חומר הדברה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף קוטלי חרקים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מטוס ריסוס מפזר חומר הדברה על שדה

חומר הדברה או קוטל מזיקים הוא חומר שנועד להרוג אורגניזמים המוגדרים על ידי בני האדם כמזיקים. רוב חומרי ההדברה כיום הם כימיקלים רעילים, אבל סוכן הדברה יכול להיות גם בעל חיים, נגיף, חיידק, חומר אנטי-מיקרוביאלי, חומר חיטוי או מתקן שנועד להגן מפני מזיקים. המזיקים כוללים מגוון גדול של יצורים כמעט מכל המחלקות הטקסונומיות [1], אשר פוגעים בחקלאות, באמצעות הפצת מחלות, או גרימת מפגעים אסתטיים ובכך מתחרים עם בני האדם על מקורות מזון.

הדברת מזיקים בקנה מידה רחב, בשילוב מיכון וטכנולוגיה חקלאית, זנים חדשים, ודישון כימי, קידמה את המהפכה הירוקה וכיום נחשבת אחד המרכיבים החשובים של חקלאות תעשייתית שמאפשרת את הזנת אוכלוסיית העולם הגדלה בטור הנדסי ודחייה של סכנת רעב המוני.

מכיוון שחומרי ההדברה רעילים ומשום תהליך התפרקותם הממושך הם פוגעים גם ביצורים שאותם אין כוונה להדביר, והאדם בראשם, ובסביבה. כדי להקטין את הסיכונים נקבעו נוהלי בטיחות לשימוש בחומרי הדברה.[2] בעשורים האחרונים התפתחו שיטות הדברה המבוססות על חומרים ידידותיים יותר לצד הדברה ביולוגית.

סיווג

חומרי הרעל ממוינים על פי דרך חדירתם אל תוך המזיק, ובהתאם לכך מבדילים בין הקטגוריות הבאות:

  • רעלי קיבה - רעלים הפועלים על החרק לאחר שקלט אותם עם מזונו. רעלים אלה אינם עובדים על מזיקים בעלי גפי פה עוקצים-מוצצים שכן אלו ניזונים רק עם החדרת גפי פיהם לתוך רקמות האורגניזם הפונדקאי.
  • רעלי מגע - רעלים הפועלים באמצעות מגע ישיר עם גוף המזיק. הרעלים חודרים מבעד לקוטיקולה (שריון החרק) או דרך הטריכאות (צינורות הנשימה). רעלי המגע כוללים חומרים צמחיים (בהם פירתרום המופק מצמח החרצית) או חומרים סינתטיים (בהם משפחת הפירתרואידים המהווים חיקוי סינתטי לפירתרום). המשותף לרעלי המגע היא מסיסותם בשמנים מה שמאפשר להם לחדור דרך כסות הגוף.
  • רעלים סיסטמיים - רעלים אשר מועברים אל הצומח שממנו ניזון החרק. הם אינם פוגעים בצמח, אלא רק בחרק הניזון ממנו. חומרים אלה נכללים לעיתים בתוך רעלי הקיבה, כיוון שגם הם פועלים רק לאחר שהגיעו למערכת העיכול של החרק.
  • רעלי עישון - רעלים המיושמים בצורת עשן או אדים וחודרים למזיק דרך פתחי הנשימה, דרך הקוטיקולה ואף דרך קליפות הביצים. שימוש ברעלים אלה נעשה בתוך חללים סגורים ואטומים ומצריך רישיון הדברה באיוד.

פעולתם הממיתה של חומרי הדברה היא תמיד תוצאה של התערבות בתהליך של אורגניזם חי. כך למשל רעלי עצבים, בדומה לפעולתם הרעילה על האדם, מעכבים את ייצור האנזים כולינאסתראז (Cholinesterase) המחיש את פירוק האצטילכולין (Acetyl-choline). משהצטבר האצטילכולין, מופרע מנגנון ההולכה של הגירוי העצבי והתוצאה היא התכווצות בלתי פוסקת של השרירים הגורמת לעיוות הגוף שסיומה מוות.

קיימים הבדלים יסודיים בין השפעתם הארסית של חומרי הרעל השונים. יש הפועלים באופן מיידי ויש שהשפעתם מצטברת, נאגרות בגוף כמויות זעירות של רעל והשפעתו הממיתה תורגש רק לאחר שהצטברה בגוף כמות מסוימת.

מידת ארסיותו של רעל אינה שווה בגיליו השונים של החרק. רעלים אחדים רעילים לדרגות בוגרות בעוד אינם פוגעים במאומה בדרגות צעירות בעוד לאחרים התנהגות הפוכה. מידת הארסיות נמדדת על ידי אחוז התמותה: במינון נמוך מתים בתחילה רק פרטים בודדים, ככל שגדל המינון כך הולך וגובר קצב התמותה עד לתמותה של לפחות מחצית מקבוצת הביקורת. מרישום הנתונים מתקבלת עקומת הצטברות של התמותה כאשר המועד המדויק של פעולת הרעל מותנה בריכוזו של החומר - ככל שיקטן הריכוז, יארך זמן התמותה וככל שיגדל הריכוז יתקצר פרק זמן זה.

השפעה מכרעת קיימת לתנאי סביבה (טמפרטורה ולחות) על השפעת הרעל. כך לדוגמה, למרבית הרעלים קיים סף טמפרטורה שמתחתיו אין הם פועלים.

בשנת 2007 החל שיתוף פעולה בין משרד החקלאות לבין החברה להגנת הטבע בפרויקט ייחודי לשימוש בתנשמות ובבזים לשימוש בהדברה ביולוגית בישראל. הוא החל כפיילוט קטן בעמק החולה ובקיבוץ שדה אליהו אשר בעמק בית שאן. הפרויקט הוכתר כהצלחה והתרחב לכל אזור צפן הארץ, המרכז והנגב הצפוני והמערבי.

במחקר שנערך בסקוטלנד בשנת 2017 מצאו החוקרים שחומרי הדברה, אשר נמצאים בשימוש בישראל גורמים לנזק בריאותי בחדק הדבורים ועלולים לפגוע ביכולתן לאסוף צוף ולזמזם[3].

מנתוני משרד החקלאות בשנת 2017 עולה, שחלה ירידה משמעותית של כ-45% בשימוש בחומרי הדברה בשטחים פתוחים בזכות התנשמות והבזים.[4]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חומר הדברה בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0