike Schafer and Joe Welsh: Streamliners: History of a Railroad Icon. MBI Publishing Co., St. Paul, MN, 1997. מסת"ב 0-7603-1371-7.
- Robert J. Wayner (Editor): Car names, numbers and consists. Wayner Publications, New York, NY, 1972.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Amtrak. "California Zephyr".
- ^ The Zephyrettes
- ^ 3.0 3.1 Radecki, Alan; Wilson, John. "The Zephyrettes...a History". California Zephyr Virtual Museum.
- ^ Lyman, Julie Ann (20 בינואר 1963). "Life of Zephyrette Is Wacky, Wonderful". Chicago Tribune.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "New Amtrak train christened Zephyr". Gadsden Times. 17 ביולי 1983.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ McCann, Gary Garth. "Budd RDC car in National Geographic ad and the Zephyrette and Choctaw Rocket in photos". Streamliner Memories. WordPress.
- ^ "Scenic route to be taken by Amtrak". Eugene Register-Guard. 17 במרץ 1983.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Last passenger trains rolling across Wyoming". Spokesman-Review. 13 ביולי 1983.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Amtrak fact sheet: California Zephyr service
- ^ Amtrak Reports ‘Exceptional’ FY 2016
- ^ "California Zephyr- Time Table August, 1957". Burlington, Rio Grande and Western Pacific Railroads, republished by California Zephyr Museum Online. 15 באוגוסט 1957.
{{cite web}}: (עזרה)
