קטגוריית סיכון בהריון

קטגוריית סיכון בהריון הוא סיווג תרופתי המביע את רמת הסיכון לעובר עד כדי הפלה, אם התרופה תינטל על ידי האם במהלך היריון. נשים יכולות להתייעץ עם מרכזים טרטולוגים בזמן ההריון כדי להחליט מתי ואיזה תרופה לקחת בזמן ההריון^[1]. יש תרופות שאסורות בשלבי היריון מסוימים^[2], ובתחילת ההריון (עד שבוע 8) מומלץ לקחת כמה שפחות תרופות בכל מקרה^[3].

הוראות משרד הבריאות מחייבות את יצרני התרופה, לציין את סיווגה בעלון לצרכן.^[4] הספר British National Formulary שמפרסם שירות הבריאות הלאומי של הממלכה המאוחדת, הכיל רשימת תרופות האסורות לשימוש או שצריכתן אמורה להיות מוגבלת אך נספח זה הוסר והוא מופץ בצורה נפרדת.

על פי מנהל המזון והתרופות האמריקאי, סיוג הסיכון לעובר מחולק ל-5 קטגוריות:

A - מחקרים בנשים הרות לא הצביעו על סיכון לעובר. לדוגמה משככי כאבים ממשפחת הפראטצמול (אקמול, דקסמול וכדומה)
B - מחקרים בחיות לא העידו על סיכון לעובר ואין מחקרים שבוצעו בנשים הרות או שמחקרים בחיות הצביעו על סיכון אך הוא לא הוכח במחקר בנשים הרות.
C - מחקרים בחיות הדגימו סיכון לעובר ואין מחקרים בנשים הרות או שאין מחקרים בנשים הרות כלל.
D - קיים סיכון מאומת לעובר אך ישנם מצבים רפואיים המצדיקים נטילת התרופה כגון מחלות מסכנות חיים שלא ניתן לטיפול בתרופה אחרת.
X - מחקרים בנשים הרות או בחיות הצביעו על סיכון לעובר, שרמתו גוברת על התועלת האפשרית של התרופה.

השפעת הספיגה של התרופה דרך השליה וממנה לעובר מושפעת ממספר גורמים: מידת הקישור לחלבון, משקל מולקולרי, PH של התרופה ומידת המסיסות בשומן. בהתאם לגיל העובר והתפתחות הכבד בגופו, הוא עשוי לקלוט את התרופה.

הדירוג האוסטרלי מורכב מהדירוג A, B1, B2, B3, C, D עד X האסור לנטילה במהלך היריון. הדירוג הגרמני מורכב מ-12 דרגות החל ממספר 1 עד לדרגה 11.