בניין קולנוע קסם
בניין קולנוע קסם, בעת ששימש בתור משכן הכנסת. 1949 |
בניין קולנוע קסם עמד בפינת הרחובות רציף הרברט סמואל ואלנבי, בנקודת ההשקה של טיילת תל אביב עם כיכר הכנסת כיום. הבניין שימש כמשכנו של קולנוע "קסם"[1] מיום הקמתו ב-1945 ועד 1948. בראשית 1949 הופקע הבניין לצרכיה של הכנסת הראשונה, שקיימה בו את דיוניה בשנת 1949, במשך למעלה מתשעה חודשים.[2] מ-1958 ועד 1982 היה הבניין משכנה של האופרה הישראלית. הבניין נהרס ב-1988. המגרש עליו עמד הבניין, והמגרש הסמוך לו שבו עמד מלון סן רמו, אוחדו, ועליהם נבנה מגדל האופרה, שנחנך ב-1993. במגדל זה שלוש קומות מסחריות ועליהן מגדל מגורים.
היסטוריה
הכיכר בה הוקם הבניין תוכננה להיות רחבת ידיים בצורת מניפה וסביבה מבני בידור ובילוי הפונים אל הים עוד בשנת 1921 על ידי האדריכל ריכרד קאופמן. מאז ביקור הנציב העליון הרברט סמואל בתל אביב ב-1922 היה שמה הרשמי כיכר הרברט סמואל ובפי העם נודעה בשם 'כיכר הקזינו' על שם קזינו גלי אביב שנבנה באותה השנה על קו המים ותחם את הכיכר ממערב.
בסיסו של הבניין - עמודים בעלי קשתות משולשות, היה זהה לבסיסו של הבניין בצדה השני של הכיכר, לפי רעיון של האדריכל יוסף נויפלד משנת 1925.
בית הקולנוע הוקם ברחוב אלנבי 1, בחלק הצפוני של כיכר הרברט סמואל על ידי היזמים זוסיה קיפניס ואברהם פרלמוּט (שהתגורר באנגליה). האדריכל זכי שלוּש תכנן את המבנה בשנת 1945, תוך התאמתו לצורת המניפה המקורית של הכיכר. בניית המבנה הדו-קומתי הסתיימה בסוף אותה שנה וב-27 בדצמבר נחנך בית הקולנוע. אולם הקולנוע שכן בקומת הכניסה, שכללה שלושה קיוסקים, והכיל 1,144 מושבים מרופדים. הוא נחשב לגדול וליוקרתי ביותר בתל אביב באותה עת והוקרנו בו בעיקר להיטים קופתיים. בקומה השנייה היו שני משרדים ומזנון.
בתקופת מלחמת העצמאות הוחרם המבנה מקיפניס. עם הקמת המדינה בה' באייר תש"ח שימש הבניין את מפקדת חיל הים עד להעברתה אל בסיס חיל הים בחיפה. בז' באדר תש"ט, 8 במרץ 1949 התקיימה לראשונה בתל אביב ישיבת הכנסת הראשונה בבניין קולנוע "קסם". עד סוף 1949 התכנסה הכנסת לסירוגין גם בבית דיזנגוף בשדרות רוטשילד, בו התקיים טקס הכרזת העצמאות ונחתמה מגילת העצמאות. קיפניס הועסק כמנהל אדמיניסטרטיבי של הכנסת, עד שהכנסת עברה לירושלים. ב-26 בדצמבר 1949 חידשה הכנסת הראשונה את ישיבותיה בירושלים, תחילה בבניין המוסדות הלאומיים וממרץ 1950 במשכנה החדש עד 1966 - בית פרומין. לאחר מכן ניסה קיפניס לקבל חזרה את המבנה, אולם נענה בסירוב. הוא קיבל פיצויים זעומים על החרמת רכושו לאחר שנים של התדיינות משפטית.
בשנת 1950 נרכש הבניין על ידי עיריית תל אביב ונערכו בו ישיבות העירייה לזמן מה, עד ששימש כבניין משרדים של מס הכנסה. בינואר 1958 רכש "חוג ידידי האופרה" את המבנה תמורת 440,000 לירות, כאשר מחצית מסכום זה מימנה ממשלת ישראל. במאי אותה שנה עברה לבניין האופרה הישראלית כמשכן הקבע שלה, לאחר שנדדה בין מבנים שונים ברחבי העיר.[3]
בשנת 1971 רכשה משפחת קשפיצקי מגרמניה את השטח עליו היה מצוי מבנה האופרה, תוך קבלת התחייבות לפינוי האופרה מהמבנה עד נובמבר 1976. לאחר שהאופרה לא פונתה, בגלל סירוב לעבור לבניין הסינרמה, פנו המשקיעים לבית המשפט.[4] באוגוסט 1982 נסגרה האופרה עקב חוסר תקציב והפסקת התמיכה בה מצד משרד החינוך. בעקבות סגירת האופרה תכננו הבעלים להרוס את הבניין ולהקים על שטחו בניין משרדים. בניין הקולנוע נהרס בשנת 1988. בעקבות רצונה של העירייה למשוך דיירים לאזור הוקם בשנת 1993 בשטח בניין מגורים בשם מגדל האופרה.
כיכר המזרקה הסמוכה למגדל האופרה נקראה "כיכר הכנסת", בכיכר זו מוזכרת ההיסטוריה של המקום, כמשכנה הראשון של כנסת ישראל, עד מעבר הכנסת לירושלים בדצמבר 1949.
קישורים חיצוניים
- מבית האופרה אל מגדל האופרה מאמר היסטורי באתר של עיריית תל אביב, כולל צילומים
- צילום של כיכר האופרה ובנין קולנוע קסם משנות ה-50, משני צדי הכיכר נראים שני הבניינים עם חזיתות הקשתות התואמות. מאתר סדרות הטלוויזיה הקלאסיות
הערות שוליים
- ^ להבדיל מבית קולנוע שנקרא ראינוע קסם ברחוב אילת מספר 57 פינת רחוב שלוש (קפה לורנץ) בשכונת נווה צדק, כיום מכון שכטר למדעי היהדות.
- ^ מרדכי נאור, נבחרי העם בתל אביב, מתוך אריאל כתב עת לידיעת ארץ ישראל - 101 שנים לתל אביב: העיר העברית הראשונה, תשע"א - 2011, עמ' 52
- ^ האופרה הישראלית פותחת שעריה במוצאי חג שבועות, דבר, 23 במאי 1958
- ^ ביהמ"ש מייעץ להעביר לבג"ץ פינוי מבנה האופרה בתל אביב, דבר, 27 ביוני 1977
34883287בניין קולנוע קסם