קזימיר פייר פרייה

קָזִימִיר פְּיֵיר פֵּרְיֵיה (צרפתית: Casimir Pierre Perier;‏ 11 באוקטובר 1777 – 16 במאי 1832) היה מדינאי צרפתי.

פרייה נולד בגרנובל בפרובינציה של דופינה בצרפת כבנו הרביעי של הבנקאי והתעשיין קלוד פרייה (1742–1801). משפחתו עברה להתגורר בפריז ב-1794, אחרי מפלת רובספייר. ב-1798 הצטרף לצבא הצרפתי באיטליה, אך ב-1801, אחרי מות אביו, עזב את הצבא והקים בנק בפריז יחד עם אחיו.

ב-1817 פרסם מאמר שבו הביע את התנגדותו להגדלת תשלומי פיצויי המלחמה למדינות שלחמו נגד צרפת בתקופת המלחמות הנפוליאוניות. באותה שנה נבחר לבית הנבחרים הצרפתי, תפס את מקומו בשורות האופוזיציה המתונה ונשא את נאומו הראשון בזכות חופש העיתונות. הוא נבחר שוב ב-1822 ו-ב-1824 מטעם פריז וב-1827 מטעם העיר טרואה, שאותה ייצג בבית הנבחרים עד מותו.

למרות דברי ביקורתו, הוא היה מתומכי הרסטורציה של בית בורבון והתבדל מחוגי הרפובליקנים שהביאו לבסוף למהפכת יולי 1830. מרטיניאק, ששימש כראש ממשלתו של שארל העשירי, מלך צרפת, נקט בצעדים להסרת הצנזורה על העיתונות, ופרייה שתמך במדיניותו היה אחד המועמדים למשרת נשיא בית הנבחרים. אולם, ראש הממשלה החדש, הנסיך דה פוליניאק היה בעל השקפות מלוכניות, ופרייה היה אחד מ-221 הצירים שהצביעו נגד ממשלתו של המלך.

לאחר מהפכת יולי 1830, שגרמה להדחתו של שארל העשירי, השלים פרייה עם שלטונו של המלך החדש לואי פיליפ, ששלט בשיטת מונרכיה חוקתית. הוא נבחר לנשיא בית הנבחרים וכיהן בממשלה כשר בלי תיק. פריז הייתה שרויה במצב של חוסר יציבות וההמון דרש לגזור עונש מוות על השרים שכיהנו בממשלתו של שארל העשירי - מה שגרם להתפטרות ראש הממשלה ז'אק לאפיט. ב-13 במרץ 1831 התמנה פרייה לראש הממשלה. הוא פעל בנחישות והצליח להשיב את הסדר על כנו.

בתחום מדיניות החוץ פעל פרייה להגנה על ריבונותה של בלגיה בצורת חיל משלוח צרפתי נגד הולנד (אוגוסט 1831) ושמר על השפעתה של צרפת באיטליה באמצעות כיבוש אנקונה (23 בפברואר 1832).

באביב 1832 פרצה בפריז מגפת כולרה. פרייה, שערך ביקור בבית חולים, נדבק במגפה ומת שישה ימים לאחר מכן.

בנו, אוגוסט קזימיר-פרייה (1811–1876) כיהן כשר הפנים בממשלתו של נשיא הרפובליקה הצרפתית השלישית אדולף תיאר, ונכדו ז'אן קזימיר-פרייה (1847–1907) שימש כנשיא רפובליקה זו (1894–1895).