קאנאווה (נהר)
 | |
| נהר קאנאווה, צבוע בכחול מודגש, כשהניו ריבר שמזין אותו מדרום-מזרח, צבוע בכחול דהוי. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אורך | 156 ק"מ |
| אגן ניקוז | 21,885.4 קמ"ר |
| מוצא | הרי חיבור נהרות ניו ריבר (הרי האפלצ'ים) וגאלי(אנ') |
| גובה מוצא הנהר | 889 מטרים |
| שפך | נהר אוהיו |
| מדינות באגן הניקוז |
מערב וירג'יניה  ארצות הברית |
נהר קָאנַאוַוה (באנגלית: Kanawha River) הוא יובל של נהר אוהיו, באורך של כ-156 קילומטרים במדינת וירג'יניה המערבית שבארצות הברית. הנהר מהווה את נתיב המים הפנימי הגדול ביותר בווירג'יניה המערבית, ואגן הניקוז שלו, ששטחו 21,885.4 קמ"ר[1], היה אזור תעשייתי משמעותי של המדינה מאז תחילת המאה ה-19[2].
ראשית הנהר בעיירה גאלי ברידג'(אנ') בצפון-מערב מחוז פאייט(אנ'), כ-56 קילומטרים מדרום מזרח לצ'ארלסטון (וירג'יניה המערבית), במפגש הנהרות ניו ריבר (הרי האפלצ'ים) וגאלי(אנ'), 3.2 קילומטרים ממפלי קאנאווה(אנ') לכיוון מעלה הזרם[א]. גובה המפלים כמעט 7.3 מטרים, והם מהווים מחסום לתנועת דגים[3]. הנהר זורם בדרך כלל לצפון-מערב, במסלול מפותל ברמת אלגני(אנ') דרך מחוזות פאייט, קאנאווה(אנ'), פוטנם(אנ'), ומייסון(אנ'), ועובר דרך הערים צ'ארלסטון וסנט אלבנס(אנ'), ומספר רב של קהילות קטנות יותר. הוא מצטרף לנהר אוהיו בפוינט פלזנט(אנ')[ב].
היסטוריה
ראשית התקופה הקולוניאלית
על פי דיווחים של מיסיונרים צרפתיים, עד סוף המאה ה-16 חיו במרכז מערב וירג'יניה כמה אלפי הוּרוֹנִים בני שבט ה-וָואיְינְדוֹט(אנ'), במקור מאזור האגמים הגדולים. הם הושמדו חלקית, ושרידיהם גורשו מהאזור במאה ה-17, על ידי פלישת שבטי ה-אִירוֹקוּאָה (בהיגוי הצרפתי, או להבדיל בהיגוי האמריקאי - אִירוֹקוֹי) ממערב ניו יורק של ימינו. דיווחים אחרים מציינים שהשבט הידוע כ-קונוי[4], או קנאווה(אנ'), נכבש או גורש על ידי שבט הסנקה הגדול(אנ'), אחד מהקונפדרציה האירוקית(אנ'), כפי שהסנקה התפארו בפני פקידים קולוניאליים של וירג'יניה בשנת 1744. האירוקוי ושבטים אחרים, כגון שוני(אנ') והילידים מדלאוור, שמרו על מרכז מערב וירג'יניה כשטח ציד[5]. הוא היה למעשה לא מאוכלס כאשר האנגלים והאירופאים החלו להגיע לאזור[5].
מקור השם קאנאווה
"Ka(ih)nawha" נובע מהדיאלקטים האִירוֹקוֹיים של האזור שפירושם "דרך מים" או "דרך קאנו"[6] - מעין מטאפורה ל"ציר תחבורה" בשפה המקומית. העיצור הסדקי של ה-"ih" (נחל או נהר בשפת האירוקוי המקומית) נשר כשהגיעו מתיישבים ובעלי אחוזות. יש הטוענים שזה בא מהמילה של אומת השוֹנִי(אנ') שפירושה "מים חדשים". מקורות אחרים טוענים שהקאנאווה נקראה על ידי מתיישבים לבנים על שם האי "קונוי" - (ראו לעיל שבט קונוי[4]), שהיה ביתם של האינדיאנים מאומת הפיסקָטַאוֵוי(אנ'). מקורות אחרים טוענים ששמו נגזר מהשם שניתן לו על ידי אומת ה-דלאוור או הלאנאפ(אנ') שפירושו "מקום של אבנים לבנות"[7][8].
לנהר היו גם שמות חלופיים היסטוריים, איותים חלופיים ושגיאות כתיב, כולל "נהר ווד" עבור היובַל הידוע כיום בשם הניו ריבר, בעקבות שמו של קולונל אברהם ווד(אנ'), חוקר אנגלי מווירג'יניה, האירופאי הראשון שידוע שחקר את הנהר באמצע המאה ה-17[9].
החל מהמאה ה-18
האדם הלבן הראשון שנדד דרך וירג'יניה עד לנהר אוהיו (מלבד כאסיר של האינדיאנים), היה מתיו ארבוקל(אנ'), שחצה בסביבות 1764 את היבשת לאורכו של עמק נהר קאנאווה והגיע אל (מה שייקרא מאוחר יותר) פוינט פלזנט[10]. ילידים ומתיישבים אירופאים ראו בניו ריבר ובנהר קאנאווה כנהר אחד. תומאס ג'פרסון היה בין כותבי הכרוניקה המוקדמים הללו וכינה את שניהם כנהר "הקאנאווה הגדול"[ג] בהערות שלו על מדינת וירג'יניה[7][9].
חוקרים ראשונים השתמשו ב-קאנאווה כציר תנועה מערבה. משפחת מוריס החלוצה התיישבה בשנת 1774 ב-סידר גרוב של ימינו(אנ'), שליד צ'ארלסטון, והקימה מעגן סירות ששירת את החוצים מערבה[11][ד]. בשנת 1819, עלתה ספינת הקיטור "רוברט תומפסון" לנהר קאנאווה מנהר אוהיו, במטרה לבדוק האם היא יכולה להגיע עד לצ'ארלסטון, ולהתגבר על מפלי קאנאווה. ההפלגה הגיעה רק עד לשרטונות שבסמוך לרד האוס(אנ'), במחוז פוטנם של היום, שם ניסו במשך יומיים במאמץ שווא לעבור את המכשולים, והספינה חזרה לנהר אוהיו. הקצינים דיווחו לאספת וירג'יניה על תוצאת מסע הניסוי, והגוף הזה תיקצב לראשונה, ב-1820, תקציב לשיפור המעבר בנהר. באותה שנה הספינה "אלברט דונאלי", שנבנתה עבור יצרני מלח, הממוקמים לאורך קו המלח (Kanawha Saltines) של הנהר[ה], עלתה לצ'ארלסטון, והתנועה בנהר לאחר מכן גדלה בהתמדה[12].
כישלונה של ספינת הקיטור "רוברט תומפסון" לעלות על הנהר, והצלחתה של ה"דונלי" להגיע לצ'ארלסטון לאחר מכן, היו אירועים בעלי חשיבות כה רבה, עד שהאסיפה הכללית של וירג'יניה, סיפקה במושב הבא שלה בשנים 1820–1821, את כל התקציב הנדרש. השיפור של הנהר, היה כזה, שניתן היה להבטיח גובה של שלושה מטרים של מים כל השנה למפלי קאנואה[13].
החל משנת 1829, מדינת וירג'יניה החלה בפיצוץ ובחפירה של שרטונות בנהר קאנאווה, כולל השרטון שבסמוך לקהילת רד האוס, שיצר "נפילה" של כ-3 מטרים, ועצר בזמנו את הספינה "רוברט תומפסון"[14].
משלוחים גדולים של פחם לאחר שנת 1855, מביאים לדרישות דחופות למתקני ניווט טובים יותר. בשנת 1860 ננקטו צעדים להרחבת מערכת הסכרים, אך הם הושעו עקב מלחמת האזרחים. מטענים בין צ'ארלסטון לגליפוליס(אנ'), שפעלו מדי שבוע, החלו ב-1845 בשירות יומי, שנמשך עד לאחר מלחמת האזרחים.
לאחר הקמתה של מערב וירג'יניה בשנת 1863, המדינה לקחה את האחריות על נהר קאנאווה, ומינתה את "קאנאווה בורד", כדי להמשיך את השיפור הזה, ולגבות אגרה כפי שעשו חברת ג'יימס ריבר(אנ') וקאנאווה. רק בשנת 1870 החלה העבודה על מערכת רגילה של "לוקרים" וסכרים עד לפעולת הקונגרס.
עשרה סכרי Chanoine[ו] על נהר קאנאווה הושלמו בשנת 1898, כדי לספק תחבורה ומים לאורך כל השנה על נהר קאנאווה, מבומר(אנ') לפוינט פלזנט, מרחק של 144 קילומטרים. מערכת זו הוחלפה בתחילת שנות ה-30 על ידי חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית עם ארבעה סכרי עילוי גבוהים עם שערי גלילה גרמניים. המערכת בגליפוליס נבנתה על נהר אוהיו, בעוד שהמערכות ב-וווינפילד(אנ'), מרמט(אנ') ולונדון(אנ') נבנו על נהר הקאנאווה אגב יצירת חשמל הידרואלקטרי[15] ויכולת מעבר על קרח[16]. החל משנת 1989 בוצעו שיפורים בשלושה מהלוקרים והסכרים הללו, בתוספת תאי לוקרים. הנהר ניתן כעת לשַיִיט מנהר אוהיו עד לדיפווטר(אנ'), קהילה לא מאוגדת מדרום מזרח למונטגומרי(אנ'), (כולן בווירג'יניה המערבית) וכ-32 קילומטרים במעלה הנהר מצ'ארלסטון[ז]. תעשיות כימיות ופחם המשגשגות לאורך גדותיו, מספקות חלק נכבד מהכלכלה המקומית[13][ח][ט].
הידרולוגיה ואקולוגיה
בנוסף לנהרות ניו ריבר וגאלי שיוצרים למעשה את נהר קאנאווה, מצטרפים אליו בהמשך הזרימה לכיוון ה-אוהיו ריבר הנהרות הבאים: בצ'ארלסטון ה-אלק ריבר(אנ'), בסנט אלבנס נהר הפחם ( Coal River)(אנ'), ובפּוֹקה נהר הפוקטליקו(אנ').
המאגרים העיקריים באגן הניקוז של נהר קאנאווה כוללים את: אגם קלייטור(אנ') ואגם בלוסטון(אנ') על הניו ריבר; אגם סאמרסוויל(אנ') על נהר גאלי; ואגם סאטון(אנ') על נהר האלק. ביחד, יש להם קיבולת של 14 אחוז מהזרימה השנתית הממוצעת בצ'ארלסטון[17]. המאגרים על נהרות ניו ריבר וגאלי הפחיתו את השיטפונות שזמן חזרתם הוא אחד ל-מאה שנים באקלים המאה ה-20, בכמחצית, באזור מפלי קאנאווה[18].
מפלי קאנאווה הם הגבול במעלה הזרם של כמה מיני דגים המאכלסים את אגן הניקוז של נהר אוהיו[3]. מעל המפל, באגן הניקוז יש בסך הכל פחות מיני דגים, מספר גבוה יחסית של מינים שלא נמצאו בשום מקום אחר בעולם, וכמות דומה של מינים לא ילידים וילידים[19].
כלכלה
אגן הניקוז של הנהר מכיל מרבצים משמעותיים של פחם וגז טבעי. נכון לשנת 1998, כ-7 אחוזים מהפחם שנכרה בארצות הברית, הגיע מאגן הניקוז של נהר קאנאווה[3]. תעשייה כימית המשגשגת לאורך גדות הנהר, מספקת חלק משמעותי מהכלכלה המקומית.
בתקופות הקולוניאליות, המפלס התנודתי בטורבולנטיות הנהר מנעה את השימוש בו לתחבורה. הסרת סלעים בנהר התחתון בשנות ה-40 של המאה ה-20 אפשרה שייט, שהורחב במעלה הנהר על ידי בניית לוקרים וסכרים על ידי חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית החל משנת 1875. עד 1898 הפך הפרויקט את הקנאווהה לנהר הראשון בשליטה מלאה של מערכת שֵיְיט הנהרות בארצות הברית[20]. כאמור, הנהר ניתן כעת לתנועת דוברות עד לדיפווטר, כ-32 קילומטרים במעלה הנהר מצ'ארלסטון.
קישורים חיצוניים
- אזור קאנאווה (באנגלית ואודות התייחסות גדולי האומה אליו)
ביאורים
- ^ לצפייה במפת החיבור בין שני הנהרות, כאשר הניו ריבר מגיע מדרום מזרח, והגאלי מכיוון צפון לחצו כאן. למעשה מבחינה גאוגרפית, אין כל סיבה לקרוא להמשך נהר ניו ריבר מנקודה זו ואילך בשם אחר (קאנאווה). הסיבות לכך הן היסטוריות, תרבותיות ומסורתיות - ראו להלן. סימוכין כאן.
- ^ לצפייה בנקודת המיפגש עם האוהיו ריבר לחצו כאן.
- ^ ראו ביאור בעניין זה בפתיח הערך.
- ^ המתיישב הראשון, ולטר קלי, נהרג על ידי האינדיאנים שנה קודם לכן. ווליאם מוריס, ראש המשפחה, בנה במקום גם מצודה, כנסייה ובית ספר והיו למתיישבים הקבועים הראשונים בעמק.
- ^ עמק קנאווהה היה עשיר מאוד במלח. מי מלח הוא החומר שממנו מייצרים מלח. במקומות מסוימים, לחצים גיאולוגיים אילצו תימלחת מלח כל הדרך אל פני השטח, ויצרו בריכות מלח ומעיינות פעילים. המלח היה חשוב מאוד לחלוצים. ייצור מלח היה אמצעי חשוב להתפרנס עבור רבים מתושבי עמק קנאווה, כשהייצור הגיע לשיא ב-1846 עם יותר משלושה מיליון חביות בשנה. תעשיית המלח נעלמה למעשה מהעמק לאחר מלחמת האזרחים, בשל שילוב של גורמים, כולל תחרות חוץ מוגברת וייצור יתר שהביאו לייבוש רבות מהבארות. סימוכין ראו: כאן תחת כותרת המשנה Salt.
- ^ מדובר בסכרים מטלטלים שניתן להגביה בזמנים של ירידת מים ליצירת בריכה, ולהוריד כאשר הזרימה בנהר מספיק עמוקה לשייט - אודות סכרים אלה, ראו כאן.
- ^ לצפייה בקטע הנהר שבין דיפווטר למונטגומרי, לחצו כאן.
- ^ לצפייה במפת הנהר מ-מפלי קאנאווה, שבקצה הדרום מזרחי של המפה (צד ימין למטה), בומר, דרך סידר גרוב(הגדילו מעט) ועד למבואותיה הדרום מזרחיים של צרלסטון (בצד השמאלי העליון של המפה) ראו כאן. לצפייה בהמשך התוואי לכיוון נהר אוהיו, ראו בביאור הבא.
- ^ לצפייה במפת קטע הנהר מהעיר צ'רלסטון, ועד החיבור לנהר אוהיו בפוינט פלזנט ראו כאן.
הערות שוליים
- ^ Kanawha River Watershed - Fast facts:, WV. Gov
- ^ Kanawha River, Britannica Encyclopedia
- ^ 3.0 3.1 3.2 Katherine S. Paybins et al., 2000., Water Quality in the Kanawha-New River Basin: West Virginia, Virginia, and North Carolina, 1996-98, U.S.G.S. Circular 1204
- ^ 4.0 4.1 Conoy people, Britannica Encyclopedia
- ^ 5.0 5.1 Robert Jay Dilger & James Marshall, Kanawha County History, West Virginia University, February 21, 2002.
- ^ “KANAWHA”, Kanawha Consulting
- ^ 7.0 7.1 Kanawha River, West Virginia Explorer
- ^ Kanawha River Mainstem, WV. Gov
- ^ 9.0 9.1 The New River: Fact or Fiction: Was the New River Named the New River Because it was a New River?, National Parl Service - New River Gorge - National River West Virginia
- ^ Joseph C. Jefferds, 1981, Captain Matthew Arbuckle: A Documentary Biography, Google books
- ^ The Morris Clan of Kanawha Valley: An American Family By Accident, Billdraper.net
- ^ The Old Lock & Dam System On The Kanawha, My West Virginia Home In Photos
- ^ 13.0 13.1 Kanawha River, Main Frame History
- ^ Red House Shoal, The West Virginia Encyclopedia
- ^ Winfield Project, Kanawha River, West Virginia, Hydropower Reform Coalition
- ^ Local Notice to Mariners - Mississippi River System, U.S. Department of Homeland Security United States, Coast Guard, Notice No. 08/24, February 21, 2024, p.22
- ^ Terence Messinger and C.A. Hughes, Environmental Setting and its Relations to Water Quality in the Kanawha River Basin, U.S.G.S. Water-Resources Investigations Report 2000-4020
- ^ David W. Moody et al., 1986, National Water Summary 1985: Hydrologic Events and Surface-Water Resources, U.S.G.S. Water Supply Paper 2300
- ^ Terence Messinger and Douglas B. Chambers, 2001, Fish Communities and their Relation to Environmental Factors in the Kanawha River Basin, West Virginia, Virginia, and North Carolina, 1997-98, U.S.G.S. Water-Resources Investigations Report 2001-4048
- ^ Kemp, Emory 2000. The Great Kanawha Navigation. University of, Pittsburgh Press.
38356179קאנאווה (נהר)