קית' פארק
קית' רודני פארק (באנגלית: Keith Rodney Park; 15 ביוני 1892 - 6 בפברואר 1975), היה מרשל אוויר ראשי בחיל האוויר המלכותי, אלוף הפלות במלחמת העולם הראשונה ומפקד בחיל האוויר המלכותי במהלך מלחמת העולם השנייה, במהלכה שימש בתפקידי פיקוד במהלך שתי מערכות אוויריות מכריעות בזירה האירופית - הקרב על בריטניה והקרב על מלטה. בגרמניה נודע בכינוי "מגן לונדון". הוענקו לו עיטורי מסדר האמבט, מסדר האימפריה הבריטית, צלב צבאי עם אות מערכה, צלב התעופה המצוינת ולגיון ההצטיינות.
ראשית הקריירה הצבאית
נולד בתמז, ניו זילנד. אביו היה סקוטי שעבד כגאולוג בחברת מכרות. כבר בצעירותו היה להוט אחר רכיבה על סוסים ורובים. ב-1911 התגייס לחיל התותחנים בצבא ניו זילנד. לאחר מכן השתחרר ועבד כגזבר על אוניות מטען ונוסעים, עבודה בעקבותיה זכה לכינוי "סקיפר".
עם פרוץ מלחמת העולם עזב את עסקי הספנות וחזר ליחידת התותחנים שלו, עמה השתתף באפריל 1915 בנחיתה בגליפולי במסגרת כוחות אנז"ק. פארק קיבל דרגת קצונה (סגן משנה) בזכות תפקודו במהלך מלחמת החפירות שהתנהלה בגליפולי. באוגוסט 1915 פיקד כבר על גדוד תותחנים בקרב הנחיתה במפרץ סולבה, ובמלחמת החפירות שהתנהלה בעקבותיו. במהלך תקופה זו החליט פארק החלטה לא רגילה - לעבור מצבא ניו זילנד לצבא בריטניה ולהצטרף לרגימנט המלכותי של הארטילריה הרכובה. הרגימנט עזב את גליפולי בינואר 1916.
הקרבות בהם השתתף פארק בגליפולי הותירו בו את רישומיהם הפיזיים והמנטליים. על אף שבהמשך חייו דיבר עליהם בנוסטלגיה, הייתה זו תקופה לא קלה. פארק למד להעריך את מפקד אנז"ק ויליאם בירדווד, אשר סגנון מנהיגותו ותשומת לבו לפרטים היוו דוגמה לפארק בהמשך דרכו.
לאחר עוזבו את גליפולי, הוצב הרגימנט בצרפת, שם השתתף בקרב על הסום, במהלכו התוודע פארק לערכו של הסיור האווירי, כשנוכח כיצד מטוסי סיור גרמניים איתרו ריכוזי ארטילריה של בנות הברית וכיוונו את הארטילריה הגרמנית כנגדם. כן זכה פארק לטעימה ראשונה של טיסה עת צורף לטיסה לצורך בדיקת ההסוואה של גדודו.
ב-21 באוקטובר 1916 הועף פארק מסוסו מפגיעת פגז גרמני. פארק נפצע ופונה לאנגליה, שם נקבע כי אינו מתאים לשירות פעיל - קביעה שבפועל העידה על אי יכולתו לרכוב על סוס. לאחר תקופת החלמה קצרה, הצטרף בדצמבר 1916 לזרוע האוויר של צבא בריטניה - הRFC.
טייס קרב
בתחילת דרכו ב-RFC עסק פארק בתפקידי הדרכה. בסוף יוני 1917 הוצב שוב לצרפת, שם צורף ב-7 ביולי לטייסת 48. פארק הטיס את מטוס היירוט החדיש מסוג בריסטול F.2, עליו זכה להצלחה ניכרת בקרבות מול מטוסים גרמניים. ב-17 באוגוסט זכה בעיטור צלב צבאי בגין "גילוי אבירות ודבקות במשימה", לאחר שסיור אווירי בו השתתף התפתח לקרב קשה מול מטוסי אויב. פארק, על אף ששני המטוסים שליוו אותו יצאו מכלל פעולה ונטשו את הקרב, המשיך להילחם במטוסי האויב, הפיל אחד מהם והביא להפלת ארבעה נוספים. ב-11 בספטמבר קיבל פארק דרגת קפטן זמני.
ב-10 באפריל 1918 קיבל פארק את הפיקוד על טייסת 48. פארק היה מפקד קשוח והוגן, הקפיד על המשמעת והפגין מנהיגות ובקיאות רבה בכל הקשור בלוחמה אווירית.
תפקידו כמפקד טייסת היה מתיש, אך השגיו כטייס ומפקד טייסת היו ניכרים. עד לסוף המלחמה זכה פארק להוסיף אות מערכה לצלב הצבאי, וכן זכה בעיטורי צלב התעופה המצוינת וצלב המלחמה הצרפתי. בסך הכל הפיל פארק בקרבות אוויר 5 מטוסי אויב והביא להפלתם של 14 מטוסים נוספים. כמו כן, הופל פארק עצמו פעמיים.
בין המלחמות
לאחר המלחמה קיבל פארק דרגת קפטן קבועה בחיל האוויר המלכותי, שעם שינוי שיטת הדרגות (1919) הומרה בדרגת סגן טיסה (flight lieutenant). בשנים 1919–1920 שירת כמפקד טייסת 25 ולאחר מכן כמפקד טייסת בבית הספר לאימון טכני. פארק התקדם בתפקידי הפיקוד בחיל האוויר המלכותי, ובשנת 1938, ערב מלחמת העולם השנייה, היה בתפקיד קצין סגל בכיר בפיקוד מטוסי היירוט, תחת פיקודו של יו דאודינג.
מלחמת העולם השנייה
הקרב על בריטניה
ערך מורחב – הקרב על בריטניה
ב-20 באפריל 1940 קיבל פארק את הפיקוד על להק 11, אשר באחריותו הייתה ההגנה האווירית על לונדון בפרט, ודרום מזרח אנגליה בכלל. מיד עם כניסתו לתפקיד ביצע הלהק שבפיקודו סיורים אוויריים מעל צרפת, והעניק את החיפוי האווירי למבצע דינמו - פינוי הכוחות הבריטיים מדנקירק.
עם התחלת הקרב על בריטניה נשא הלהק שבפיקודו בעיקר הנטל של הקרב מול הלופטוואפה. פארק, ביחד עם מפקדו דאודינג, פיתחו אסטרטגיה של הימנעות מקרבות אוויר גדולים והתשת הלופטוואפה בקרבות קטנים ומתוכננים. פארק גם התווה עיקרון של תקיפת המפציצים הגרמנים עוד בדרכם למטרותיהם, תוך הגדלה מסוימת של הסיכון לטייסיו, מתוך הבנה כי מפציצים עמוסים יהיו כבדים מכדי לחמוק ממטוסיו, וכן כי שיטה זו פוגעת באסטרטגיה הגרמנית בצורה הטובה ביותר, שכן "עדיף להפיל עשרה מפציצים בטרם הגיעו למטרתם, מאשר להפיל חמישים לאחר שמילאו את משימתם". בסיכומו של דבר, הוכיחה דרך פעולה זו את עצמה.
במהלך הקרב על בריטניה פיקד פארק באופן אישי על כמה מקרבות האוויר הגדולים ביותר - קרב אלדרטאג ("יום הנשר") ב-13 באוגוסט, קרב היום הקשה ביותר ב-18 באוגוסט וקרב יום הקרב על בריטניה ב-15 בספטמבר.
בזכות פיקודו המוצלח על להק 11 זכה פארק להכרה כטקטיקן מבריק. ארתור טדר, מפקד חיל האוויר המלכותי, אמר עליו לאחר המלחמה כי "אם היה אי פעם אדם יחיד שהביא לבריטניה את הניצחון בקרב, היה זה פארק"
במשך כל תקופת הקרב על בריטניה היה פארק מעורב בוויכוח שהתנהל בחיל האוויר המלכותי בין שתי תפיסות של שיטת ההגנה: עיקר גישתם של פארק ושל מפקדו דאודינג הייתה כי יש ליירט את מפציצי הלופטוואפה בטרם יגרמו נזק על הקרקע, וכי הדרך לעשות זאת היא על ידי כוחות קטנים יחסית - טייסת בודדת או שתיים. הגישה השנייה, בה החזיקו סגן מפקד חה"א שולטו דגלס ומפקד להק 12 טראפורד לי-מלורי גרסה כי אין זה משנה מתי מתבצעת ההתקפה על מטוסי האויב, כל עוד היא מתבצעת במבנים גדולים מאד התוקפים בבת אחת. ויכוח זה הפך לעימות ממנו לא נעדרה טינה אישית, ועל אף שגישתו של פארק הוכיחה עצמה, הרי שמינסטריון חיל האוויר המלכותי אימץ דווקא את הגישה השנייה ומיד לאחר תום הקרב על בריטניה הועברו פארק ודאודינג מתפקידיהם, אשר נתפסו על ידי לי-מלורי ודאגלס. הדחתו למעשה של פארק מהפיקוד על להק 11 הותירה בו מרירות בהמשך חייו. פארק הועבר לפקד על להק 23 שהיה להק אימונים, ולאחר מכן הוצב במצרים.
הקרב על מלטה
- ערך מורחב – המצור על מלטה (מלחמת העולם השנייה)
ב-14 ביוני 1942 קיבל פארק את הפיקוד על האי מלטה. היה זה לאחר שנתיים בהן סבל האי מהפצצות כבדות, שהגיעו לשיאן באפריל 1942 עם 8,788 גיחות. פארק, לאחר הערכת מצב ראשונית, שינה את שיטת ההגנה האווירית וב-25 ביולי הוציא תוכנית קרב מפורטת שיושמה מיידית. גם התוצאות היו מיידיות כאשר הסב ללופטוואפה שיעור אבידות של 5.8%. בניתוח התוצאות שהציג ב-10 באוגוסט, התברר כי אבידות הבריטים צנחו משמעותית, וכן כמות הפצצות שנפלו על האי. האבידות הכבדות שנגרמו מעתה למטוסים הגרמניים הובילו את הפיקוד הגרמני לצימצום מספר הגיחות, שמספרן בספטמבר צנח ל-391.
החל מאוגוסט התמקד פארק בהתקפת נמל טוברוק ששימש כנמלן העיקרי של מדינות הציר בצפון אפריקה, ובפועל הפך אותו לבלתי שמיש, כשבאוגוסט הטביעו מפציציו כ-20,000 טון אספקה, והצוללות הבריטיות שכעת יכלו לעגון במלטה כמעט ללא חשש הטביעו 35,000 טון נוספים.
בשל הפגיעות הקשות באספקה, פתח הלופטוואפה בחודש אוקטובר בניסיון אחרון לניטרול מלטה עם 2,842 גיחות, בהן הסבו מטוסי בריטניה בפיקוד פארק שיעור אבידות של 7.5%. אבידות כבדות אלו הביאו להפסקת ההתקפות האוויריות על האי.
מעבר לניצחון על מדינות הציר בקרב על מלטה, שיתוק נמל טוברוק בידי מטוסיו של פארק הפך את כיבוש העיר על ידי רומל לחסר ערך, והיווה נדבך חשוב בניצחון הבריטי בקרב אל עלמיין.
בהמשך המלחמה
לאחר הניצחון בקרב על מלטה פיקד פארק על מטוסיו בסיוע לכוחות בעלות הברית בצפון אפריקה, ובהמשך בנחיתות בסיציליה ובאיטליה. בינואר 1944 מונה פארק למפקד פיקוד המזרח התיכון של חיל האוויר המלכותי. בפברואר 1945 מונה למפקד הכוחות האוויריים של בעלות הברית בדרום מזרח אסיה, תפקיד בו נשא עד לתום המלחמה.
אחרי מלחמת העולם השנייה
פארק פרש מהצבא והועלה לדרגת מרשל אוויר ראשי ב-20 בדצמבר 1946. הוא חזר לניו זילנד, ושם נשא במספר תפקידים ציבוריים, בין השאר נבחר למועצת העיר אוקלנד. פארק נפטר בניו זילנד ב-6 בפברואר 1975, בגיל 82. פארק לא זכה להכרה ציבורית נרחבת לא בבריטניה ולא בניו זילנד מולדתו.
פארק היה אחד המפקדים הבולטים בהיסטוריה של הלוחמה האווירית. ניצחונותיו הטקטיים ההחלטיים בקרב על בריטניה ושוב בקרב על מלטה לא רק שהפגינו את יכולותיו הפיקודיות והבנתו את הלוחמה האווירית, אלא היוו נקודות מפנה חשובות במהלך מלחמת העולם השנייה.
לקריאה נוספת
- סטיוון באנגיי, אל עלמיין, הוצאת הקיבוץ המאוחד והוצאת יבנה, 2005.
קישורים חיצוניים
