צנון

צנון
	שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	צלפאים
משפחה:	מצליבים
סוג:	צנון
מין:	צנון הגינה
שם מדעי
	Raphanus sativus

הצנון (צנון הגינה, שם מדעי: Raphanus sativus) הוא ירק ממשפחת המצליבים.

החלק האכיל הפופולרי ביותר של הצנון הוא האשרוש שהוא החלק דמוי הלפת הגדל מתחת לאדמה, אך כל הצמח אכיל וחלקו העליון יכול לשמש כירק עלה. קליפתו של הצנון יכולה להיות בצבעים רבים. הצנון הידוע ביותר הוא עגול ואדום. סוגים אחרים קיימים בצבע ורוד, ורוד- סגלגל, לבן ואפור-שחור. קיים גם מין גדול וצהוב בעל טעם לימוני מעודן. הצנון המזרח אסיאתי הלבן הענק מכונה צנון סיני או דאיקון (daikon). זהו תבלין חלש המכונה בדרך כלל צנון דאיקון (daikon radish). המין הנפוץ ביותר של הצנון הוא הצנון דמוי הגזר, אורכו 20 עד 35 סנטימטרים וקוטרו 5 עד 10 סנטימטרים.

פקעת הצנון נאכלת בדרך כלל לא מבושלת, אך מינים קשים יותר מבושלים. לבשר הצנון הטרי מרקם פריך וטעם חריף ומפולפל. "עוקצו" של הטעם נעלם כאשר מקלפים את הקליפה האדומה.

גודלם של מיני הצנון שונה. חלק מהם מגיעים למשקל של מעל קילוגרם. הצנון הוא ירק פופולרי לגינות ירק ביתיות, היות שהוא קל למדי לגידול, ומגיע לבשלות מהר. מיני צנון רבים בשלים 30 יום בלבד לאחר שנזרעו.

הצנון גדל באופן הטוב ביותר באדמה חומצתית עד רגילה, וזקוק לשמש וללחות. עונת השתילה הטובה ביותר היא מתחילת ועד סוף האביב, ועונת ה"קציר" הטובה ביותר היא מסוף הקיץ ועד תחילת הסתיו. הזרעים צריכים להשתל בעומק של סנטימטר אחד. אמוניום גופרתי הוא דשן יעיל. מכל מקום רמת החומציות באדמה צריכה להיבדק לפני שתילת הצנון כיוון שהוא רגיש לרמות חומציות שונות.

הירק קרוי על שום טעמו הֶחריף: בערבית, "צֻנַאן" פירושה סירחון.

זנים

בדרך כלל, צנונים יכולים להסתווג לשני זנים ראשיים: קיץ וסתיו. הצנונים מגיעים בצורות, צבעים וגדלים רבים ושונים, כגן צנון שחור, צנון צבעוני וצנון ארוך היכול להגיע לאורך גדול מאורכו של גזר לבן.