פורמלית, בהינתן מספר סופי של נקודות במרחב וקטורי ממשי, צירוף קמור של הנקודות האלה הוא כל נקודה שניתן לבטא בצורה
כאשר לכל , מתקיים ש- הוא מספר ממשי אי-שלילי () וכן .[1]
לדוגמה, כל צירוף קמור של שתי נקודות נמצא על הקטע המחבר ביניהן.[1]
קבוצה נקראת קמורה אם היא מכילה את כל הצירופים הקמורים של הנקודות שלה. הקמוֹר של קבוצת נקודות נתונה הוא בדיוק קבוצת כל הצירופים הקמורים שלהם.[1]
במרחבים וקטוריים, קיימות תת-קבוצות של המרחב שאינן סגורות תחת צירופים ליניאריים, אבל כן סגורות תחת צירופים קמורים. לדוגמה, הקטע הוא קמור, אך תחת צירופים ליניאריים, הוא יוצר את הישר הממשי. דוגמה נוספת לכך היא קבוצה של התפלגויות הסתברות, שכן צירופים ליניאריים כלליים של התפלגויות אינם דווקא אי-שליליים או אפיניים (כלומר, בעלי מידה אחת).
באופן דומה, ניתן להגדיר משתנה מקרי שהוא צירוף קמור של משתנים מקריים , עם מקדמים כמו לעיל. במקרה זה, פונקציית התפלגות ההסתברות של היא ממוצע משוקלל של התפלגויות ההסתברות המרכיבות שלו – המכונה לעיתים קרובות התפלגות תערובת (סופית):
מבנים קשורים
צירוף חרוטי (conical combination) הוא צירוף ליניארי עם מקדמים אי-שליליים. כאשר נקודה יש להשתמש כמקור הייחוס להגדרת וקטורי תזוזה, אם כן הוא צירוף קמור של נקודות אם ורק אם תזוזה אפס היא שילוב חרוטי לא טריוויאלי שלהם וקטורי תזוזה בהתאמה ביחס ל .
ממוצע משוקלל זהה מבחינה תפקודית לצירוף קמור, אך הם משתמשים בסימון שונה. המקדמים (המשקולות) בממוצע משוקלל אינם נדרשים להיסכם ל-1; במקום זאת, הצירוף הליניארי המשוקלל מחולק במפורש בסכום המשקולות.
צירוף אפיני הוא כמו צירוף קמור, אבל המקדמים אינם נדרשים להיות אי-שליליים. לפיכך, צירופים אפיניים מוגדרים במרחבים וקטוריים מעל כל שדה, ולא רק מעל שדות סדורים.