קוצ'ינצ'ינה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית עיר ריקה. קוצ'ינצ'ינה (באנגלית: Cochinchina) הוא אזור המקיף את השלישי הדרומי של וייטנאם הנוכחית שהעיר העיקרית בה היא הו צ'י מין (קודם: סייגון). האזור היה מושבה צרפתית מ 1862 עד 1954. המדינה המאוחרת יותר של דרום וייטנאם נוצרה בשנת 1954 על ידי שילוב של קוקצ׳ינצינה עם דרום אנאם. בווייטנאמית שם האזור השתנה במהלך ההיסטוריה.
במאה ה-17, וייטנאם היה מחולקת בין אצילים צפוניים לבין דרומיים. החלק הצפוני נקרא טונקין על ידי האירופים, וחלקה הדרומי נקרא קוצ'ינצ'ינה על ידי רוב האירופים וקינאם על ידי ההולנדים. קוצינ'צ'ינה מעולם לא הייתה יחידה מנהלית אחת מאוחדת עד שהצרפתים השתלטו עליה. במהלך התקופה הקולוניאלית הצרפתית, השם התייחס באופן בלעדי לחלק הדרומי של וייטנאם, שנשלטה על ידי קמבודיה במאות הקודמות. בירת המושבה הצרפתית של קוצ׳ינצינה הייתה סייגון. שני החלקים האחרים של וייטנאם היו אז ידועים בשם אנאם (מרכז וייטנאם) וטונקין (צפון וייטנאם).
רקע כללי
.jpg)
כיבוש דרום וייטנאם היה תהליך ארוך של רכש טריטוריאלי על ידי הווייטנאמים. וייטנאם כמעט הכפילה את שטחה בשנת 1470 בזמן שלטון המלך הגדול לה טאן טונג על חשבון צ'אמפה. מאתיים השנים הבאות היו תקופה של איחוד טריטוריאלי ומלחמת אחים עם התרחבות הדרגתית בלבד כלפי דרומה.[1]
בשנת 1516 נחתו סוחרים פורטוגלים שהפליגו ממלאקה בדה נאנג, צ'אמפה.[2] והקימו שם מושבה. הם כינו את האזור "קוצ'ין-סין" - הרכיבו את השם מהחלק הראשון של קוצ'ין המלזית, אשר התייחס לכל וייטנאם. הם צירפו לשם את המילה "סין" כדי להבחין בין האזור לבין העיר ומדינת קוצ'ין בהודו, המושבה הוותיקה שלהם.[3][4]
כתוצאה ממלחמת אזרחים שהחלה ב-1520, שלח קיסר סין ועדה ללימוד מעמדה המדיני של אנאם בשנת 1536. כתוצאה מהדו"ח שנמסר, הוא הכריז מלחמה נגד שושלת מאק ששלטה על רב שטח וייטנאם הצפונית והמרכזית. השליט של וייטנאם מת בשעה שהצבאות הסיניים עברו את גבולות הממלכה ב־1537, ואביו, מונג דוננג דאנג, מיהר להיכנע לרצון הקיסרי והכריז על עצמו כוסאל של קיסר סין. הסינים הכריזו כי גם לשושלת לי וגם לשושלת מק יש זכות לחלק מהאדמות ולכן הם הכירו במשטר של לי בחלק הדרומי של וייטנאם ובמקביל הכירו בשלטון של מאק בחלק הצפוני, שנקרא טונקין. זאת הייתה מדינה פאודלית תחת השליטה של סין.
אולם הסדר זה לא נמשך זמן רב. בשנת 1592, המלך טין טונג הוביל את הצבא המלכותי כבש כמעט את כל השטח של שושלת מאק, והעביר את מלכי שושלת לי בחזרה לבירה המקורית של האנוי. שושלת מאק החזיקה רק בחלק זעיר של צפון וייטנאם עד 1667, כאשר שושלת לי כבשו את האדמות האחרונות של מאק.
קוצ׳ינצ'ינה ממלכת נגואיין (1620–1774)
ב-1623 הקים נגואיין פוק נגוין, שליט המחוזות הדרומיים של וייטנאם, קהילה מסחרית בסייגון. במהלך 50 השנים הבאות, השליטה הוייטנאמית בדרום התרחבה באיטיות, ושליטי נגואיין נלחמו במלחמת אזרחים מתמשכת עם השלטון המרכזי שישב בצפון.
עם תום המלחמה עם הטראנה, היו שליטי הנגואיין מסוגלים להקדיש יותר מאמץ (וכוח צבאי) להמשך כיבוש הדרום. בעיקר האזורים סביב נהר המקונג שעברו להיות תחת שליטה וייטנאמית.
לפחות שלוש מלחמות התרחשו בין שליטי הנגואיין למלכים הקמבודים בתקופה שבין 1715 ל-1770, כאשר הווייטנאמים זכו לשטח גדול יותר בכל מלחמה. המלחמות כללו גם את המלכים הסיאמיים החזקים שלחמו למען הוסאלים שלהם, הקמבודים. בסוף המאה ה-18, וייטנאם הייתה מאוחדת לזמן קצר תחת טאי סון. אלה היו שלושה אחים, איכרים לשעבר, שהצליחו לכבוש תחילה את אדמות נגואיין ואחר כך את אדמות הטראנה.[5]
איחוד סופי היה תחת נגויאן פוק אן שלחם במשך 25 שנים נגד טאי סון ובסופו של דבר כבש את כל המדינה בשנת 1802. הוא שלט על כל וייטנאם תחת שמה באותם ימים - גיה לונג. בנו מין מונגנג מלך מ 14 בפברואר 1820 עד 20 ינואר 1841 על מה שהיה ידוע לבריטים ולאמריקאים כקוצ'ין סין. בתקווה לנהל משא ומתן על חוזים מסחריים, הבריטים ב־1822 שלחו את סוכן חברת הודו המזרחית ג'ון קרופורד,[6] והאמריקנים ב־1833 שלחו את הדיפלומט אדמונד רוברטס,[7] שחזר בשנת 1836.[8] שני השליחים לא היו מודעים היטב לתנאים בתוך הארץ, ואף אחד מהם לא הצליח.
שליטי ג'יה לונג המשיכו במלחמתם נגד קמבודיה, ואף הצליחו לספח את פנום פן ואת השטח שסביבה במלחמה בין 1831 ל-1834, אך נאלצו לוותר על כיבושים אלה במלחמה בין 1841 ל-1845.
קוצ׳ינצ'ינה הקולוניאלית (1864–1949)
ב־1858 החליטה ממשלת צרפת של נפוליאון השלישי, בסיועם של חיילים ספרדים שהגיעו מהפיליפינים (שהייתה מושבה ספרדית באותה תקופה), להשתלט על החלק הדרומי של וייטנאם; ממשלת וייטנאם נאלצה לוותר על הפרובינציות ביין הואה, גייה ודונה טנג לצרפת ביוני 1862. שטחים אלה, שנקראו אז קוצ'ינצ'ינה הצרפתית התחתית, הפכו למושבה הצרפתית - קוצ'ינצ'ינה.[9]
בשנת 1887 הפכה המושבה של קוצ'ינצ'ינה הצרפתית לחלק מהודו-סין הצרפתית, ונותרה מנותקת משטחי החסות של אנאם וטונקין.
קוצ׳ינצ׳ינה נכבשה על ידי יפן במהלך מלחמת העולם השנייה (1941-45), אך הוחזרה לצרפת לאחר מכן. אחרי 1945, מעמדו של קוצ'ינצ'ינה היה נושא של מחלוקת בין צרפת לבין ויאט מין של הו צ'י מין. ב־1946 הכריזו הצרפתים על קוצ'ינצ'ינה כ"רפובליקה אוטונומית", שהייתה אחת הסיבות למלחמת הודו-סין הראשונה. ב-1948 שונה שמה של קוצ'ינצ'ינה לממשלה הזמנית של דרום וייטנאם. היא התמזגה בשנה לאחר מכן עם הממשלה המרכזית הזמנית של וייטנאם, ומדינת וייטנאם, עם הקיסר לשעבר, בוגו דאו, כראש המדינה, הוקמה אז רשמית.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Michael Arthur Aung-Thwin; Kenneth R. Hall (13 May 2011). New Perspectives on the History and Historiography of Southeast Asia: Continuing Explorations. Routledge. pp. 158–
- ^ Li, Tana Li (1998). Nguyễn Cochinchina: southern Vietnam in the seventeenth and eighteenth centuries. SEAP Publications. p. 72
- ^ Yule, Sir Henry Yule, A. C. Burnell, William Crooke (1995). A glossary of colloquial Anglo-Indian words and phrases: Hobson-Jobson. Routledge. p. 34. מסת"ב 0-7007-0321-7.
- ^ Tana Li (1998). Nguyễn Cochinchina: Southern Vietnam in the Seventeenth and Eighteenth Centuries. SEAP Publications. pp. 63–
- ^ Vietnam - A Long History by Nguyễn Khắc Viện (1999). Hanoi, Thế Giới Publishers
- ^ Crawfurd, John (21 August 2006) [1830]. Journal of an Embassy from the Governor-general of India to the Courts of Siam and Cochin China. Volume 1 (2nd ed.). London: H. Colburn and R. Bentley. 475 pgs. OCLC 03452414. Retrieved 2 February 2012.
- ^ Roberts, Edmund (12 October 2007) [First published in 1837]. Embassy to the Eastern courts of Cochin-China, Siam, and Muscat : in the U. S. sloop-of-war Peacock ... during the years 1832-3-4 (Digital ed.). Harper & brothers. 310 pages. Retrieved 25 April 2012.
- ^ Ruschenberger, William Samuel Waithman (24 July 2007) [First published in 1837]. A Voyage Round the World: Including an Embassy to Muscat and Siam in 1835, 1836 and 1837. Harper & brothers. OCLC 12492287. Retrieved 25 April 2012.
- ^ Encyclopedia of Asian History, Volume 4 (Vietnam) 1988. Charles Scribner's Sons, New York.
29503689קוצ'ינצ'ינה